מיומנו של יועץ מכת בכורות: הילדים שסובלים רק כי נולדו ראשונים

את המכתב הזה קיבלתי בשבוע שעבר מאמא של תלמיד שלי לשעבר. אני חושב שהוא מדבר בעד עצמו
תמיד רציתי שיהיה לי בן. בן תלמיד חכם, עילוי, מצטיין הישיבה . אני חושבת שזהו חלומה של כל אם יהודיה.

14 שנה חיכיתי לבן זכר. לפניו נולדו לי שתי בנות מתוקות להפליא וחמודות מאוד, אני שמחה בהם ומודה לקדוש ברוך על כך, אבל הרצון לבן המשיך לקנן בי לאורך השנים.

וכאשר הוא נולד, לא הייתה מאושרת ממני. הכנו חגיגת ברית מפוארת כיאה לבן ראשון ובמשך השנים עשינו הכל (וברוך ה' שיש לנו את האפשרות הכלכלית) כדי שיהיה לבני את הטוב ביותר וכדי שהוא יהיה הטוב ביותר.

אבל משהו נסדק בדרך. כבר בגן, כאשר כל הילדים היו מספרים בבית על שלמדו בגן ואת פרשת השבוע, בני יחידי לא היה מסוגל. הוא היה מתחיל לספר אבל מיד מאדים, מגמגם ונעצר.
חמש שנים אחר כך נולד לי בשעה טובה בן נוסף. מהרגע הראשון היה ברור שאצלו זה סיפור שונה. הוא היה פשוט מוצלח. לספר פרשת שבוע מהגן היה בשבילו משחק ילדים. הוא היה חכם, מבריק וחד כתער.

ובני הראשון? הוא פשוט נשאר הרבה מאחור. אפילו בבר המצווה שלו הוא לא הצליח לומר את הדרשה שלו מבלי לגמגם. הרגשתי שהוא ממש חסום וכבול בתוך עצמו.

השנים עברו ואני הייתי מחד מלאת שמחה והודיה על הבית המלא שיש לי, על שתי הבנות ושני הבנים שלי ועל כך שכולם בריאים, אבל מאידך הייתי גם מתוסכלת מאוד. הבן הגדול שלי לא מתפקד ומעבר לזה, אחיו הקטן עוקף אותו בכל תחום וכך נוצרו המון מריבות שיצרו המון תסכול וקנאה בבית שלי.

ככל שעבר הזמן מצבו של בני הגדול פשוט הלך והתדרדר. הוא היה חסר חשק גם בלימודים וגם בבית ואני הייתי פשוט אובדת עצות. לא חסכתי באף אמצעי או שיטה כדי לקדם את הילד. הבטחתי לעצמי שבגלל שאמא זאת אמא וכאם אסור לי להתייאש, אני לא אפסיק עד שאמצא את הדרך לעזור לבני.

כששמעתי עליך, החלטתי שאין לי מה להפסיד וקבעתי תור. בפגישה הראשונה הפתעת אותי. כלל המתמקדת בילד, אלא רק בי. אחרי מספר מפגשים גיליתי תופעה מרתקת שאני סובלת ממנה. קוראים לה "מכת בכורות", אני כהורה תולה את כל הציפיות שלי בבן הראשון מבלי להיות מודעת לכובד שאני מניחה על כתפיו הרכות.

באופן פרדוקסלי הציפיות הגבוהות מהילד הן אלה שהופכות לחסמים שמונעים ממנו להצליח.
"מכת בכורות", כשמה כן היא, פוגעת בעיקר בילד הבכור או בבן או בת הראשונים. הילדים הבאים פנויים רגשית לתפקיד שהוטל עליהם מבלי לחוש בלחץ הנוסף שמופעל מבחוץ כמו שמופעל על הבכור.

ברגע שזה הובהר, כל ההתמקדות בטיפול עברה אלי. כאשר למדתי, בנוכחות בני, לשחרר אותו מכל התפקידים שציפיתי ממנו כבן בכור, למדתי לתת לו את קצב הגדילה האישי שלו מתוך תחושה של "השמח בחלקו " וכל מה שהוא עושה ומשיג אני מרוצה ללא אבל או כוכביות קטנות, רק כאשר למדתי את זה, הצלחתי להציל את בני מ"מכת בכורות" האישית שלו.

הלימוד הגדול שלי היה לצאת לחירות אישית מכל הציפיות, אלה שהכניסו את בני לשעבוד וללחץ מיותר. ברגע שלמדתי לשחרר והצלתי את הבן שלי ממכת בכורות, ירד הלחץ מכתפיו הרכות והיום הוא מצליח לעשות דברים שהוא לא עשה קודם.

ואני כותבת לך דווקא בערב פסח כי אני מתארת לעצמי שיש עוד הורים שללא מודעות מכניסים את הבן או הבת שלהם ללחץ עם ציפיות גדולות מדי ואני מקווה שהם בתור התחלה יהיו מודעים לבעיה ובהמשך ילמדו להפעיל מנגנון סינון עצמי לטובת הילדים.

פסח כשר ושמח,
אמא של נ'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!