הניסיון, הביזאריות והחזון: המפיקים עונים על השאלות הקשות

המפיקים של אירועי הענק במגזר החרדי ממשיכים לענות על השאלות, וחושפים איך נראה מאחורי הקלעים של ההפקות הגדולות.

במסגרת הפרויקט 'צפון' שוחחנו עם ששה מפיקים מהמובילים בתעשייה, שמאחוריהם רזומה עשיר ומרשים של הפקות ענק מוצלחות: מיכאל כפלין, אפרים זילברברג, שלום וגשל, דודי עזריאל, אופיר סובול ויוחאי כפיר. שאלנו את כל הששה את אותן השאלות, ובתשובותיהם הם מספקים הצצה אל מאחורי הקלעים של ההפקות הללו.

בחלקו השני של הפרויקט, נשאלו המפיקים אודות ההפקות הכי ביזאריות שהתבקשו לבצע, מה הבקשות שלעולם לא יבצעו תמורת שום הון שבעולם, ואיך בעיניהם יראה עולם ההפקות בעשור הבא.

הסיפורים שצברו הששה לאורך השנים - מרתקים ומשעשעים: חתונה שכמעט והתפוצצה בעודה באיבה בגלל וויכוח על סגנון המוזיקה בין הצדדים, הגמלים שהכניסו את משלחת הנשיא טראמפ, הזוג שטס לצילומים באמצע החתונה והבמה ההזויה של חברת המים. כל אלו ועוד מחכים לכם בפרקו השני של 'מפיקי העל', במסגרת פרויקט 'צפון' - מגזין הפסח של 'בחדרי חרדים'. תהנו.

מה הבקשה הכי מוזרה שלקוח ביקש, ומה הסצנה הכי ביזרית שנתקלת בה בהפקותיך?



מיכאל כפלין: היו הרבה מוזרות וביזריות שקיבלתי ב15 שנה שעברתי, ועל חלקם אני אפילו לא יכול לדבר. היה לקוח שביקש לעשות אירוע שלם בטיסה. לא מדובר על ארוחה עם לחגור חגורת בטיחות אלא אירוע מלא עם מוזיקה, ריקודים, קוקטיילים מהמפוארים שראיתם ועוד אטרקציות שקשה לדמיין.

אפרים זילברברג: לכל לקוח יש את הבקשות הייחודיות לו. מה שנראה לאחד מוזר - לשני זה נראה הגיוני ומקובל. תפקידי כמפיק הוא לא לתת ציונים ללקוח, אלא למלא את רצונותיו ולהגשים את חלומותיו לשביעות רצונו. לפני תקופה הפקתי חתונה במרכז הארץ, והזוג ביקש ממני שמיד לאחר החופה והחדר ייחוד, מסוק ייקח אותם לצילומים בעתיקות קיסריה על רקע השקיעה, וכך היה. תוך כחצי שעה הזוג כבר היה חזרה באולם החתונה. רוב האורחים לא ידעו בכלל מה התרחש בזמן שהם אכלו את המנה הראשונה.

שלום וגשל: הבקשה הכי מוזרה הייתה ממשפחה אמריקאית ממוצא אשכנזי, שהזמינו אותי להפיק חתונה כאשר הצד השני היה משפחה גרוזינית. המזמינים האשכנזים דרשו שלא תהיה מוזיקה גרוזינית או מזרחית בחתונה, ואם תהיה - לא אקבל תשלום. כשהגענו לאירוע, ניגש אלינו בן אדם והציג את עצמו כזמר מזרחי, ולאחריו הגיע דודו של החתן שהוא זמר גרוזיני. שני הזמרים באו אלי על מנת לתאם את הלו"ז של האירוע. אמרתי להם שהצד השני הורה לי בצורה חדש משמעית שהם לא מעוניינים בסגנון המוזיקה הזה. העסק התחמם, ועוד לפני החופה זה כבר הגיע לתגרה פיזית ולהרמת ידיים הדדית של שתי המשפחות, שנרגעה רק לאחר התערבותו של הרב המקדש שפישר בין הצדדים. החתונה התקיימה כסדרה, ורפרטואר השירים כלל הרבה יותר שירים מזרחיים וגרוזיניים מאשר מוזיקה חסידית. לכן אני אומר תמיד ללקוחות: תדברו ביניכם לפני, ותגיעו לתיאום, שיחסוך הרבה עגמת נפש באירוע עצמו.

