הקרב החרדי הגדול: מי ינצח ומי יפסיד

'עיר העתיד', כך בציבור החרדי נוהגים לכנות את העיר שעברה תהפוכות ומהמורות רבות בדרכה להיות אחת הערים החרדיות הגדולות והמובילות בציבור החרדי, ואולי אף הגדולה מביניהן.

במקביל לשכונות החדשות ההולכות ונבנות בבית שמש, זוגות צעירים הולכים ומשתלבים גם בשכונות החילוניות היותר ותיקות, אלו שאוהבים לכנותם ה'מתחרדים'. הנקודה המעניינת היא שההתיישבות החרדית בבית שמש התחילה דווקא בשכונות אלו, אך עם בניית השכונות החדשות, עקרו אותן משפחות וייסדו את השכונות החרדיות, משם החלה המהפכה של בית שמש.

בתחילת שנות התשעים, החלו ניצוצות המהפך בעיר עם הגעתם של מס' אברכים תלמידי הג"ר ראובן אלבז, כשאחד מהם הוא משה אבוטבול, המכהן כיום כראש עיר. בתקופה ההיא, אותה קבוצה שבאה ל'ארץ לא זרועה' מבחינה רוחנית, לא ראתה בעיר פתרון למצוקת הדיור, אלא מטרה להפריח את השממה הרוחנית ששררה במקום.

העיר עצמה הוקמה כמעברה בכ"ז בכסלו כשנתיים לאחר קום המדינה (1950) על ידי עולים מצפון אפריקה כשבהמשך הצטרפו עולים מאתיופיה ורוסיה. שנתיים לאחר מכן (1952) עברה המעברה למבני קבע ובתשנ"א (1991) קיבל הישוב מעמד של עיר.

בשנת תשמ"ט (1988) הכניסה תנועת דגל התורה לראשונה שני נציגים לכנסת ואף הצטרפה לקואליציה בראשות יצחק שמיר. במסגרת הסכם ההצטרפות מונה חה"כ אברהם רביץ ז"ל לסגן שר השיכון תחת השר אריאל שרון.

בהזמנת יו"ר המועצה המקומית של בית שמש בימים ההם - שלום פדידה, נקראו החרדים לבוא ולגור בעיר, וכך בשיתוף עם סגן השר רביץ הוקמו בעיר שלוש השכונות הראשונות לחרדים בעיר - בית ומנוחה, גור ונחלה ומנוחה, כשאוכלוסיית המתיישבים מורכבת מציבור ליטאי, בני היישוב הישן ותלמידי הג"ר אלבז שעקרו מהשכונות הוותיקות כאמור.

ב-1995 נוסד סניף דגל התורה בעיר כאשר לקראת בחירות נ"ט (1998) נבחר אלי גרינבוים - יו"ר וועד המשתכנים של שכונת בית ומנוחה, לנציג הסיעה בעירייה, יחד עם אברהם ברגר מאגודת ישראל, כששניהם נבחרו לכהן במועצת העיר, יחד עם נציג ש"ס משה אבוטבול שנכנס למועצה חמש שנים קודם. במערכת בחירות זו תמכו החרדים בראש העיר המכהן דני וקנין איש הליכוד, לקדנציה שניה בראשות, בכפוף להסכם עמו כי הסיעה תקבל את תפקיד סגן רה"ע, במידה ויכניסו שני מנדטים.

לאחר מערכת הבחירות בה נבחר שוב לתפקיד בתמיכת החרדים, הפר וקנין את התחייבותו וסירב להעניק את התפקיד, כשבעקבות כך הוכתרה יהדות התורה כאופוזיציה לוחמת.

חמש שנים מאוחר יותר (2003), בפעם הראשונה ניסו החרדים את מזלם והציבו את נתן שטרית, מועמד דתי ובלתי מפלגתי, שנתמך ע"י כל הסיעות החרדיות וחלקים מהאוכלוסייה הכללית מול וקנין, אך בסופו של יום בעת ספירת הקולות התברר שוקנין עבר את שטרית במעט קולות, מה שהביאו לכס הראשות בפעם השלישית.

