"אני מבולבל לגמרי, נפשי סוערת בוכה ומייללת מה קורה איתי"

איזה עונש יהיה לך, ואיזה גיהינום תקבל אם לא תקיים את המצווה הזו. ברגע האחרון ניצל מהכת המשיחית

היו לי מחשבות לכאן ולכאן האם להביא את הסיפור הבא. ההחלטה בסוף לפרסמו (כמובן בטשטוש דמויות מוחלט) היא אך ורק בגלל המסר החשוב העולה ממנו.

היה זה לפני כחצי שנה, קיבלתי טלפון מאוחר בלילה מעסקן. "תשמע, אני שולח לך בחור על הבוקר, תדבר איתו. זה ממש ענין של פיקוח נפש, מדובר בנער חרדי שאנחנו לא יודעים מה עבר עליו, הוא התחיל להתחבר לקבוצה תמיכה מסוימת, אולי זו כת, אין לנו מושג עם מי הוא מדבר ובקשר".

אמרתי לו, "אם הוא נפל לכת אני לא מומחה לענייני כתות, יש אנשים מיוחדים לכך שמבינים את התחום הזה, אני ממש לא הכתובת. יש ארגונים מפורסמים שעוסקים בתחום". אך הוא התעקש שאפגוש את הבחור, "אתה בטוח תבין אותו, הוא עדיין בחור ישיבה לכל דבר, אף אחד לא יודע כלום על זה עדיין. זה ממש פיקוח נפש, ועוד דבר חשוב", הוא מדגיש לי, "הבחור לא רוצה להיפגש אצלך בקליניקה הוא רוצה להיפגש בחוץ".

קבענו להיפגש באיזשהו פארק בתל אביב, נסעתי לשם בבוקר כשאני מתפלל להשם שאצליח. הסתכלתי עליו ואני רואה לפניי בחור עם חליפה, ציצית מצמר מחוץ לחולצה, זקן קצר מכסה את פניו ופאותיו ארוכות ומתנופפות ברוח, והוא סיפר לי את סיפורו העצוב כל כך.

"הוריי אנשים טובים ומקסימים, אבי הוא דרשן מפורסם, אמי מורה בבית ספר, אני לא יכול להגיד שהם עשו לי משהו רע, אבל בעצם אולי משהו אחד ופה מתחיל עיקר הסיפור שלי. כפי שאמרתי הורי הם אנשים טובים ומקסימים ויש עוד משהו אחד שמאפיין אותם, הם אנשים צדיקים מאוד. הייתי מגדיר אדיקות ממש".

"כל זה בסדר גמור, אך אני סבלתי מזה. מאז שאני זוכר את עצמי בסעודות שבת או סתם במשך השבוע, כל הערה על מצבי הרוחני או אפילו סתם הערה רוחנית בבית, התלוו אליה תיאורים והסברים עד כמה העונשים על כל עבירה חמורים ביותר".

"לדוגמא, אם קמתי בתור ילד מעט מאוחר ושכחתי זמן קריאת שמע, אבי לא הסביר לי בעדינות כמה זה חשוב, אלא היה מביא לי ציטוטים מכל מיני ספרים עד כמה זה חמור ואיזה עונש מקבלים על זה. אם הייתי שוכח לשים קערה לנטילת ידיים שעל המיטה הוא היה מסביר לי בצורה הכי מפורטת מה קורה למי שלא שם נטילת ידיים שעל המיטה הוא ממש תיאר לי את הקליפות הטמאות שאוחזות אותי אם אני לא נוטל מיד ידיים, וכך בעוד מאות מקרים של מצוות ספגתי ממש פחדים איומים. חשוב לי לציין שהוריי בחיים לא פגעו בי מילולית אך בסוף יצא שהורי פגעו בי והרסו לי את הנשמה שלי".

"כך נכנסתי לישיבה, למזלי נתקלתי במשגיח שהיה דומה לאבי באותו סגנון דיבור, כך ששקט ושלווה לא היה לי גם בישיבה קטנה. בשיחות שלו היה מתאר על כל דקה של ביטול תורה כמה גיהנום יש על זה ועוד רבות הדוגמאות של הפחדים שהוא חולל בנשמתי".

"לא הייתה שום מילה עד כמה חיובית ומאירה היא התורה והמצוות. עד כמה השם הוא טוב ורוצה אותנו ועד כמה על כל מצווה שאני מקיים והשם יתברך פשוט שמח בזה. את הסגנון הזה בחיים לא שמעתי, לא מהוריי ולא מהמשגיח שלי, רק פחד ואיומים. בחיים לא נתנו לי לשמוע על הצד המאיר והיפה שיש ביהדות ועד כמה היא באמת יפה. כך הדבר נמשך במשך שנים, אט אט בשילוב הכוחות של אבי והמשגיח הם גרמו לי לפחדים איומים מהדת ומכל מה שקשור ברוחניות. עליתי לישיבה גדולה, המשגיח נעלם אך אבי ואמי המשיכו באותה הדרך.

"היה זה יום אחד בבין הזמנים, נסעתי עם אחיי באופניים לים. בדרך נפלה לי השרשרת מהאופניים, אחיי היו יותר מהירים ממני והתקדמו, אני שם את השרשרת בחזרה ואז אני רואה שנעצרתי ליד דוכן שמחלק חוברות חינם. היה לחוברת שם מאוד פשוט ותמים 'האושר'. האדם שהציע לי את זה היה אומנם עם זקן גדול אך ללא כיפה. לא יודע מה נפל לי באותו דקה בראש, לקחתי מידו את החוברת, שמתי בתיק הגב שלי והמשכתי לנסוע במהירות לכיוון אחיי".

