הרצל גומר את ה'הלל' • ביקור מפתיע בקפה הלל

למען הגילוי הנאות אני חייב לציין, שלפני כחצי שנה כבר דגמתי את 'קפה הלל' שבקניון הגבעה ואפילו נהניתי בה עד מאוד.

רק שאז, המדובר היה בארוחת בוקר 'בריאה', משופעת בגבינות דלות שומן ואומלטים נטולי כולסטרול.

הפעם, הגעתי בחסות החשיכה, כמעט כמו גנב: שמועות אודות רענון התפריט בידי שף הרשת משה אביב, שכוללות בין היתר קציצות דג חריימה חריפות, הביאו אותי לסור שוב בשעת לילה מאוחרת למקום, אולם הפעם בהרכב משפחתי מורחב.

תאמינו לי, שלאחרונה ישבתי לצערי בכמה מסעדות חלביות כל כך לא מקצועיות, שנחמתי בכך ששם מסעדה לא חל עליהן מעיקרא, ולכן אני פטור מלפרוס בפניכם את הפארסה הגדולה.

לא אחת שואלים אותי, מה מביא אותך לחשוב טוב על אוכל? ובכן, סליחה אם אני מאכזב כאן מי מהקוראים, אבל בגשמיות כמו ברוחניות -ניכרים 'דברי אמת'. ז"א: מי שבא למלאכת המזון והמסעדנות, חייב לבוא מהנקודה הכי פנימית שלו לדבר הזה שנקרא 'אוכל'. צריך אהבה, מסירות ובעיקר טירוף בעיניים לכל הנושא הקולינרי.

מי שרואה בפתיחת מסעדה עסק גרידא ומקור לייצור כסף ותו לא, ייאלץ לצערי לגרד את עצמו מתחתיות הנשייה שבארצות האופל בכל הקשור להצלחת המסעדה. אי אפשר לרמות ולזייף באוכל. אוכל שנעשה באהבה ובאמונה, נראה ומרגיש אחרת. החובבנים, לא שורדים לאורך זמן.

אחר כך באים פרמטרים אחרים, כמו תודעת שירות, זמן ההמתנה להגשת המנות ואסתטיקת ההגשה. רק בסוף לאחר כל זאת, אנחנו מגיעים לחוש הטעם. חושי הראיה והשמיעה קודמים לכל. (יש פה מישהו שלא אוהב להאזין לצליל המחבת הרוחשת או לפצפוצי בועות הגזים שמרקדים בכוס הקולה שלהם?)

כאמור, השעה הייתה לא סבירה לחלוטין בעבור ארוחה מלאה, אולם תחושת הרעב ומסע הייסורים שעברנו עד שהצלחנו להגיע למסעדה בעור שינינו, חישלה ואתגרה את מיצי האיצטומכא שלנו, והתוצאות לא הכזיבו.

דווקא אני שחיפשתי 'משהו קליל', מצאתי את עצמי נשבה בקסמיו של ניוקי הפטריות ברוטב יין לבן, ששחה בתוך שמנת סמיכה ומענגת. המנה הייתה גדולה ומשביעה, ובעיקר עדינה כפי שציפיתי ממנה שתהיה.

לקינוח הזמנתי בירה צוננת, שתבצע בי וידוא הריגה לפני כוסית האספרסו המתבקשת.

האישה שאיתי אהבה את החריימה, חרף שורשיה הרוסיים. עם החריף היא פחות הסתדרה, אבל כנאמן לתפקידי, לקחתי דגימה מהדגים והם באמת היו מלאים בכל טוב, תבלינים ועלי דפנה שהוציאו ממנה את העילית שבעילית.

קחו בחשבון שהקציצות מוגשות על-גבי לחם פוק'צה שמהווה בסיס ליצירת המופת הזאת.

דא עקא, בצלחת הצ'יפס רק יכולנו להתבונן מרחוק בבחינת "ואל הארץ לא תבוא". זה היה בהחלט טו מאצ' לערב של סוף הקיץ המעיק ביותר שידעתי בימי חלדי.

מנחת המחבת

הזוג הנוסף שהצטרף אלינו, דיווחו על התפעלות בלתי מסויגת מהסלט החם שהוגש להם על המחבת, עם פטריות הפורטובלו המוקפצות בשלל ירקות צבעוניים.

שוב, גם כאן חטאתי בטעימה שהובילה אותי לחיסול ממוקד כמעט מוחלט של מנחת המחבת הזאת. (אני יודע, אני צריך לעבוד על הריסון שלי ברגעים שכאלה).

גם אם אתם לא בדיוק נמנים על 'פותחי השולחנות' לחומרא, בדיוק בשבילכם תפרו את מקלוני הפיש אנד-צ'יפס ואת הפרימוורה ברוטב פסטו ושמן זית, שיחד עם העגבניות המיובשות, יעקצו לכם את הלשון והחיך בחינניות אינסופית.

תוסיפו לזה כמנת פתיחה(!), פרוסות נדיבות של לחם כפרי ומטבלים איכותיים כמו, זיתי קלמנטה שחורים כתושים, שיני שום שרויות בשמן זית, טחינה ביתית דלילה ורוטב צ'ילי חריף-מתוק, והנה לכם סיבה טובה לגמור את ההלל גם לא בחול המועד.

המנות החמות האלה, מעבירות את קפה הלל מתואר 'בית קפה' לתואר מסעדה לכל דבר ועניין. לו אני מייצג נאמנה את רחשי קיבתי וצפונות ליבי, בהחלט נקעה נפשי וחיכי מהמנות הבנאליות החלביות - קצת יצירתיות עוד לא קטלה אף אחד.

מיותר לציין שהמקום, כמו גם כל האזור כולו, נתון תחת השגחת בד"צ בית-יוסף המהודרת, שזו בכלל "מגפת כשרות מהודרת" בסדר גודל מפלצתי, אבל זה כבר נושא לסדרת כתבות שלא כל כך שייכות לתחומי החומרני והמגושם, אני מעדיף ברשותכם להתמקד באוכל הטוב.

כתובת וכל השאר...

קפה הלל
כשר למהדרין חלבי - בהשגחת בד"צ בית-יוסף
רחוב יוני נתניה 29, קניון הגבעה-גבעת שמואל
א´-ה´: 07:00-24:00
ו´: 07:00-15:00
מוצ"ש: מצאת השבת עד 24:00
03-5329940

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!