רבי יעקב ניגש אל ערמת התפילין - אך נתפס

היהודי, הלא הוא זקני הרה"ח רבי יעקב צבי הרשקוביץ' הי"ד, הביט בחלחלה בערימה הקדושה והבחין בנרתיק הטלית והתפילין שלו, המונח בראש הערימה, בביזיון נוראי. הוא הביט כה וכה. הרומני המרושע שפיקח עליהם הסיט לרגע את עיניו ורבי יעקב צבי ניגש בשקט לערימה ונטל במהירות את התפילין שלו. אז הבחין בו הגוי הערל, הניף אלת עץ כבדה אל על והרגו, במחי מכה אנושה אחת. בתו, סבתא שתחי' לאוי"ט, שהיתה נערה צעירה, עמדה לצד אביה וראתה אותו נופל ארצה, מתבוסס בדמו, עולה בסערה השמימה, במסירות נפש אמיתית על קדושת תפילין.

שואת יהדות רומניה היתה שונה מהשואה בשאר ארצות אירופה. היא בוצעה ברובה בידי בני העם הרומני. התושבים הרומנים בעצמם רצחו אלפי יהודים, באכזריות רבה. כוחות הצבא והמשטרה הרומניים, בשטחים ששלטה בהם ובשטח הכיבוש שהעניק לה היטלר באוקראינה, סייעו לצוררים הנאצים בכל כוחם ומרצם בתוכנית ההשמדה.

רצח היהודים ברומניה נעשה בשני שלבים. השלב הראשון היה בפרק הזמן שבין יציאת הצבא הסובייטי ועד כניסת הצבא הרומני; בשלב זה- מקומיים, בעיקר באזור הכפרי, התארגנו בכנופיות שתפסו יהודים, בזזו את רכושם ורצחו את כולם. מקרים רבים תועדו, כמו כנופייתו של איוון קודלו מבנילה, כנופייתו של המורה ולדימיר רוסו מסדיגורא ועוד. בשלב זה נרצחו עשרות אלפי יהודים. השלב השני בוצע לאחר השתלטות הצבא הרומני על השטחים האלה. הייתה הוראה, שהועברה בעל פה בין יחידות הצבא הרומני, להרוג ביהודים ולבזוז רכוש יהודי ללא חשבון ב-24 השעות הראשונות של הכיבוש. הרומנים המקומיים גילו את פרצופם האמיתי. אתמול הם היו שכנים טובים והיום הם רצחו את היהודים באכזריות גדולה.

החיילים הצטוו "לירות, להעביד בפרך ולהרעיב את התושבים היהודים בכל שטחן של בסרביה ובוקובינה". בצ'טאטאה אלבה (המצודה הלבנה), קצין מקומי שלא הכיר את ההוראות שבעל פה דרש הוראות בכתב, וקולונל מרצ'ל פטלה נסע לשם במיוחד כדי להעביר את ההוראה, ולמחרת נרצחו שם 3,500 יהודים, הי"ד.

בהמשך פלשו ההונגרים, בעלי ברית הנאצים ימש"ו, לרומניה, גם ההונגרים רדפו את היהודים ולקחו את הצעירים לעבודות כפייה. סבא, הרב מיכאל גנוט זצ"ל, סיפר שהנאצים ועוזריהם ההונגרים קצצו את זקנו של אביו רבי ברוך זצ"ל, והיכוהו מכות נמרצות, בעודו משמש כראש הארגוני של המועצה וראש הקהל בוישווא.

