האנשים שלקחו לכם כספים - אבל לא בטוח שיחזירו

הם נהנים משכר של מיליוני שקלים, משמרים מעגל חברתי יוקרתי, חלקם מחזיקים בגופי תקשורת ובחברות הגדולות במשק, קרובים לאוזנם של קובעי המדיניות של ישראל, מעסיקים לוביסטים בכנסת, נוסעים במכוניות פאר וחוגגים בחתונות נוצצות.

חלקם, למרות עושרם, נוטים להתיחס אל החובות שלהם בשוק ההון באופן אחר מהחובות שלהם לבנקים. לא מעט איגרות חוב של חברות בשליטת בעלי הון מרכזיים במשק הישראלי הן דו-ספרתיות - במה שקרוי "אג"ח זבל" שמשמעותו פשוטה: ציבור המשקיעים לא מאמין שבעלי האג"ח האלה יצליחו לפרוע את חובם במלואו.

כתבי שוק ההון של TheMarker עושים סדר במפת החובות.

אילן בן דב

המשקיעים בדרך להסדר חוב ובן דב בדרך לאחוזה בכפר שמריהו

מחזיקי האג"ח של טאו תשואות שבשליטת אילן בן דב צופים במשך שנתיים בעסק מגמגם. טאו תשואות היא חברת אחזקות פיננסיות שהרוויחה נהדר בגאות, בעיקר בזכות המינוף האדיר שבו פעלה והטיפוס העיקבי בבורסות. ואולם כשהגיע המשבר של 2008, המינוף ושוק ההון פעלו נגדה והחברה עברה להפסד. כיום, הגירעון בהון העצמי של טאו מגיע ל-409 מיליון שקל.

בתחילת יולי השנה, זמן קצר לפני שטאו תשואות דיווחה כי היא מבקשת להיכנס להסדר חוב עם בעלי האג"ח, נסחרו אגרות החוב של החברה מסדרה ג' במחיר של כ-85 אגורות ששיקף תשואה שנתית לפדיון של כ-25%. יחסית לחברה שאין לה שקל אחד לפירעון החוב לבעלי האג"ח, המחיר שבו הן נסחרו שיקף אמון גדול שהמשקיעים נתנו בבעל השליטה.

מחזיקי האג"ח הניחו שבן דב, שמחזיק בחברת תקשורת גדולה, פרטנר, לא ישמוט הלוואות. אבל בן דב הצליח להפתיע את המשקיעים במחויבות הנמוכה שהפגין כלפי חובות החברה, כשהציג הסדר המשקף תספורת של 50% במקרה הטוב. האיגרות של טאו נסחרות כיום ב-30 אגורות המשקפות תשואה שנתית לפדיון של 307%, כלומר, תספורת של לפחות 70%.

מבחינת כלכלית, לרשותו של אילן בן דב עומד ההון הדרוש כדי לפרוע את החובות שגייס באמצעות חברת טאו. בן דב הוא בין היתר בעל השליטה בחברה הציבורית סאני, השולטת בחברת סקיילקס העוסקת ביבוא ושיווק טלפונים סלולריים מתוצרת סמסונג, וכן מחזיקה בגרעין השליטה בחברת הסלולר פרטנר. מניותיו של בן דב בחברת סאני מוערכות כיום על פי שווי השוק שלהן בכ-450 מיליון שקל.

ואולם למרות ההון הגדול שצבר, הוא אינו מרגיש שעליו להחזיר לחוסכים מהשורה את כספם. למרות התספורת הקצוצה שהוא מציע - נראה כי אינו מודאג שהמוניטין שלו ייפגעו ושהוא בונה על הזיכרון הקצר של שוק ההון. בימים אלה ממשיך להתנהל המו"מ בין מחזיקי האג"ח של טאו לבין בן דב. בינתיים הוא בונה את אחוזת החלומות שלו בכפר שמריהו על קרקע שרכש לפני יותר משנה ב-51 מיליון שקל.

רונן צלניר

הנינה שעושה צרות לבנק הפועלים

חברות כמו GMF הן כמעט בגדר נוסטלגיה של ימי בועת הנדל"ן העליזים. עד 2009 עסקה החברה במתן הלוואות למיזמי נדל"ן בסיכון גבוה, שיש חשש גבוה יחסית לאי החזרתן. הלוואות אלה, הקרויות מזנין, ניתנות בריבית גבוהה בשל הסיכון הטמון בהן.