"מטבעי אני סקרן, ידעתי בתוך ליבי שבטוח לא כדאי לי לקרוא את החוברת הזו, אך קראתי בה". אני מעדיף להימנע מתיאור הטקסטים שהיו כתובים באותה חוברת".

הבחור המשיך וסיפר: "לא הבנתי בהתחלה שזה חוברת של 'יהודיים משיחיים' שמנסים לגרום ליהודים להגיע לנצרות רח"ל, הכל היה כתוב במילים כל כך מקסימות. פשוט עוד לא קלטתי כמה שקר יש שם... היה מספיק בחוברת הזו כדי להכניס בי שאלות ותהיות, ובעיקר היה הרצון שלי למשהו טוב ומאיר ולא מלא פחדים כמו שהפחידו אותי אבי והמשגיח שלי ללא הרף. אמי מצאה לפני כשבועיים את החוברת הזו בארון שלי ומאז שני הוריי לא מדברים איתי... כנראה הם דיברו עם מספר עסקנים וזהו והנה אני כאן לפניך", אומר לי הבחור, "אני מבולבל לגמרי, נפשי סוערת בוכה ומייללת מה קורה איתי. איך הגעתי לכזה מצב. השאלות מנקרות לי בראש, הפחדים והאיומים שגרמו לי - רק גורם לי להתרחק מכל דבר דתי".

הסיפור אמיתי לחלוטין, ברוך השם אותו בחור חזר למסלול. שלחתי אותו לרב ידוע שניפץ לו את כל השאלות שהתעוררו לו, אך בעיקר העבודה אתו בשיחות רבות הייתה להראות לו רוחניות אחרת שהוא לא הכיר. עד כמה השם אוהב אותו, דואג לו ורוצה אותו שמח בכל מצווה הכי קטנה שהוא עושה. אמרתי לו שהאר"י הקדוש אמר שהוא הגיע לכל הדרגות שלו בגלל שהייתה לו שמחה של מצווה מכל מצווה ומצווה.

נפש של אדם לא יכולה לשמוע רק את הפחדים והאיומים האלו, ולא רק שהיא לא יכולה כי באמת המציאות שמה שיכול לגרום לנוער ולאנשים לקיים את המצוות הוא להגיד להם את האמת המאירה והחיובית של התורה והמצוות.

זהו אומנם סיפור ומקרה שהגיע לאיפה שהגיע, אך הרבה נוער נושר מגיעים לכך משום שהם לא נהנים מקיום מתורה ומצוות וחיים בפחד בגלל שהציגו להם רוחניות מלאה פחד ועונשים.

אתה יכול לקחת כל מצווה ולהתמקד ולהגיד שאם לא תקיים אותה אתה לא מבין איזה עונש יהיה לך, ואיזה גיהינום תקבל אם לא תקיים את המצווה הזו, או שאתה יכול לקחת את המצווה ולהתמקד באור ובחיובי, כמה השם רוצה את זה וכמה אתה זוכה להתקרב להשם בגלל זה ואיזה שכר יש על כל מצווה ומצווה.

אתה יכול להסביר על שמירת עיניים או צניעות, לדוגמה, אתה יכול בשיחה רק להפחיד ולאיים מי שרק מסתכל חוטא, להביא את כל הספרים שמפרטים את כל העונשים ואת חומרת העניין, או שאתה יכול לדבר על החיובי, עד כמה זה חשוב וכמה אלוקים שמח בכל התגברות שאתה מתגבר ואת השכר שיש על זה.

על נטילת ידיים ליד המיטה אתה יכול להציג את זה ולהגיד 'אתה לא מבין כמה טומאה יש עליך אם אתה לא שם נטילת ידיים', או פשוט לשנות את הסגנון ולהגיד 'כמה האדם קדוש וטהור כאשר הוא שם נטילת ידיים על יד המיטה'.

וכן גם אם צריכים להגיד מידי פעם את כמה חמורה עבירה מסוימת וזה חובה מידי פעם, אבל הכי חשוב שכל ההתמקדות במוסר תהיה בכמה אור וקדושה יש כאשר אנחנו כן עושים מצוות ומתגברים על עבירות. זו היא דרך מאוזנת ובריאה הן לנפש והן לנשמה.

היו אצלי כל מיני סיפורים של בחורים שנפלו השם ישמור לעבירות חמורות ביותר, אחת התשובות שהם ענו מדוע הם נפלו כל כך עמוק, כי בגלל שהם אמרו לעצמם 'מילא אני יהיה בגיהינום וישרפו אותי, אז אני כבר אעשה עוד עבירה', 'מילא השם כבר לא אוהב אותי, הוא כבר לא מסתכל עלי אחרי מה שחטאתי, אז אם כבר אז כבר'.

כל כך חבל שהם לא ידעו שהשם איתם בכל מצב ועל כל התגברות אפילו הקטנה ביותר הם לא יכולים לתאר את השכר שלהם לעולם הבא, ועד כמה השם באמת אוהב אותם, רוצה אותם ומחכה להם תמיד.
ישנה מצוה בפסח והגדת לבנך, זו מצווה מדאורייתא להגיד לבנים שלנו. אך צריך חוכמה מיוחדת איך להגיד לבנים, בצורה מאירה שמחה וחיובית ולא... שהשם יעזור שנדע כולנו תמיד איך להעביר אלוקות בצורה טובה בריאה שמחה ומאוזנת. פסח כשר ושמח לכל עם ישראל באשר הם.

לתגובות: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!