מי ראויה לתואר "מכונית יוקרה"?

יוקרה היתה בעבר שם נרדף לגודל. מכוניות היוקרה הגיעו אמנם בשלושה גדלים - אבל אף לא אחד מהם היה קטן. כיום עובר שוק מכוניות היוקרה שינויים והתווית "פרימיום" מוצמדת למכוניות רבות בשלל גדלים ותצורות מרכב - רכבי שטח יוקרתיים, מכוניות ספורט יוקרתיות, ואפילו מכוניות קטנות עם ניחוח של יוקרה.

המטרה של היצרניות פשוטה: למכור מכוניות בפרמיה נאה, על בסיס מכלולים מוכרים, ואולי גם להתבדל קצת מהמתחרים. יצאנו לנסיעת מבחן בשלוש מכוניות כאלה - לנצ'יה אפסילון, אלפא רומיאו ג'ולייטה ולנד רובר ריינג' רובר ווג - לטובת מי שמחפש מכונית קצת שונה וכדי לבדוק אם הן ראויות לתואר המחייב "מכונית יוקרה".

לנצ'יה אפסילון תיבת הילוכים מיושנת עם מנוע מפתיע

אנחנו נפגשים לרוב בשעת דמדומים. בשעות האלה האור רך יותר ומאפשר צילום נאה של המכוניות. אוריאל, הצלם שלנו, מסדר מערך של מבזקים - והמכוניות, שנחות אחרי נהיגת מבחן ארוכה ניצבות ביניהם, ממתינות לצילום. בדרך כלל זו הזדמנות לשמוע מה הרושם הראשוני מהמכונית מאדם נוסף שלא נהג בה. על לנצ'יה אפסילון החדשה אמר אוריאל שהיא יפה ושיש לה רעש של וספה. על היופי היתה בינינו הסכמה, על ה"רעש של הווספה" לא כל כך - מה שנשמע באוזני כצליל מיוחד, נשמע בעיניו כרעש מעצבן.

הצליל הזה נובע ממנוע חדשני שנקרא טווין-אייר, עם שני צילינדרים בלבד ונפח של 875 סמ"ק. מגדש טורבו ותזמון שסתומים משתנה מאפשרים לו לספק 85 כוחות סוס ומומנט של 14.8 קג"מ כבר ב-1,900 סל"ד. התוצאה היא מנוע חזק וגמיש, שמאפשר ביצועים נאים וגם צריכת דלק טובה - אנחנו השגנו כ-15 ק"מ לליטר.

הבעיה היא שמנוע זקוק גם לתיבת הילוכים טובה כדי להפגין את יכולתו, ואילו ללנצ'יה יש תיבת הילוכים רובוטית מיושנת. מי שנתקל בעבר במבחן דרכים שערכנו לתיבה הזו (בפיאט 500 למשל), ודאי זוכר עד כמה נרתענו ממנה, וגם במפגש מחודש היא מתקשה להפתיע. התחושה היא כאילו העברת ההילוכים הופקדה בידיו של תלמיד נהיגה שזה אתה החל את שיעורו השני. בגלישה יש תחושה שהמצמד מחליק, ובתאוצה יש פערים בהעברת הכוח שיגרמו לראשכם להטלטל. לפיאט כבר יש תיבות כפולות מצמד מודרניות, וחבל שאחת מהן לא מצאה את דרכה לאפסילון.

האפסילון היא דור רביעי למכונית שבעצם המציאה את סגמנט הקטנות-יוקרתיות, אבל צריך להדגיש שהיא לא באמת יוקרתית. היא מיוחדת, וניחנת בעיצוב שובה לב, אבל איכות החומרים וההרכבה לא טובים יותר מאלה של פיאט. גם האבזור דל ולמכונית אפילו אין פקדי שליטה על מערכת האור מההגה. יש לה מערכת נחמדה אחרת, חנייה אוטומטית שמאפשרת חנייה מבלי לגעת בהגה, אך זה גימיק חביב ולא מהותי.

שמחנו לגלות שהשלדה של האפסילון היא מצוינת, ומאפשרת נהיגה מהנה בכבישים פתלתלים. ההגה אמנם קל מדי ולא מספק מידע על האחיזה, אך העברות משקל טובות הופכות את החוויה לטובה יותר כשהכביש מתחיל להתעקל.

מחירה של האפסילון מתחיל ב-100 אלף שקל לגרסה עם מנוע 1.2 ליטר חלש ותיבה ידנית, הגרסה שבה נהגנו עולה 110 אלף שקל. אנחנו היינו מעדיפים דווקא גרסה שלישית, עם מנוע הטווין-אייר ותיבה ידנית. במחיר הנכון, מכונית כזאת יכולה היתה להיות חלופה מהנה ומיוחדת למכוניות הקטנות המוכרות.