ב-2007-2008 העמידה GMF, חברה פרטית הרשומה בג'רסי שבארה"ב, כעשר הלוואות מזנין בהיקף של עשרות מיליוני שקלים. תשלומי הריבית והחזר ההלוואות היו אמורים לשמש את החברה להחזר החוב לבעלי האג"ח.

ואולם משבר הנדל"ן החמור שהיכה בשוקי ארה"ב והעולם מאז 2008 הקשה על הלווים לעמוד בהחזרים, כך שרק חמש חברות פרעו את ההלוואות שניתנו להן במלואן. אי החזר ההלוואות אילץ את בעלי השליטה ב-GMF, ג'רי מנדל, מבכירי מריל לינץ' בעבר המחזיק בקרן הגידור PR פאנד (63%), ורונן צלניר, יו"ר פועלים אי.בי.אי (36%), להגיע להסדר נושים עם בעלי האג"ח (סדרה א'). כאן הסיפור נעשה מעניין במיוחד, מאחר שפועלים אי.בי.אי, המחזיקה ב-GMF, היא חברה בת של חברת הברוקרים הוותיקה אי.בי.אי ושל פועלים שוקי הון, חברה בת של בנק הפועלים. במלים אחרות, חברה בת של הבנק הגדול בישראל, לא החזירה את חובותיה.

בעלי השליטה הציעו לבעלי האג"ח שתי חלופות להסדר: הראשונה היתה "תספורת" (הפחתה בחוב) לבעלי האג"ח, הכוללת תשלום של 60 אגורות לכל שקל ערך נקוב של איגרת, כלומר רכישת האיגרת בהנחה של 40%; או שהתשלום יידחה ב-30 חודשים לסוף 2011 ויבוצע בתשלום אחד.

במסגרת המגעים שהתקיימו בין הצדדים, פועלים אי.בי.אי סירבה לערוב לכלל החוב של מחזיקי האג"ח, אלא רק לחלק ממנו. הדבר עורר תרעומת בקרב בעלי האג"ח. לאחר מגעים ארוכים הצליחו שני הצדדים להגיע להסכמה: בעלי השליטה העבירו לנאמן כ-21 מיליון שקל, וזאת מבלי שבעלי האג"ח ויתרו על שאר הסכום שמגיע להם. בהתאם למנגנון שנקבע בהסדר, עד סוף השנה הנוכחית בעלי האג"ח יקבלו את הכספים המשועבדים שנמצאים אצל הנאמן, כשבנוסף לכך הם עתידים לקבל לידם את השליטה בחברה.

מת'יו ברונפמן

תשואה של יותר מ-20% על האג"ח - והבעלים רוכשים את שופרסל

אנשי העסקים מת'יו ברונפמן ושולם פישר כיכבו בשבועיים האחרונים בתקשורת הכלכלית - הם חתמו על עסקה ענקית יחד עם ליאו נואי לרכישת השליטה ברשת השיווק שופרסל מידי אי.די.בי של נוחי דנקנר תמורת 2.4 מיליארד שקל. במסגרת העסקה, ישקיעו השניים כ-700 מיליון שקל להגדלת חלקם בשופרסל, כשבסופה תחזיק ישראלום עם נואי ב-64.5% משופרסל.

המהלך הזה האיר את השניים באור חיובי - אנשי עסקים שלא מהססים להיכנס לעסקה שדורשת השקעה גבוהה. אבל לא בטוח שהמשקיעים אופטימיים לגבי חובותיה של ישראלום - החברה שבאמצעותה מחזיקים השניים בשופרסל (18%).

באפריל 2010 החליטו ברונפמן-פישר למחוק את ישראלום מהבורסה ונהפכו לבעלי השליטה בחברה. ואולם למרות הפיכתה לפרטית, ישראלום המשיכה לדווח למשקיעים באופן קבע, וזאת מאחר שלרשות החברה שלוש סדרות אג"ח סחירות (ה', ד' ו-ו') בהיקף של 230 מיליון שקל (ערך נקוב).