דודי עזריאל: הפקות וביזריות אלו מילים נרדפות. אני נזכר באנקדוטה מהחודשים האחרונים: אירוע הקוקטייל יוצא הדופן עבור המשלחת שהתלוותה לנשיא טראמפ בעת ביקורו בישראל. הבקשה הייתה ליצור קונספט תנכ"י מכיוון שירושלים היא עיר קדומה ותנכית. הם ביקשו להיכנס לאירוע הקוקטייל כשהם רכובים על גמלים ממותגים. כמובן שזה בוצע לשמחת הלקוחות, שחזרו למשרדים בוושינגטון עם חוויה ייחודית למזכרת.

אופיר סובול: אירוע של חברת "מקורות" בגני התערוכה בת"א, ביקשה ההפקה שהתזמורת לא תשב כנהוג במפלסים על הבמה, אלא לגובה. המעצב חילק את הבמה ל-16 קוביות לגובה, כאשר בכל קובייה יושבים שני נגנים. המרחק בין הנגנים לאבי מורי מרדכי סובול שניצח על התזמורת, היה של עשרות מטרים לרוחב ולגובה, מה שהצריך הקרנה של המנצח במסכים בכל קובייה וקובייה. אם זה לא מספיק, הם בקשו שהבמה תהיה חשוכה כולה, למעט הנקודה בה עומד המנצח, כדי שהאור לא יפריע לפירוטכניקה שרצה תוך כדי השירים. אמנם נדרשה כמות עצומה של אופטימיות בכל רבדיה, אבל בסוף צלחנו ובהצלחה.

יוחאי כפיר: לשאלה הבאה בבקשה.

מה הלקוחות והאנשים בחוץ לא מבינים בהפקת אירוע?



מיכאל כפלין: זה יראה או ישמע קלישאתי אבל באמת: עזבו הכל! קחו מפיק. רצוי מפיק טוב ובעיקר אמין. מניסיון זה ממכר. לקוחות שעבדו איתנו באירוע כזה או אחר, לא עושים שום דבר בלעדינו, גם כשהם יעשו אירוע בבית או סתם 'יומלדת', הם יתקשרו שנעשה או לקבל המלצה עזרה והכוונה, והם גם מקבלים בשמחה.

אפרים זילברברג: כאשר בן אדם שהשתתף באירוע חוזר בסופו של יום לביתו, הוא לא יצליח להעביר את החוויה בכללותה לחבריו, מסיבה אחת פשוטה: כל אירוע מורכב ממכלול של מאות פריטים ונקודות שמתחברים לפסיפס אחד מושלם, הן ברמה הטכנית והן ברמה של התוכן. אירוע מושקע ונכון יתבסס על תוכן חזק וערכי, שמותאם בצורה ייחודית לסוג האירוע ולקהל היעד. אנשים שאינם מתעסקים בהפקות בצורה מקצועית, לא יודעים כיצד מגיעים לתוצאה המושלמת.

שלום וגשל: לצערי הרב, יש לא פעם ולא פעמיים כל מיני אנשים שמתגנבים לאירועים, אם זה בבנייני האומה או במקומות אחרים. קיבלתי שיחת טלפון מבן אדם שהצליח להיכנס ללא תשלום למופע האחרון שלנו בחולון, שהייתה שם אבטחה ברמה גבוהה מאד, אבל הם הצליחו באמצעות תחבולה והסחת דעת לצוות האבטחה - להשתחל דרך דלת צדדית. לצערי אנשים לא מבינים כמה כסף מושקע באירוע כזה, והם חושבים לעצמם "לא יקרה כלום אם אכנס בלי לשלם". זה מה שאנשים לא מבינים - זו גנבה לכל דבר! גם אם אתה עומד בצד או יושב על מדרגות, לראות ללא תשלום מופע שבן אדם אחר השקיע בו הון תועפות - זו גנבה. אני אציין, שהיו גם מקרים שאנשים באו והתנצלו אחרי האירוע, ואפילו הציעו תשלום על הערב המהנה.

דודי עזריאל: אנשים מגיעים לאירוע וחושבים שהכל נעשה לבד, ולא תמיד מבינים, לדוגמה, שהפנס שעומד בקצה הבמה עבר תכנון תאורה מקצועי על ידי מעצב תאורה, ומשם למהנדס לתכנון משקל הפנס. בשורה התחתונה כל מפיק יודע שאם בורג קטן חסר, כל הפירמידה נופלת. בהפקות אין מקום לטעויות.

אופיר סובול: האדם הממוצע לא מודע לכמות העבודה הדרושה בהפקה. למשל: כמה שעות נדרשות לכתיבת עיבוד, לימוד החומר, חזרות טלפוניות, חזרות אחד על אחד, חזרות מקהלה, חזרות תזמורתיות וכו'. כנ"ל לגבי עבודת המולטימדיה ,ההפקה והלוגיסטיקה. לא אחת ראיתי אדם שבגלל צליל לא מדויק של חזן כלשהו, ביטל בהינף יד ובגיחוך מזלזל שבועות של עבודת הכנה של אותו החזן. לו רק היה יודע כמה הושקע באותה היצירה, היה לדעתי מגיב אחרת.