מיותר לציין, כי אף בקדנציה זו אכל הציבור החרדי מרור, אך מאחר ועדיין לא היווה את הרוב המתבקש לכיבוש הראשות, חיפש מועמד אשר יוכל להביא קהלים נוספים מהמגזר הכללי, וכך לקראת בחירות תשס"ט (2008) הוחלט כי משה אבוטבול, המכיר מצד אחד את שפת האוכלוסייה המסורתית בעיר ומאידך מקובל על רבני הקהילות החרדיות, יהיה מועמד הציבור החרדי לראשות העיר. אבוטבול יצא אל מערכת הבחירות חדור מטרה כשמאחוריו כלל הציבור החרדי - למעט חסידות גור שתמכה בשלום לרנר - והקים 'גוש חברתי' עם חלקים באוכלוסייה הכללית, וכך לראשונה הגיע חובש כיפה שחורה לראשות העיר.

לקראת בחירות תשע"ד (2013) התאחד הציבור הכללי והדת"ל מאחורי המועמד החילוני אלי כהן. מערכת הבחירות לוותה בהסתה פרועה שכללה השמצות קשות על הציבור החרדי, כשהגוש הציוני (הכינוי במקור) שנעזר בשרים וח"כים מהליכוד, הבית היהודי, העבודה ויש עתיד, עורר מהומות תקשורתיות, אך אבוטבול הצליח לאחד את כל קצוות הקשת החרדית מאחוריו, כשלראשונה אף חוגי הקנאיים יצאו בהמוניהם לקלפיות. בנוסף, הצליח האחרון לגייס אף קבוצות מסורתיות רבות וכך נבחר לקדנציה שניה.

חודשים ספורים לאחר מכן, עברו בעיר את אותו התסריט פעם נוספת, לאחר שבית המשפט פסל את תוצאות הבחירות עקב חשד לזיוף קולות, כשאף את המערכת הזו צלח אבוטבול, כשכל גדולי ישראל נחלצו למענו ולמען כלל הציבור החרדי בעיר.

את השסעים העמוקים שנוצרו במהלך מערכת הבחירות הממושכת, הצליח אבוטבול יחד עם שותפים נוספים לאחות וכך לקואליציה שהחלה את דרכה עם עשרה חברים הצטרפו שישה חברים נוספים מהמפלגות השונות.

ארבע שנים מאוחר יותר (הבחירות השניות נערכו באדר ע"ד), הקיטוב בין האוכלוסיות שקע כמעט לחלוטין, אך בתוך הבית פנימה יש הלוטשים עיניים לכיסא, בצדק יש שיאמרו. לדגל התורה – חן המחזיקה בשלושה נציגים בעירייה (מתוך תשעה עשר חברים בסה"כ) שאף צפויה להגדיל את כוחה, יש שני נציגים הרואים את עצמם כראויים להחזיק בראשות העיר - משה מונטג ושמוליק גרינברג. קרב איתנים זה הוא לא הראשון בין השניים וכבר פרץ בקדנציה הראשונה של אבוטבול לפני כעשור, בשאלה מי מבניהם יקבל את הסגנות, אז כידוע הכריע גרינברג את מונטג.

נקודה מעניינת הניתנת לציון בנקודת זמן זו, היא העובדה שבקדנציה שקדמה לבחירת אבוטבול, מי שכיהן כחבר מועצה מטעם דגל התורה היה משה מונטג. האחרון, שנכנס לזירה הפוליטית בתור אברך צעיר, התגלה עד מהרה כבולדוזר שעתידו לפניו. מונטג החליף את אלי גרינבוים ב-2003 וזה אמור היה לקיים אתו רוטציה על החברות במועצה, אך בסוף האחרון ויתר ומונטג שמאז מכהן כנציג דגל התורה סוגר במועצה חמש עשרה שנים. שמואל גרינברג לעומתו, נכנס לנהל את אגף ח-ן חרדי במהלך הקדנציה השנייה של דני וקנין תחת אלי גרינבוים, כשבקדנציה שלאחריה יצא לשמש כעוזרו של חבר הכנסת משה גפני. בקדנציית אבוטבול הראשונה, גרינברג צורף לראשונה לרשימת יהדות התורה וכך נדחקו רגליו של מונטג מהסגנות הנחשקת.

אפרופו שנות הכהונה של החברים, חברי המועצה המכהנים ברצף הכי הרבה זמן, הם משה אבוטבול שסוגר חצי יובל שנים, משה מונטג ומאיר בלעיש . שלום אדרי (הליכוד), לעומת זאת, מכהן כחבר מועצה זמן רב, אך יצא להפסקה ב-2008 וב-2013 חזר למועצה. לזכותו של אדרי יאמר, כי מאז ומתמיד עמד לימין הציבור החרדי ועזר בכל הקשור למוסדות החינוך החרדיים, כשאף בזמני ההסתה הכי קשים נגד הציבור החרדי לא התבטא נגד וניסה לגשר ולהוביל להשכנת השלום בין האוכלוסיות.