מתחילת השנה זינקו התשואות על איגרות החוב של החברה. כיום נסחרת האג"ח בתשואה של 25%. תשואה זו מבטאת את חששם של המשקיעים מפני יכולתם של בעלי החברה לשלם את החוב. מה שהביא לזינוק בתשואה על האג"ח הוא מצב פיננסי מאתגר שאליו נקלעה ישראלום מאז תחילת 2011. בתחילת השנה דיווחה החברה כי לא עמדה בהתניות פיננסיות להלוואות שקיבלה עם הבנקים; בהמשך היא נאלצה לספוג הורדת דירוג על ידי חברת דירוג האשראי מעלות, לרמה של BB עם אופק "שלילי".

העסקה לרכישת מניות שופרסל היוותה "איתות הרגעה" למשקיעי האג"ח. משמעותה של עסקה בסדר גודל שכזה היא שלרשות בעלי השליטה מספיק כסף כדי שיכולו לעמוד בכל התחייבויותיהם. ואכן, מאז הדיווח על העסקה לפני כשבוע, זינקו איגרות החוב של ישראלום ביותר מ-20%, אך התשואה עליהם נשארה עדיין בגדר תשואה דו-ספרתית (15%-25%). הגדלת האחזקות בפרת מזומנים כמו שופרסל, תקל בצורה מכרעת על יכולתה של החברה לעמוד בהחזרי החוב העתידיים.

יצחק תשובה

האהדה הציבורית נעלמה - נותר רק החוב העצום

ליצחק תשובה יש מזל. זה הדימוי שדבק בו בעשור האחרון. הסיבה: כמעט כל מה שנגע בו הפך לזהב. הוא הצליח לצאת בשלום גם מסיטואציות קשות שאליהן נקלעו חלק מעסקיו. בנוסף, הכינוי קיפל בתוכו חיבה ציבורית עמוקה. האיש, ששידר פשטות וצניעות ועשה את הונו בשתי ידיו, נגע ללב רבים.

אבל אלה ימים רחוקים. כיום הצרות של דלק נדל"ן שבבעלותו - החייבת לבעלי האג"ח כ-2.4 מיליארד שקל - נראות גדולות אפילו עבור תשובה. גם את החיבה הציבורית ייתכן שהפסיד, לאחר שניהל מאבק עיקש בנושא תמלוגי הגז, בניגוד לאינטרס הלאומי - שזכה לביקורת חריפה. בעתוי לא מוצלח הוא אף ערך חתונת פאר לבנו שעלתה לפי הפרסומים 7 מיליון שקל, וזכתה גם היא לביקורת ציבורית קשה - רגע לפני שהחלה המחאה החברתית.

אבל המחאה הציבורית כנראה מטרידה את תשובה פחות ממצבה הרעוע של דלק נדל"ן - מצב שלו הוא אחראי, לאחר שהיה שותף מלא לסדרה של רכישות אגרסיביות וממונפות של נכסים שביצעה דלק נדל"ן בעולם בעשרות מיליארדי שקלים. כעת, כשהגיע המשבר - אף שמימשה כבר נכסים ביותר מ-5 מיליארד שקל - היא לא מצליחה להתאושש.

לחברה כבר נערכו ניסיונות החייאה חוזרים ונשנים: תשובה הוציא את דלק נדל"ן מתוך קבוצת דלק, רתם את חברות הקבוצה - קבוצת דלק, הפניקס ודלק ישראל שבסדרת עסקות בעלי עניין סייעו להנשים את דלק נדל"ן. הוא ניצל את קשריו הטובים בבנקים שגילו נדיבות כלפי החברה וויתרו על פירעון חובות בזמן ואי עמידה בהתניות פיננסיות.

תשובה עצמו כבר תמך מכיסו בדלק נדל"ן ביותר מ-300 מיליון שקל, אך גם זה לא עזר. ברור לו כי אם יפקיר את דלק נדל"ן ולא יגיע להסדר חוב ראוי עם שוק ההון, המשקיעים לא ישכחו לו את זה - מה שעלול לפגוע בשאר חברות הקבוצה התלויות מאוד בשוק ההון. לשם כך הוא קנה ממחזיקי האג"ח זמן עד ינואר 2012 כדי לארגן חבילת מימון ולאתר משקיע שיסכים להכניס את ראשו למיטה החולה.