יוחאי כפיר: כמו שכל רכב חייב נהג וכל מטוס חייב טייס, כך כל אירוע חייב מפיק - הוא ה'נהג' של האירוע. נכון, לפעמים זה לא נהג פרטי או מפיק פרטי, אלא מפיק כללי של האירוע שהאולם מקצה לטובת ההפקה. אבל המפיק עוזר ללקוח לנצל עד תום את מה שיש לו ביד - האולם, הצלם, הקייטרינג וכו', ועוזר לו לבחור נכון את הדברים שהוא צריך לאירוע מבחינת הכמות והאיכות. מפיק הוא איש מקצוע, והוא לא מותרות שרק מיועד לחסוך כאבי ראש, אלא בסופו של יום, גם אם הוא לוקח מחיר גבוה זה ישתלם כי זה יעזור לחסוך ללקוח לא מעט כסף בזכות התנהלות נבונה וניצול מקסימלי של המשאבים והספקים.

מבחינת סדרי גודל של אחוזים, כמה מעלות של הפקה ממומן על ידי כרטיסים, חסויות, עיריות, משרדי ממשלה.



מיכאל כפלין: זה מאוד מורכב ומשתנה, בפרט בעיריות או במשרדי ממשלה שאני עובד איתם, אבל לרוב זה פחות מ-50 אחוז, והייתי אומר בזהירות: אפילו פחות מ- 30 אחוז.

אפרים זילברברג: כל הפקה לגופה, ולכל אירוע יש את ההסדרים משלו.

שלום וגשל: שש מספר סוגים - יש הפקות שמקבלות מימון מלא מהעירייה המקומית, ואז מחירי הכרטיסים מאד אטרקטיביים, ומחירם מסובסד - כ20-30 ש"ח, תלוי בסדרי הגודל של ההפקה. ויש הפקות שלא ממומנות בכלל, והעלות שלהן מכוסה רק באמצעות מכירת הכרטיסים. ויש גם הפקות משולבות - בהן יש מימון חלקי מגוף חיצוני, והחלק השני של ההכנסה מגיע ממכירת הכרטיסים. כל הפקה והסיפור שלה.

דודי עזריאל: במגזר החרדי יש פחות מוכנות לשלם על כרטיסים, ולכן אירועי תרבות יכולים להתקיים רק אם חלקם לפחות מתוקצב על ידי חסויות, ולכן הדרישה לארגן משאבים כלכליים חיצוניים נהפכה לדרישת סף ממפיק במגזר החרדי.

אופיר סובול: כאשר ההפקות מתייקרות משנה לשנה, לא ניתן "להעניש" את הקהל בייקור נוסף של כרטיסים, לכן אין ברירה אלא לתור אחר חסויות ותורמים למיניהם. ככל שהמימון גבוה יותר ומובטח מראש, ההפקה בטוחה יותר והמפיק רגוע יותר. באירוע שלנו באולם ממוצע, רק כ 30 אחוז ממומן על ידי רכישת הכרטיסים.

יוחאי כפיר: בכל מה שקשור למקורות מימון של אירוע, הפקה או קונצרט - הכרטיסים הם החלק הזניח ביותר. החלק הארי של המימון שמאפשר את קיום הקונצרט הוא התמיכה של הרשויות המקומיות, משרדי ממשלה או ספונסרים פרטיים. ללא תמיכה כלכלית משמעותית של גוף נטול אינטרסים באירוע - אי אפשר להרוויח רק מהכרטיסים.

האם יש הפקה שלא תעשה תמורת כל מחיר שיוצע?



מיכאל כפלין: בוודאי. אירוע שיפגע בי כיהודי.

אפרים זילברברג: אני לא אכנס להפקת אירוע אם אני לא מאמין בפוטנציאל שטמון בו. אם אני לא מאמין במוצר או באירוע - אני לא אעשה אותו. לדוגמה, לקוח שרוצה לעשות דינר לאחד ממוסדותיו, ואין לו מספיק קהל יעד שישתתף בערב - אני לא אפיק את האירוע הזה.

שלום וגשל: ברור. לא נפיק אירועים שלא נוכל להבטיח במהלכם את שמירת גדרי הצניעות על פי ההלכה, ולא משנה מה יהיה המחיר שיוצע לנו.