עוד סיפר כי בשנת תש"ג, בבין השמשות של שבת, נכנסו הגרמנים, וההונגרים ציוו עליהם להוציא את כל הרכוש המוחבא ולהגיע לבית הכנסת המרכזי. בעוד בני משפחתו מתארגנים ליציאה, כבר הגיעו הגויים והחלו לאסוף את הבהמות שרעו ליד הבית, יחד עם שאר כליהם ומטלטליהם. כל היהודים נאספו אל בית הכנסת, אנשים נשים וטף, שם שמרו עליהם הצוררים ימש"ו לבל יברחו. למחרת, בשבת בבוקר, הביאו הגויים עגלות, עליהם עלו הזקנים והילדים ואילו יתר האנשים הלכו ברגל. הם צעדו מרחק של כק"מ וחצי לרחוב א יידישע גאס, שם הוקם הגטו היהודי. סבא הזכיר בהתפעלות את מסירותם של התושבים היהודים שהתגוררו בדירות ברחוב זה, עוד קודם שהוקם בו הגטו, היהודים אירחו בבתיהם את כולם מבלי להניד עפעף, ומידת ההטבה איש לרעהו היתה להפליא, בכל העניינים.

בגטאות ברומניה המשיכו לחיות חיים יהודיים מלאים תורה ומצוות. אחד הצעדים החשובים היה מתן פטור מעבודת כפייה לרבנים הראשיים של הקהילות ולשאר "משמשים בקודש", ולמחנכים שלימדו במוסדות החינוך הקהילתיים. כך היה אפשר להמשיך בלימוד התורה ובחיי הקהילה ולקיים שמחות בר מצווה פומביות למאות ילדים יתומים ועניים. נשארו פתוחים יותר מ-500 בתי כנסת שפעלו ברומניה הישנה, ומאות נוספים בדרום טרנסילבניה. בתי כנסת אלו פעלו מדי יום, והפכו בתקופה קשה זו למרכזים של עמידה רוחנית. נמשכה שחיטת הבקר, למרות הצו ששרר שלא לשחוט בקר. הושג קמח לקראת חג הפסח והתאפשרה אפיית מצות כשרות לפסח. אפילו הורשתה הקמת מטבחים קטנים כשרים במחנות הכפיה. כשנצטוו הקהילות לפנות את בתי העלמין העתיקים, התגייסו היהודים לאסוף את העצמות ולהעבירן לקבורה בבתי העלמין החדשים.

למרות הרעב והמגפות, נערכו בגטאות אירוסין, חופות וקידושין, התקיימו תפילות בציבור והושגו לשם כך ספרי תורה ותשמישי קדושה אחרים. לאחר מתן שוחד לקצינים ושוטרים ארגנו בימים הנוראים מנייני תפילה ברפתות ואורוות נטושות. גם לקראת חג הפסח השתדלו להשיג קמח ואפו מצות. לשמירת החיים היהודיים אף הוקמו מקוואות בגטאות. 14 בתי יתומים הוקמו בגטאות ואורגנו בהם לימודים סדירים. כשגדל מספר העגונות בעקבות מוראות המלחמה, הקים כ"ק האדמו"ר ה"מקור ברוך" מסערט ויז'ניץ זצוק"ל, יחד עם הגאון רבי ישראל הארניק זצ"ל והגאון רבי דוד שנייבלג זצ"ל דומ"ץ וויז'ניץ, בית דין להתרת עגונות שהתכנס פעם בשבוע לשמיעת העדויות. בפנקס מיוחד נרשמו פסקי הדין להתירן.

בהמשך שנת תש"ג נערכו שלשה טרנספורטים והנאצים יש"ו לקחו את כל יושבי הגטו לאושוויץ'. סבא ז"ל הגיע עם בני משפחתו למחנה, והצורר ד"ר מנגלה ימש"ו כיוון את כולם, חוץ ממנו, שמאלה. הוריו, אחיו ואחיותיו ובני משפחותיהם, נשרפו במשרפות הנאצים, הי"ד. הצעירים, וסבי ביניהם, נלקחו למחנה עבודה, שם עבדו בעבודת כפיה קשה. בכל בוקר נערך "אפל" (מסדר), בו התעללו רבות ביהודים, לפי שיגיונותיהם של הנאצים ימש"ו. בסיום ה"אפל" נלקחו הצעירים לעבודה, הם צעדו ברגל, מתבוססים בשלג, במרחק של כ-7 ק"מ, עד למקום עבודת הכפייה.

(הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט, 'יתד נאמן' תשע"ז)

תודתנו נתונה לאתר 'דרשו'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!