שעיה בוימלגרין

האיש שעשה את כל הטעויות האפשריות בדרך

מאז שיצא שעיה בוימלגרין לדרך עצמאית כאיש עסקים בסוף 2005, הוא עשה כמעט את כל הטעויות האפשריות - ושגה לחלוטין בקריאת המפה. בוימלגרין, חרדי ישראלי לשעבר, היגר לארה"ב לפני יותר מ-30 שנה, ושם עשה את עיקר הונו בפעילות נדל"ן. לאחר שחבר לפעילות עם לב לבייב בארה"ב, שבה צבר הון נוסף, הרגיש בוימלגרין בסוף 2005 כי הוא בשל לצאת לדרך עצמאית. אז התחילו גם הצרות.

בוימלגרין רכש בישראל שלד בורסאי, גמביט, החליף את שמו לבוימלגרין קפיטל ובאמצעותו פתח במסע רכישות אגרסיבי וממונף של חברות ונכסים במיליארדי שקלים. באותה תקופה הוא האמין כי ארה"ב בדרך למשבר קשה וכי בישראל ובמזרח אירופה יש הזדמנויות גדולות יותר בנדל"ן.

במסגרת אסטרטגיה זו רכש בוימלגרין בתחילת 2006 מידי אי.די.בי של נוחי דנקנר את חברת אזורים תמורת כ-1.2 מיליארד שקל, ומימן את הרכישה באמצעות הלוואה של כ-700 מיליון שקל מבנק מזרחי טפחות וכן באמצעות אג"ח. לאחר מכן רכש בסוף 2006 את קבוצת לגנא הולדינגס, שפעלה בעיקר במזרח אירופה, מידי יעקב אנגל לפי שווי מופקע של כ-630 מיליון שקל - עסקה שסימנה את תחילת ההתפוררות של הפעילות העסקית שלו בישראל. ואולם הוא לא הסתפק בכך ורכש את מתחם אסותא בתל אביב, מלונות מרשתות שרתון מוריה ואקור ועוד נכסים במאות מיליוני שקלים.

אלא שהמשבר בשווקים וחוסר היכולת למחזר חובות הכניעו את בוימלגרין, שהפסיד בהשקעותיו בישראל יותר מ-300 מיליון שקל. אזורים נחלצה בדקה ה-90 מהסדר חוב כשנרכשה בידי איש העסקים היהודי הקנדי הרשי פרידמן מידי בנק מזרחי טפחות. בוימלגרין חזר לארה"ב, אך גם לאחר הסדר החוב החדש בבוימלגרין קפיטל, שבמסגרתו המחזיקים הסכימו למחיקת חוב של כ-140 מיליון שקל, לא ברור אם וכיצד החברה - שהתרוקנה מנכסיה - תפרע את יתרת חובותיה בהיקף של כ-150-200 מיליון שקל.

מוטי זיסר

האתגר הגדול של זיסר: לפרוע חוב של 3 מיליארד שקל

מערכת היחסים בין מוטי זיסר, בעליה של אלביט הדמיה - חברה יזמית הפועלת בעצמה ובאמצעות חברות בנות בתחומי נדל"ן, מלונאות, קמעונות וטכנולוגיה רפואית - לבנק הפועלים נקלעה לסיטואציה לא נעימה לפני יותר מחצי שנה. הסיבה: זיסר סירב בתחילת 2011 לעמוד בתשלום חובו לבנק - קרן של כ-100-150 מיליון שקל שאותו היתה חייבת לפרוע חברת אירופה ישראל, החברה האם של אלביט הדמיה. בזה לא מתמצה החוב העצום של החברה להפועלים, בסך כ-1 מיליארד שקל.

חשיפת הסכסוך בין זיסר להפועלים במאי האחרון גרמה לתגובת שרשרת - המניה והאג"חים של אלביט הדמיה צנחו בעשרות אחוזים. כיום מוערך שוויה של החברה בכ-250 מיליון שקל בלבד, כך ששווי הביטחונות המשמשים בטוחה להלוואה של זיסר מול הפועלים נאמד ב-130 מיליון שקל בלבד.