דודי עזריאל: כן. אם הדרישות יהיו לא מקצועיות בעיני.

אופיר סובול: באירועים מוזיקליים בסדר גודל שכזה, מלבד המחיר ובין כל יתר הדרישות, ישנן גם דרישות מוזיקליות. במקרה שאין חיבור מוזיקלי, לא נצטרך להתווכח על המחיר.

יוחאי כפיר: בוודאי, לכל בן אדם יש את הגבולות שלו והוא זה שקובע אותם, והוא לא יחצה אותם בשום מחיר.

איך לדעתך ייראה עולם ההפקות בעוד עשור?



מיכאל כפלין: גדול יותר, עצמתי יותר, מתוחכם יותר אבל בעיקר טכנולוגי יותר. ברוך ה' שם אני נמצא, אני חושב כל הזמן יחד עם צוות המשרד על הדבר הגדול הבא וממציאים את את עצמנו, את הבמות שלנו וכן, בעיקר, גם את הלקוחות שלנו כל פעם מחדש.

אפרים זילברברג: עולם הטכנולוגיה והקדמה מתפתח כל הזמן בצעדי ענק, וההצלחה שלנו בסייעתא דשמיא זה לשלב אתת החדשנות והיצירתיות ולהוביל אותה אל קדמת הבמה. אין ספק, שעולם ההפקות בעשור הקרוב יאמץ אל חיקו טכנולוגיות ואלמנטים חדשים שטרם נראו במחוזותינו. ממליץ לכם לעקוב אחרינו, ולראות כבר בשנה הקרובה חידושים שלא היו בעבר.

שלום וגשל: כמובן שהתקווה היא שהשוק הזה ימשיך להתפתח. הוא גדל וגדל כל הזמן במגזר החרדי בצורה שלא תאמן. אם היית אומר לי לפני עשור שהמצב יהיה כמו שהוא עכשיו - לא הייתי מאמין. זה היה החלום שלנו. כל ההפקות המוזיקליות הייחודיות שלנו של אירועים כשרים וצנועים התחילו למעשה מהפקת 'קומזינג' 1, ולא חשבנו שזה יגיע למצב הנוכחי בעשור האחרון. קצב הגדילה והביקוש רק עולה בצורה מדהימה, והחזון שלנו שזה רק ימשיך וימשיך. ברמה הטכנולוגית, אני מעריך שעם הזמן נראה יותר ויותר אלמנטים מעניינים שישתלבו בהפקות, כדוגמת פירוטכניקה ברמה גבוהה שתקפיץ את הוויז'ואל של האירוע.

דודי עזריאל: עשור? בוא נדבר עוד שנה.

אופיר סובול: כאשר ניתן למצוא היום כמעט כל שיר וכל ביצוע בהקלטות ובהסרטות למיניהן, נהיה חייבים "לגרות" את הציבור הרבה יותר, על מנת שירגיש צורך לרכוש כרטיס, ובסיום יום עבודה - להתארגן, להיכנס לרכב ולחפש חנייה, כדי לצפות במופע כל שהוא. אני מקווה ומתפלל שהטכנולוגיה לא תאכזב אותנו.

יוחאי כפיר: בניגוד למקצועות רבים שנעלמים לאורך השנים בעקבות הטכנולוגיה, בעולם ההפקה הדברים שונים. אמנם, החלק של טרום ההפקה יוכל להיעשות בהמשך באמצעות תוכנות טכנולוגיות שונות, אבל בסופו של יום יש שתי סיבות שבגללן תמיד יהיה צורך בבן אנוש: 1. יצירתיות - הקונספט, הרעיונות, הכיוון, החלק האומנותי, כל אלה יכולים להיות מתוכננים רק על ידי מוח אנושי. 2. דינמיות. שהאירוע מתחיל, הדבר דומה לטיסה, שכשהכל תקין זה על מצב 'טייס אוטומטי', שאז באמת המפיק נותן לדברים לזרום כפי שתוכנן, והמחשב ייתן את ההוראות מה לעשות בכל זמן - מתי התזמורת תנגן, מתי לחמם ולהגיש את האוכל, מתי לקצר הרקדה וכו'. אבל אם חלילה חל שיבוש, כמו פקקי תנועה שמעכבים את המכובדים מלהגיע בזמן שנקבע, או למשל ציוד שניזוק או כל דבר אחר שיצר שינוי פתאומי בלו"ז המקורי - כאן הטכנולוגיה פחות תעזור ולא תמיד היא תדע מ עושים עכשיו. לכן תמיד כדאי שיהיה מפיק בן אדם. ואם אני טועה - אז בעוד כמה שנים המחשב יענה תשובות לשאלות האלה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!