אלפא רומיאו ג'ולייטה הביצועים מעט מפוספסים אך היופי אלגנטי

הג'ולייטה משתמשת בשם עתיר מסורת כדי להחזיר עניין לפלח השוק הקומפקטי של אלפא. קודמתה בתפקיד, ה-147, הזדקנה שלא בחן במשך עשר שנים, ובאמת הגיעה הזמן למשהו חדש.

הג'ולייטה היא מכונית נאה מאוד, אולי אחת היפות בישראל. הקווים של המיטו הקטנה עודנו ונופחו מעט, והתוצאה מרהיבה. העיצוב הפנימי נאה אף הוא, אף שאינו מיוחד, ועלינו להלין על איכות החומרים הבינונית. גו'לייטה אוטומטית הגיעה באחרונה לישראל, אך אנחנו לקחנו את הגרסה הידנית. בגרסה זו יש מנוע 1.4 ליטר מוגדש טורבו, המפיק 170 כוח סוס. למכונית יש גם גרסה זולה יותר וחלשה יותר (120 כוח סוס) וגרסת "תלתן ירוק" חזקה, עם 235 כוח סוס.

אבל לא באמת צריך לשלם עוד עבור הגרסה החזקה. למרות נפח המנוע הקטן, ההספק מרשים והביצועים טובים. המכונית מאיצה בקלות מכל מצב ומשייטת היטב. תיבת ההילוכים הידנית מאפשרת לנצל את המנוע ביעילות, ורק הקלאץ' רך קצת יותר מדי, אבל זה ודאי ישתנה אחרי שימוש ממושך יותר.

הג'ולייטה מצוידת גם במערכת בשם DNA, המשנה את תגובת המנוע לדוושה לפי שלושה כיוונונים מוקדמים - נורמלי, דינמי ולתנאי מזג אוויר סוער (All Weather), המיועד לכבישים חלקלקים מגשם או קרח. המצב השלישי רלוונטי הרבה פחות בישראל, וברוב הזמן תבלו במצב הראשון. אולי אפילו תוסיפו לכך את מערכת "עצור וסע", אשר תדומם את המנוע כאשר תעזבו את דוושת המצמד בעצירה רגעית ברמזור, למשל.

אבל אם תשלבו למצב 'דינמיק' תשתנה תגובת המנוע לגמרי, והמכונית תצא לדרכה כנשוכת נחש. כל לחיצה על הדוושה מעוררת תגובה חדה, וההרפייה תגרום לבלימת מנוע מורגשת. תחושה נחמדה למדי כאשר אתם במצב הרוח הנכון. תוסיפו לכך נוחות נסיעה לא רעה ומרווח פנים מכובד וקיבלתם מכונית מצוינת.

הלא כן? כמעט. מאלפא אנחנו מצפים גם להיות מכונית עם התנהגות כביש מצוינת, כזו שתסב הרבה הנאה מאחורי ההגה, אך בכבישים מפותלים מצאנו את הג'ולייטה רכה, נימוחה ומנתקת לגמרי את הנהג מתחושות הכביש.

בין זוויות הגלגול הגדולות להגה העמום, קשה היה להימנע מהמחשבה שמשהו כאן התפספס. במחיר של 170 אלף שקל האלפא החדשה מציעה יופי אלגנטי וביצועים מעולים, כל מה שתצרכו בכדי להרשים את חבריכם. אבל היא רחוקה מלהיות מכונית ספורטיבית או מהנה באמת.

לנד רובר ריינג' רובר ווג רכב יוקרה מסורבל בכביש עם יכולות גבוהות בשטח

ריינג' רובר אינו מצטרף חדש לשוק היוקרה, אלא הוא ממשיך לשושלת מפורסמת של מכוניות שטח יוקרתיות. הריינג' המקורי, שהוצג ב-1970, היה הראשון שהצליח לשלב יכולת שטח עם התנהגות נאותה ונוחה בכביש.

מאז הרכב הלך, תפח והשתכלל מאוד, מבלי לוותר על יכולת השטח ו-ודאי שלא על ההידור. אורכו של הרכב מתקרב לחמישה מטרים ורוחבו עולה על שני מטרים, והוא מצויד במערכת המתאימה את העברת הכוח וגובה המרכב לתנאי השטח.

בעולם, הווג היא גרסת הביניים, בין רמת הגימור הבסיסית ל"אוטוביוגרפיה" - רמת גימור בהתאמה אישית שלא נמכרת בישראל. רמה זו מצוידת במערכות מולטימדיה, מושבים מתכווננים חשמלית, מחוממים ומקוררים ועוד שלל מאפיינים, שמוסיפים להרגשה הטובה אבל לא משנים מהותית את האיכות של המכונית.