בתחילת השבוע האחרון הוחרפה מערכת היחסים בין הפועלים לזיסר. הבנק שלח לזיסר מכתב שבו הוא מאיים לממש את המלונות של זיסר המוחזקים באופן פרטי בהולנד ובבלגיה, ששוויים נטו נאמד ב-80-100 מיליון שקל. זיסר כבר ניצב בעבר במצבים לא פשוטים כשהבנקים ושוק ההון דחקו אותו אל הקיר, ואיכשהו הצליח לצאת בשלום ולהחזיר את אמון השוק בו.

כיום, כשהעולם ניצב בפני משבר נוסף, המשימה של אלביט הדמיה לפרוע התחייבויות של כ-3 מיליארד שקל לבעלי האג"ח והבנקים נראית קשה במיוחד. זיסר אמר באחרונה כי מוקדם מדי להספיד אותו וכי הוא עושה הכל כדי להחזיר את עסקיו למסלול הרגיל.

בינתיים התשואות הדו-ספרתיות שלפיהן נסחרות האג"ח של אלביט הדמיה - עד 50% - מגלמות את חוסר האמון של השוק כי יעמוד בכל התחייבויותיו. מה גם שככל הידוע זיסר גם לא פתר את בעיותיו מול בנק הפועלים.

אבי ורטהיים

בעלי האג"ח כבר יודעים: הסדר החוב יהיה כואב

בניגוד לחברות אחרות שעתיד החוב שלהן מוטל בספק, לבעלי החוב של חברת אינספייר - המחזיקה ברבינטקס, תדירגן ורימוני - התמונה ברורה: הסדר החוב שהם הולכים לקראתו יהיה כואב. לאחר החגים הם יכנסו אסיפה שבה ינסו לדון על גובה ההחזר שהם יכולים להציל מתוך אחזקותיה. החברה נמצאת בהקפאת הליכים בצו בית משפט עד נובמבר.

את אינספייר הקים והנפיק בבורסה אבירם (אבי) ורטהיים - אחיינו של מוזי ורטהיים, בעל השליטה בקוקה קולה ישראל. במשך כמעט שש שנים הוא קיבל אשראי משוק ההון. במארס 2010 היא הצליחה להגיע לפריסה מחודשת של החוב. כיום חייבת אינספייר 211 מיליון שקל לנושיה: 51 מיליון שקל לבנק הפועלים, 84 מיליון שקל לקרן אוריגו ו-76 מיליון שקל לבעלי אג"ח מסדרה ב'.

במאי 2011 הציעה אינספייר לבעלי האג"ח הצעה שקל מאוד לסרב לה: להמיר את מלוא החוב למניות של אינספייר, שיקנו להם 40.3% מהונה של החברה, ולהיות שותפיו של ורטהיים - שיוסיף להחזיק בשליטה (50.1%). משמעות ההצעה היא המרת חוב של 74 מיליון שקל במניות ששווי השוק שלהן הוא כ-4 מיליון שקל. כלומר ורטהיים, שמשך מהחברה הכושלת שניהל שכר שנתי בעלות של 1.45 מיליון שקל, ביקש מבעלי האג"ח לוותר על 95.5% מחובם, בלי שיצטרך להזרים לתוכה אפילו שקל. השווי של אחזקות אינספייר מסתכם ב-71 מיליון שקל, אך נכסי החברה שועבדו לאוריגו - כשהלוותה לאינספייר 80 מיליון שקל במארס 2010. בכל זאת ביקשו בעלי האג"ח להעמיד את חובם לפירעון מיידי.

גם החברה הבת רבינטקס עמדה בפני הסדר. לפני כחודש הציע איש העסקים אורי ניסני, לבעלי איגרות החוב של רבינטקס לרכוש את השלד הבורסאי של החברה ואת אחזקותיה בחברת ברטק (Burtek). בתמורה הציע אחזקה של 5% מרבינטקס ופירעון חוב לבעלי איגרות החוב מתזרים המזומנים שתניב חברת ברטק.

יוסי מימן

"הסדר? על מה אתה מדבר?"

