טרנדים ששברו את המחיצה: מה עושות הנשים החרדיות באומן

בעירה קטנה, בקצה אירופה, כזו שנראית כאילו לא התקדמה עם הזמן ונשארה תקועה בתקופה של לפני 100 שנה נמצא אחד ה'ציונים' המפורסמים והידועים בעולם. עשרות אלפי אנשים מגיעים לאומן מדי שנה במהלך השנה ובראש השנה במיוחד במטרה להתפלל על ציונו של רבי נחמן מברסלב, לבקש ממנו שיתפלל עליהם ולחוות את ההתעלות הרוחנית שמתאר כל מי שחוזר משם.

חילונים, דתיים, ומסורתיים, חסידי ברסלב וכאלה שאינם, נשים וגברים עולים על טיסה מישראל לאוקראינה, מטלטלים בדרכים ומגיעים לציונו של רבי נחמן, שהבטיח שיפעל ישועות לכל מי שיתפלל על קברו. בשנים האחרונות מתרחשת תופעה מעניינת, קבוצות מאורגנות או פרטיות של נשים חרדיות, לא דווקא כאלה המשתייכות לחסידות ברסלב, בוחרות לעלות על טיסה ומשם בדרכים המשובשות כדי להגיע גם הן להתפלל בציון.

"לדעתי וממה שאני ראיתי, כל אחת שהולכת לאומן ולא שייכת לחסידות ברסלב, מחפשת ישועה" מספרת שיראל כהן שחזרה מאומן לפני כחודשיים וחצי. "בקבוצה שאיתה טסתי הייתה אחת שבאה לבקש שידוך, אחת שביקשה ילדים ואחת שבאה לבקש על שלום בית (ובאה עם בעלה)".

"זה עובד, בזה אין ספק", מספרת שיראל על הישועה הפרטית שלה, "אני באתי להתחנן לגט אחרי הליך שנמשך חודשים על גבי חודשים ושבוע לאחר שחזרתי, מבלי שזה היה צפוי, קיבלתי גט!" היא מתארת.

על החוויה באומן בכלל וב'ציון' בכלל כבר נכתב לא מעט, מדובר בחוויה רוחנית עמוקה שרבים מאלה הטסים לאומן, מגיעים רק בשביל לחוות אותה. גם שיראל מספרת על חוויה דומה אך היא מדגישה כי היא והקבוצה שלה לא הגיעו כדי לחוות את החוויה אלא רק כדי להתפלל לישועה: "נכנסתי לשם, הייתי בשקט כמה דקות והרגשתי את הלב שלי פועם בחוזק. ברגע שאחרי פרצתי בבכי. כולן מסביבי בכו, אין עין שנשארה יבשה ומי שלא בכתה בביקור הראשון ב'ציון', בכתה בביקור השני או השלישי. כולן בכו, הלב של כולן נפתח וכולן התפללו עבור הישועה אותה הן צריכות".



אומן - אווירה של קדושה. צילום: יעקב נחומי/ פלאש 90

למה מרגישים כל כך הרבה קדושה באוויר? נראה שאין תשובה ברורה, זה פשוט כך: "אף פעם לא הרגשתי כך, בחיים שלי לא בכיתי בכותל או בקברי צדיקים אבל הרגשתי שהלב נפתח שם", מספרת שיראל, "אחת מהחברות שלי פשוט ביקשה בקול 'רבי נחמן תעזור לי, תפתח לי את הלב' וזה עבד. היא הצליחה להתפלל."

