אכלנו, לקינו וגורשנו • כך איבדה המדינה את כבודה ל"ל

ביום ראשון האחרון רעדה האדמה תחת המדינה הטורקית. רעידת האדמה - שאיש כבר לא טורח למספר - גבתה מחיר כבד מאוד בנפש וברכוש.

גם יומיים לאחר האסון הנורא ממשיכות התמונות המוראות לזרום. לכודים רבים נמקים מתחת להריסות הבתים ועשרות אלפי אנשים נותרו ללא קורת גג.

ראש הממשלה הטורקי, רג'פ טייפ ארדואן, זוכה לפופולאריות חסרת-תקדים במדינתו, ובשל כך לבטח חשב שאין משהו שיכול לערער את כסאו ומעמדו. יום סגרירי אחד, בו מאות אנשים ממדינתו איבדו את חייהם ורבבות משפחות איבדו את חייהם - לא הצליחו לשנות את הקונספציה.

רק מנהיג שכזה יכול להרשות לעצמו לדחות עזרה מבחוץ. דחיית עזרה משמעה אסון לבני עמו. דחיית העזרה בשל יוהרה וחשבונות פוליטיים קטנוניים - משמעה חמורה בהרבה.

רק המחשבה על אלו הלחוצים בין קירות שהתמוטטו, אבנים ושאר חפצים, תוך כאב אדיר - מזעזעת, כאשר מול זה עומד שיקול של כבוד מדומה, כזה או אחר. הרי אילו היו מגיעים אליהם מחלצים בזמן, היו חוסכים מהם כאב, צער, ואולי גם חיים ותקווה.

אך השליט, יש לו גאווה - גאווה לאומית או אישית, זה ממש לא משנה. העיקר שלא יעזרו לו מבחוץ. ואם כן, הוא ימדוד את העזרה, לא לפי היכולת ולא באופן ענייני, רק בעיניים פוליטיות שמשרתות את האינטרס והכבוד האבוד בראייתו. לא בכדי הבחירה שלו הייתה סיוע מאיראן.

אך כל זה עניינו ועניינם של העם הטורקי - אנו בעניין זה כמעט ורק צופים מהצד. כמעט.

אנחנו, כיהודים רחמנים בני רחמנים, מציעים עזרה כל אימת שמתרחש אסון בסדר גודל שכזה. במצבים שכאלה לא עושים חשבון - גם אם יש שכזה.

יהיו שיטענו כי, אדרבה, זהו הזמן ליישר ההדורים, הזדמנות נפלאה בזמן לא נעים, להחזיר את השפיות לאזור, לסייע ולקבל אמפטיה ממדינות העולם, ובעיקר מהמדינה השכנה, שהייתה ידידה עד לא מכבר, עד לבחירתו של ארדואן.

עד כאן הכול בסדר, ראוי ביותר. מרגש ואנושי ממדרגה ראשונה. בואו לא נשכח כי לפני זמן לא רב, כאשר הכרמל בער, הטורקים נחלצו לעזרתנו, כאשר שיגרו מטוסים לכיבוי השריפה.

ההתקשרות הייתה לרגע. בין רגע הייתה ובין רגע חלפה. אך הרגע נצרב בתודעה.

אבל ההתעסקות של קברניטי המדינה, בחיל וברעדה, אולי ירחם עם עני ואביון, אולי ירחם עלינו אדון ארדואן, וייעתר לבקשתנו לעזור לו. אולי. נרים עוד טלפון. מי יודע, אולי ישתכנע - מיותרת.

נדמה כי טוב היו עושים קברניטי המדינה, אילו היו משגרים לטורקים הודעה לקונית עם לחלוחית של אדיבות והזדהות עם מצבם, כאשר נוסח ההודעה הייתה: אנחנו כאן לעזור לכם, רק תבקשו.

לא מעבר לכך.

אינני מדבר על כבוד עצמי מינימלי של מדינה ומנהיגיה – אותו איבדנו ממזמן. אך ההתרפסות הדוחה הזו מזיקה לנו גם מבית וגם מחוץ.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!