יוסי מימן - בעל השליטה בחברה הציבורית אמפל, בערוץ 10 ובעסקים פרטיים חובקי עולם - גילה ביולי סימנים של אופטימיות. בוועידת שוק ההון של TheMarker הוא נשאל אם המשקיעים שלו צריכים לחשוש מהסדר חוב. "אני מקווה שיהיה הסדר עם מדינות ערב, אולי עם הפלסטינים. נישאר עם הסדרי שלום. אין לי מושג על מה אתה מדבר", ענה מימן בחצי חיוך.

אך כל שהזמן עובר, הערפל סביב גורלה של אמפל לא מתפוגג. הנכס הגדול ביותר של החברה הוא אחזקות של 16.8% בספקית הגז המצרית EMG, המוכרת גז טבעי ממצרים לישראל. מאז תחילת המהפכה במדינה בתחילת השנה גברו הקולות במצרים הטוענים נגד הסכם המכירה, ואלה הגיעו גם למעשים. חלקים מהצינור המוביל גז פוצצו כבר ארבע פעמים וגרמו להפסקות של חודשים ארוכים באספקה.

האירועים האלה עלולים להקשות מאוד על סיכוייה של אמפל לפרוע את התחייבויותיה - 990 מיליון שקל לבעלי אג"ח ו-845 מיליון שקל לבנקים. שווי ההשקעה של אמפל במיזם הגז המצרי משמעותי מאוד לחברה. בנוסף, לטווח הארוך מתבססת אמפל על תזרים המזומנים מ-EMG, שאמור היה להתחיל במחצית הראשונה של 2011 כדיווידנדים אך לא יצא לדרך לאחר שהמהפכה במצרים טרפה את הקלפים.

בשנה הקרובה צריכה אמפל לפרוע חובות בהיקף של 288 מיליון דולר. לחברה 134 מיליון דולר בקופה, במזומן ובפיקדונות לטווח קצר. סכום זה ורווחיה - אף כי מצומצמים יחסית - מהשקעותיה האחרות אמורים להשיב את החוב שלה לשנה וחצי הקרובות. לאחר מכן תהיה אמפל תלויה בעיקר בגורלה של EMG.

המשקיעים כבר לא בטוחים מה יעלה בגורלו של מיזם הגז. התשואות על האג"ח של החברה מגיעות ל-70%. ארבעה חודשים לאחר התבטאותו האופטימית של מימן, מעורבותה של מצרים בהסכם החזרתו של גלעד שליט הפיחה מעט תקווה במשקיעי אמפל והובילה לעלייה במניית החברה. אבל סימני השאלה באשר לעתיד החוב הענק של החברה נותרו בעינם.

אריאל אדורם

כשמיקי מאוס צריך לשלם את החוב

דיסני זה לא רק מיקי מאוס ובידור. למשפחה האמריקאית העשירה יש עסקים נוספים בעולם. יותר מ-20 שנה פעילה בישראל קרן שמרוק המהווה את זרוע ההשקעות של משפחת דיסני. שמרוק מושקעת כיום בשורה של חברות ישראליות, ובהן טבע נאות, חברת מוצרי הקוסמטיקה אהבה, סינמה סיטי, פולימר לוג'יסטיק, אקסל טלקום וחברת מערכות הביטחון והבקרה - אורד.

להשקעה באורד נכנסה שמרוק בתחילת 2006 כשרכשה 27% מהחברה תמורת 10 מיליון דולר. מאז שפורסמו דו"חות הרבעון השני של השנה, נושבת רוח פסימית בחברה - דבר שמתבטא היטב במחיר המניה שהתרסק בעשרות אחוזים ובתשואות האג"ח של החברה שזינקו ליותר מ-160%.

מתחילת 2011 הפסידה אורד כ-58 מיליון שקל שמצטרפים להפסד של 26 מיליון שקל שהיה לחברה ב-2010. גם השכר הגבוה שמשכו מנהלי החברה, ובהם מייסד החברה אמנון אדורם ובנו המנכ"ל, אריאל אדורם, החריפו את מצב החברה. ביקורת פנימית שנערכה באחרונה בחברה חשפה כי השניים משכו ב-2009-2010 שכר הגבוה בכ-9.5 מיליון שקל מהסכומים המגיעים להם. חברת הדירוג מעלות לא נשארה אדישה ומיהרה להוריד את דירוג האג"ח של החברה בבת אחת מ-BBB ל-B.

