פריז: הנשיא בהלוויית ניצולת השואה הי"ד

אלפים השתתפו בהלוויית היהודיה ניצולת השואה, שנרצחה על ידי שכנה המוסלמי, כולל נשיא צרפת, עמנואל מקרון, שנערכה היום (רביעי), בפריז.

מקרון אמר כי "מיריליי קנול, בת 85, נהרגה כי היא יהודייה. התוקף רצח אישה חפה מפשע כי היא יהודיה, והוא חילל את הערכים הקדושים שלנו ואת ההיסטוריה שלנו". הנשיא חבש כיפה וניחם עם קרובי משפחתו של הנרצחת קנול ואת חבריה.

אחרי ההלוויה אלפים צעדו בסמוך לביתה של מיריי קנול הי"ד, חלק מהצועדים אחזו בידיהם פרחי ורד לבן במפגן סולידריות. השתתפה ראשת העיר פריז אן הידלגו, כמו כן השתתפו ראשי הקהילה היהודית ועשרות מנהיגים מוסלמים, הצעדה הסתיימה בבית הנרצחת, בשדרות פיליפ אוגוסט שברובע ה-11 - שם שרו הצועדים את ההמנון הצרפתי "לה מרסייז".

בצעדה השתתפה גם מנהיגת הימין הקיצוני מארין לה פן, היא התקבלה בקריאות בוז מהקהל שצעק לה "נאצית, פשיסטית, לכי מפה".

כפי שדווח ב'בחדרי חרדים', ביום שישי האחרון בשעה 18:45, קשישה יהודיה נדקרה למוות ונשרפה לאחר שביתה הוצת. למקום הוזעקו כוחות כיבוי והצלה, הכוחות מצאו אשה ללא רוח חיים לאחר שנדקרה באכזריות. על גופת האשה נמצאו 11 דקירות, לאחר ניתוח שבוצע בה.

בהודעה שפירסם ארגון BNVCA, (ארגון הגג של יהודי צרפת למלחמה באנטישמיות) נכתב כי "הגברת מיריי קנול. נדקרה למוות ונשרפה לאחר מכן, הנרצחת התלוננה לרשויות לפני תקופה כי שכן שלה איים לשרוף אותה, האשה היתה ניצולת שואה".

אתרי חדשות נוספים דיווחו כי הנרצחת התלוננה כמה פעמים בחודשים האחרונים נגד השכן שנעצר, היא סיפרה לשוטרים כי הוא מאיים לרצוח ולשרוף אותה, בנוסף דווח כי החשוד היה צועק לעברה בכל הזדמנות קריאות אנטישמיות, כמו "יהודיה מלוכלכת", והמשטרה לא עשתה דבר.

כזכור לפני כשנה נרצחה על ידי שכן מוסלמי בחודש אפריל רופאה חרדית, ד"ר שרה חלימי הי"ד. בנוסף בשנים האחרונות אירעו מספר פיגועים קשים נגד יהודים ונגד אזרחים לא יהודים. ביום שישי האחרון נרצחו ארבעה אנשים בפיגוע.

היום בבוקר הושחת חדר של ארגון היהודי EUJF הצרפתי באוניברסיטת סורבון. הסטודנטים גילו, כתובות נאצה וונדליזם קשה בחדר שמשמש את היהודים.

נכדתה של הנרצחת, נעה גולדפרב, העלתה פוסטים בחשבון הפייסבוק שלה, וביכתה את רציחתה של סבתא שלה.


ההרס באוניברסיטה

"מי ששאל אם יש לי דרכון צרפתי למה אני לא שם?", היא כתבה, "ובכן, אני חושבת שניצלתי. מאירופה וצרפת בפרט. איפה שהגבולות מטושטשים ופוליטיקאים הפסיקו לחשוב. יש בארץ משהו שכנראה לא נמצא בשום פינה אחרת בעולם, כעם. אחדות. אחווה. גאווה לאומית.

"בשישי האחרון, החליט שכן מוסלמי לקחת את החיים של סבתא שלי בביתה בפריז. הוא שרף על הדרך את כל זכרונות הילדות שהיו לנו בתמונות ואת הלב שהיה לי שם. לא, אני לא כזאת, אני לא מכלילה. אני לא שונאת אדם. אני שונאת פנאטיים, כאלה בלי מודעות. בלי תבונה. בלי לב.
אין צדק ואין הצדקה, לפחות הסיפור כבר נשמע. סבתוש מדברים עלייך בעיתונים...
אל תדאגי אנחנו עוד נתראה במימדים הגבוהים. פה הכל הבל הבלים, האנושות מאבדת את זה.
הנשמה שלך לפחות חזרה לעולם האמת. מי שנשאר, הוא הסובל מחסרונך וכואב מזיכרונות.
ואיכשהו, אני לא יכולה להפסיק. לחפש. משמעות.

"לפני 20 שנה עזבתי את פריז בידיעה שהעתיד שלי לא שם. לא שלי ולא של העם היהודי. אבל מי יכל לחשוב שאני משאירה את הקרובי משפחה שלי במקום בו הטרור ואכזריות יובילו לסוף כל כך עצוב. הרי לנו זה לא יקרה. אבל המציאות היא אחרת. סבתא נדקרה למוות 11 פעמים ע״י שכן מוסלמי שהיא הכירה טוב. גם דאג לעלות את הדירה באש ולא להשאיר לנו שום מזכרת. שום אלבום תמונות, לא שלה, לא של סבא, לא מכתבים. כלום. נשארו לנו רק הדמעות ואחד את השני".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!