לפני כחצי שנה חשף אבי בלום ב'קו עיתונות', כי אבוטבול העביר מסר ברור לראשי דגל התורה, לפיו, אם דגל תציב את משה מונטג כמועמדה לראשות העיר אזי הוא פורש מהמרוץ.

אבוטבול שלא היסס להצהיר זאת באומרו, כי "בזמני העיר נהפכה לחרדית, הצלחתי להקים קואליציה מקיר לקיר ולא אסכן אותה עם בחירות מיותרות, מלוות בהסתה פרועה מצד תושבים קיצוניים. אפנה את מקומי לדגל התורה בזכות ולא בחסד, אבל תחת אחריות, ללא סיכונים. לאחר סבב אצל ראשי המפלגות ופעילי השטח, הובהר לי כי אם משה מונטג יהיה המועמד, הוא יקבל את תמיכת הציבור הכללי בעיר" – ידע לקראת מה הוא הולך, ובהכירו את מונטג ואת רצונותיו ידע כי לאחרון טוב בראשות הוועדה לתכנון ובנייה, כהגדרתו הקולעת של בלום, כי "מונטג מעוניין להיות ראש עיר, כפי שאטיאס בשעתו חפץ לשמש כיו"ר תנועת ש"ס. מבחינתו, המהות חשובה ולא התואר. כיו"ר הוועדה לתכנון ובנייה – סמכותו יצוקה יותר מכל ראש עירייה".

אך בצמוד לתחזיתו של בלום, עד מהרה התברר ש'עם האוכל בא התיאבון', ומונטג שקיבל את ההצעה על מגש של כסף שש עליה כמוצא שלל רב, ובהתאם לכך במסדרונות דגל התורה הופעלו לחצים להיענות להצעה. אבוטבול שהבין כי נקלע למערבולת שממנה יהיה קשה להיחלץ, בפרט לאור העובדה כי בש"ס הפנו אליו אצבע מאשימה בכך שוויתר ללא סמכות על ראשות העיר המכובדת בה המפלגה מחזיקה, מיהר להציב אולטימטום ואמר, כי "אם דגל לא מסוגלת להכריע, אכריז על מועמדות בברכת רבני ש"ס ויו"ר התנועה אריה דרעי וקבוצות שלמות מהציבור הכללי והחרדי בעיר", כשהוא מסביר כי אם החרדים מתמהמהים, החילוניים יציבו מועמד, "ואז ניכנס לפלונטר ממנו יהיה קשה להיחלץ".

עם הכרזתו של אבוטבול על ריצה לראשות, מיהר משה מונטג להוציא הודעה בה נכתב, כי "בתקופה האחרונה הייתה הצעה של ראש העיר לתמוך בי לראשות העיר. לצערי הרב המפלגה עדיין לא קיבלה החלטה. מצאתי עצמי במצב מורכב, מצד אחד ממתין לתשובה מהמפלגה, מצד שני מתחילת הדרך אבוטבול אמר שבהעדר תגובה הוא יכריז על ריצתו לראשות". מונטג הוסיף, כי הוא נאמן לדגל התורה ויעשה מה שיורו לו גדולי ישראל. "לאור בקשת הרב גפני להתחיל להתעסק בפוליטיקה רק לאחר חג הפסח, בתקופה הקרובה נעסוק בעזהי"ת בהמשך העשייה הגדולה למען העיר ולמען כלל ישראל", סיים מונטג.

עד להכרעה הצפויה לאחר הפסח, אבוטבול החל לסלול את הדרך לקדנציה שלישית, וכך בשבועות האחרונים במפלגת הליכוד הכריזו על תמיכה בו. במקביל, אבוטבול משתדל לפקוד את מעונות האדמו"רים השונים, כשאלו מרעיפים עליו ברכות ותודות על עשייתו למען קהילתם ולמען כלל הציבור ואף מברכים אותו שימשיך לקדנציה שלישית. לא מכריזים על תמיכה רשמית, אך בהחלט מראים נכונות לכך.