בזמן שהבעלים משכו משכורות גבוהות אורד נותרה חייבת לבעלי האג"ח שלה, סדרות א' ו-ב', שעליהם נמנים בין היתר גם קרנות הנאמנות של מגדל, כלל, הראל, מיטב ואי.בי.אי, כ-60 מיליון שקל. התשלום הקרוב לבעלי האג"ח, השלישי מתוך ארבעה, צפוי להיות בסוף מאי 2012. בנוסף לאורד חובות כוללים בסך 95 מיליון שקל לקרן המנוף אוריגו וקרן ההשקעות פלנוס.

על אף שיש עוד חצי שנה לתשלום של אורד לבעלי האג"ח, הם חוששים ובאחרונה התאספו כדי לבחור נציגות. בשבוע שעבר אישר דירקטוריון אורד רכישה עצמית של אג"ח בהיקף של 19 מיליון שקל, ובעלי השליטה כבר התחייבו להזרים לחברה 3 מיליון שקל כהלוואה צמודה ללא ריבית. אמנם היא לא תפתור את צרותיה של אורד, אבל היא מבטאת נכונות של הבעלים לתמוך בחברה ולהרגיע את המשקיעים.

משה גאון

גאון וזבידה שולחים יד לכיס ולתלוש. בינתיים זה לא עוזר

עבור אייס דיפו, רשת החנויות למוצרים לרכב ולבית, רגע ההכרעה קרוב מאוד: בעוד שבועיים, ביום האחרון של אוקטובר, תעמוד החברה למבחן החשוב הראשון שלה כשתצטרך להיפרד מ-33 מיליון שקל מקופתה לטובת תשלום רבע ראשון של אג"ח סדרה א'. התלמידים שיעמדו במבחן הם כמובן בעלי החברה, שלמה זבידה (45%) ומשה גאון (45%) - בנו של בני גאון המנוח.

התשואה השנתית שבה נסחרות כיום האג"ח של החברה, 25%, אינה מבשרת טובות: זוהי תשואת זבל המבטאת חשש כבד יחסית בקרב בעלי חוב באשר ליכולת החברה לעמוד בהתחייבויותיה. וזאת לא הסנונית השלילית היחידה. במאי האחרון הורידה חברת הדירוג מעלות את דירוג האשראי של סדרה א' לרמה BBB, נוכח הרעה במצבה הפיננסי של החברה.

לחברה אמנם אין חוב לבנקים, אך התחייבויותיה לבעלי סדרת אג"ח א' מסתכמת בכ-127 מיליון שקל, נכון למועד פרסום הדו"ח הכספי האחרון. אז מה מלחיץ את בעלי אג"ח? את התשובה אפשר למצוא בגירעון בהון של כ-30 מיליון שקל בשל הפסדים מתמשכים. במהלך 2010 הפסדה הנקי של החברה היה 22 מיליון שקל, ובמחצית הראשונה של 2011 הפסידה החברה כ-16 מיליון שקל נוספים.

בחברה מסרבים להתרגש מההפסדים וצופים מעבר לרווחיות בתקופת התחזית ובתוך כך גם לתזרים מזומנים חיובי אשר ינבע מפעילותה השוטפת. בנוסף, בעלי השליטה הזרימו לחברה מימון בסך של 20 מיליון שקל באמצעות של הלוואת בעלים העתידה להיהפך למניות.

היד של הבעלים נשלחה לא רק לכיס, אלא גם לתלוש השכר: במסגרת צעדי ההתייעלות, ויתרו בעלי השליטה בחברה על כמחצית מדמי הניהול שהיו זכאים להם על פי הסכם, במקביל להפחתת שכר מנכ"ל ונושאי משרה בכירים אחרים ב-10% למשך כחצי שנה. במסגרת ההתייעלות, התאחדו אייס ואוטודיפו לרשת אחת ובוצעו שינוים מבניים. נראה כי החברה מתאמצת לעמוד בהתחיבויתיה ומנסה לשפר את עסקי החברה. האם זה יצליח? תשואות האג"ח עדיין לא מצביעות על כך.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!