בסוכנות נתקלנו בהפתעה. התבקשנו שלא לנסוע עם הרכב בשטח, בעיקר בשל הצמיגים נמוכי החתך שבהם צויד. זה קצת כמו להתנסות בסמארטפון חדש, ולהתבקש שלא להתחבר אתו לאינטרנט.

זו בעיה מיוחדת בריינג' רובר כי מדובר ברכב טוב על הכביש, אבל לא מצוין. רכב כביש-שטח תמיד צריך להתפשר, גם כשמחירו מתקרב למיליון שקל, ובריינג' הפשרה מתבטאת במתלים רכים מדי, שאף מובילים לנדנוד בעצירות. גם הבלמים אינם מהטובים בהם נתקלנו. על תטעו, מדובר ברכב עם יכולות גבוהות מאוד. מנוע הדיזל שלו, עם לא פחות מ-70 קג"מ, מאפשר תאוצות מהירות ומאפשר לרכב להפיק מהירות בסגנון של קטר TGV, ונוחות הנסיעה שלו מופלגת, אבל קשה להשתחרר מהתחושה שאתה ברכב שטח גדול, מסורבל ורך מדי.

בנסיעה קצרה על שבילים שערכנו גילה הריינג' טפח מהאפשרויות שהוא מציע בשטח, כולל אפשרות לזחילה מבוקרת במדרון תלול, טיפוס אטי על סלעים ואפילו מצלמות שיראו האם הדרך לפניו פנויה ממכשולים. נכון שתמיד יהיה משתלם לרכוש מכונית יוקרה לכביש, ורכב שטח קשוח לסופי השבוע, אבל כמו כל אותם שעוני צלילה עבים ומשוכללים, הריינג' תמיד משדר לך שהוא מסוגל, שהיכולות האלה טמונות בו גם כשהוא תקוע בפקק.

לנד רובר ריינג' רובר ווג

צריכת דלק (מעבדה): 9.0 ק"מ לליטר צריכת דלק במבחן: 6.7 ק"מ לליטר קבוצת זיהום: 15 בטיחות: 7 כריות אוויר, ABS, בקרת יציבות אלקטרונית מנוע: דיזל, 8 בוכנות בתצורת V עם מגדש טורבו, נפח: 4,367 סמ"ק, הספק מירבי: 313 כ"ס מומנט מירבי: 70 קג"מ ב-1,500 סל"ד, תיבת הילוכים אוטומטית עם שמונה הילוכים מהירות מירבית: 200 קמ"ש, זינוק ל-100 קמ"ש: 7.8 שניות בסיס גלגלים: 288 ס"מ אורך: 497 ס"מ אבזור סטנדרטי: מתלי אוויר, מושבים מתכווננים, מקוררים ומחוממים, מערכת קול עם שבעה רמקולים, מצלמות היקפיות, מערכת לניטור לחץ אוויר בצמיגים מחיר: 963.5 אלף שקל

אלפא ג'ולייטה

צריכת דלק (נתוני מעבדה): 17.2 ק"מ לליטר צריכת דלק במבחן: 9.8 ק"מ לליטר קבוצת זיהום: 4 בטיחות: 6 כריות אוויר, ABS, בקרת יציבות אלקטרונית, ציון של 97% בהגנה על נוסעים מבוגרים ב-EuroNCAP מנוע: בנזין, 4 בוכנות בטור עם מגדש טורבו, נפח: 1,368 סמ"ק, הספק מירבי: 170 כ"ס, מומנט מירבי: 25.4 קג"מ, מהירות מירבית 218 קמ"ש, זינוק ל-100 קמ"ש: 7.8 שניות בסיס גלגלים: 263 ס"מ אורך: 435 ס"מ אבזור סטנדרטי: בקרת שיוט, חלון גג, מערכת קול עם שמונה רמקולים, בקרת אקלים מפוצלת מחיר: 170 אלף שקל

לנצ'יה אפסילון טווין-אייר

צריכת דלק (נתוני מעבדה): 23.8 ק"מ לליטר צריכת דלק במבחן: 14.9 ק"מ לליטר קבוצת זיהום: 2 בטיחות: 6 כריות אוויר, ABS, בקרת יציבות אלקטרונית מנוע: בנזין, 2 בוכנות עם מגדש טורבו, נפח: 875 סמ"ק, הספק מירבי: 85 כ"ס, מומנט מרבי: 14.5 קג"מ ב-1,900 סל"ד, מהירות מרבית: 176 קמ"ש, זינוק ל-100: 11.9 שניות. בסיס גלגלים: 239 ס"מ, אורך: 384 ס"מ אבזור סטנדרטי: מערכת קול עם שישה רמקולים, מחשב דרך, ציפוי עור להגה מחיר: 110 אלף שקל

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!