בשלומי אמונים לא אוהבים את העקיפה אותה עושה אבוטבול ובהתאם לכך החסידויות השונות מוזהרות על כך שלא להכריז על תמיכה רשמית. מנגד, סגן שר הבריאות יעקב ליצמן מפעיל את כל כובד משקלו בשביל לגייס תמיכה במועמדותו של אבוטבול. לגור חשבון ארוך עם דגל התורה, וביודעם כי לאגודת ישראל אין אפשרות לכבוש את הראשות, מעדיפים לראות את אבוטבול בתפקידו.

בקדנציה הקודמת, החזיק נציג דגל התורה שמואל גרינברג בתפקיד הסגן ובתיק החינוך החרדי, בבחירות האחרונות נאלץ לוותר על אחד מהם לטובת גור. גרינברג העדיף את הסגנות וכך בגור זכו בתיק החינוך כולו, לא רק החרדי. לאישים מסוימים בדגל היה קשה להפנים את העובדה כי החינוך לא בידיהם, וכך במהלך הקדנציה הפנו גב לפעולות חיוביות שנעשו על ידי נציג גור ישעיהו ארנרייך, ביניהם פינוי ראשון של בית ספר ממלכתי לטובת בית הספר החרדי 'משכנות דעת', השייך לקהילה הליטאית ברמה א', אודות למאבק ממושך שהוביל ארנרייך ביד רמה ובהצלחה.

על בית הספר "שפות ותרבויות" התחולל מאבק עיקש בין האוכלוסייה החרדית לזו החילונית, כאשר בית הספר החילוני הנמצא בתחומי השכונה החרדית עמד ריק מתלמידים, בעוד תלמידי בית הספר החרדי שהו במבנים זניחים. בחנוכת הבית לבית הספר במבנה החדש-ישן, השתתפו בכירי העירייה וח"כים, בעוד נציגי דגל התורה הן בארצי והן במקומי - מלבד תושב השכונה ישראל סילברסטין - נעדרו.

בנוסף לכל אלו, על זהות המועמד שדגל התורה תציב לראשות העיר, אם בכלל, לפלג הירושלמי יהיה השפעה, כאשר כלל לא בטוח כי בפלג יתנו את התמיכה לדגל, אך במקרה וכן, גם להם יהיו דרישות משלהם לגבי זהות המועמד.

בשורת הסיכום: בעוד כחצי שנה, בדומה לשאר ערי הארץ, תושבי העיר צפויים לצעוד לקלפיות ולהכריע, האם יהיה זה משה אבוטבול המכהן בתפקיד, או לחילופין איש דגל התורה ואולי אף מועמד חילוני שעלול לטרוף את הקלפים ולכבוש מחדש את ראשות העיר.

החיזור אחר קולות החילונים כבר החל, ובמקרה וירוצו שני מועמדים חרדים, ההבטחות כלפי הציבור החילוני ינסקו השמימה, כשכל אחד ינסה למצוא חן בעיניהם. "הציבור החרדי עוד עלול לאבד את כל מה שהוא בנה בעיר, במידה וירוצו שני מועמדים חרדים, לא רק מהסיבה שבמקרה כזה עלול להצטרף מועמד מהמגזר הכללי, אלא מההתחייבויות המפוקפקות אותם המועמדים החרדים יאלצו לפזר, בשביל לקרוץ לציבור החילוני", מסכם אחד מתושבי העיר.

בצילום תמונת המצב הנוכחי, אבוטבול יכול לחגוג את חג פסח די ברוגע, על אף שבדגל צפויים לקבל את ההחלטה מיד לאחר החג. אבוטבול טומן בחיקו התחייבות מצדו של אלי כהן, כי במידה ולא ירוץ מולו חרדי נוסף, אזי גם הוא לא רץ. נכון לעכשיו, לצידו של אבוטבול נמצאים לפחות שמונה חברי מועצה מכהנים שכבר הכריזו על תמיכה בו.

בפעם הראשונה שאבוטבול התמודד לראשות, חסידות גור רצה נגדו יחד עם מועמד הדת"ל שלום לרנר, כשסיסמת הבחירות שלהם הייתה 'הבאנו שלום עליכם' ו'שלום מנצח'. היום כשהם נצבים לצדו של אבוטבול אולי ניתן יהיה להשתמש בסיסמא הזו ב'מלרע', כמוטיב שימנע את השסע הבא, רק הפעם בתוככי הציבור החרדי.

• פורסם ב'קו עיתונות'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!