לשיחה מצטרפת גם בתיה, שמתגוררת בירושלים ונסעה לאומן בקיץ האחרון. גם היא מסכימה שהחוויה הרוחנית היא בלתי ניתנת לתיאור ותולה את העניין בין השאר באווירה שמצליחים להשרות שם חסידי ברסלב והרבניות שמגיעות לערוך טקסי הפרשת חלה וסעודות אמנים: "תראי", היא אומרת, "קחי לדוגמה את בית הכנסת הגדול, מלא עד אפס מקום ולא משנה באיזה עונה. בקבלת שבת שרים ביחד מאות אנשים את 'לכה דודי'. אי אפשר לעמוד בזה, זה מרגש ביותר. גם רבניות מהארץ מגיעות לאומן ועורכות טקסים של הפרשת חלה או סעודות אמנים, זה מוסיף לאווירה המיוחדת ומחזק את ההרגשה שהשתדלתי הרבה בעבור הישועה".

"אני טסתי עם אחותי וחברה שלה", מספרת בתיה, "לא משנה מה היה הצורך של כל אחת מאיתנו, אבל כולנו באנו להתפלל. לא פשוט לעזוב בית עם ילדים או עבודה באמצע החיים ולטוס לחו"ל, אבל כולנו הרגשנו שזו השתדלות ואנחנו חייבות לעשות את זה

איך קרה שקבוצת בנות חרדיות, מעיר חרדית מוכרת בארץ, קמו באמצע החורף הקר ונסעו לאומן? שיראל מספרת שהמסע שלהן התחיל בכלל מרצון לצאת לחופש: "רציתי לצאת לנופש, שאלתי חברה אחת והיא אמרה לי שהיא נוסעת לאומן, שאלתי חברה נוספת והיא גם אמרה לי שלתפילה היא מוכנה לנסוע אבל לנופש, פחות מתאים לה. כך, מפה לאוזן, עברה השמועה והתארגנה קבוצה של 20 נשים שאף אחת מהן לא חסידת ברסלב.

"אחותי שאלה אותי אם אני רוצה לבוא", מספרת בתיה, בהתחלה זה הפתיע אותי אבל ככל שחשבתי על הרעיון הוא הפך לפחות ופחות מוזר. במשפחה שלנו אפילו הגברים לא טסים לאומן, כשסיפרנו לאמא שלנו על ההחלטה לטוס, היא חשבה שהשתגענו ושאלה אם לא עדיף לנו לטוס לשוויץ או איטליה לראות את הנופים אם אנחנו כבר עוזבות הכל וטסות. בסוף היא השתכנעה וכשהיא ראתה איך חזרנו, היא החליטה לטוס בעצמה".



"אי אפשר שלא לבכות", מתחם הציון

"נסענו ל-5 ימים מתוכם שלושה היינו באומן וגילינו שאנחנו ממש לא קבוצת הנשים החרדיות היחידה. היו קבוצות מאורגנות שנסעו מטעם ארגון או חברה, קבוצות של כמה חברות בודדות שהתאגדו וקבוצות כמו הקבוצה שלנו, כמה בנות שמפה לאוזן אחת על הרצון של השנייה לנסוע לאומן, ויחד נסעו למסע המיוחד הזה", מתארת שיראל את התופעה המתרחבת.

"שאלתי את הנשים החרדיות האחרות (הרבות יחסית, יש לציין) האחרות מה הביא אותן לאומן. כולן ענו לי שהן כאן כי הן צריכות ישועה וכי זה הסיכוי האחרון שלהן להשיג אותה. חלקן ענו לי שהן באו לראות את ההתעלות הרוחנית וחלקן פשוט היו סקרניות לראות את המסע שכל כך מקובל בעולם הגברים החסידי ולאחרונה גם בקרב הגברים הליטאים". מספרת בתיה

האם טיסות לאומן לנשים חרדיות יהפכו למקובלות? בתיה חושבת שכן: "לטיסות גברים לאומן לקח שנים לצבור תאוצה, אני חושבת שהם סללו את הקרקע ולנו, הנשים, נותר רק להגיע ולהתפלל. היום זה גם לא יקר יחסית ולדעתי בשנים הקרובות יצאו מטוסים מלאים בנשים חרדיות שרוצות להתפלל ולפתוח את הלב"

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!