הורים למתבגרים? חופשת פסח לא צריכה להיות סיוט

סוף זמן חורף. המתבגרים שבים הביתה מתקופה ארוכה של לימוד, משוועים לחופשה מרגיעה. ההורים עצמם, אלו שבחופש ואלו שעובדים, זקוקים אף הם למנוחה, אך מה מקבלים כעסקת חבילה? את חופשת חג הפסח. לכאורה זו יכולה להיות תקופה מעצימה להורים וילדים, אך היא יכולה להיות גם ההפך הגמור – סיוט של ממש. כאשר מדובר בבית בו התקשורת בין ההורים עצמם לקויה, או בין ההורים לילדים, כל בקשת עזרה מנער מתבגר בתקופה הלחוצה הזו יכולה להפוך למלחמת עולם של ממש.

אמא מבקשת? אבא מעיר? המתבגר מעלה התנגדויות ואינו מוכן לשאת בעול הבית, או סתם מתנהג בצורה מחפירה לאחיו. לא אחת אני מקבל פניות מהורים מתוסכלים מכך שבנם אינו רוצה לשוב למסגרת אחרי החג. בשיחה עם הנער אני מגלה שתקופת החופשה היתה נוראית ובמקום לקבל אנרגיה להתחלה חדשה, הוא חווה צניחה.

כיצד אנו כהורים, יכולים לייצר בבית תקשורת מעצימה על מנת לעבור את חופשת הפסח בצורה מיטבית ומועילה?

ראשית עלינו להבין שצריכים ליהנות מהחופשה בחיק המשפחה. עלינו לזכור שמה שנשדר כהורים, זה מה שהילדים ירגישו וייקחו איתם. כמו בכל מערכת יחסים, אין מצב שאחד ירגיש טוב והשני ירגיש רע. כשמדובר ביחס הורים וילדים, כמובן שאנחנו ההורים מוגדרים כמבוגר האחראי, ולכן נדרשת מאיתנו השקעה גדולה יותר. אם לדוגמה נשים לב אצל בן או בת מתבגרים ב'ירידה' מסוימת בהקשבה למתרחש בבית, או שמתעוררות התנגדויות, הרי שמדובר בסימפטום של בעיה קיימת. הילד קורא לעזרה.

במסגרת עבודתי עם נוער, כשאני עובד על יצירת תהליכים עם הורים ונערים, אני שומע לא פעם את המשפטים: "לא מקשיבים לי", "אף אחד לא אוהב אותי" ועוד. על אף שנדמה כי בבית הכל זורם על מי מנוחות, לעתים חסרה לילד אמפתיה, הקשבה ונוכחות.

בדרשות רבות מתייחסים אל הנוער הנושר כאל 'הבן החמישי'. אישית קשה לי להתחבר למונח הזה. די לנו בארבעה בנים, ואף קיבלתי על כך פרספקטיבה שונה לגמרי משיחה שהיתה לי לפני כחודש, עם נער כבן 16 וחצי. הוא שח בפני כי בבית מוגדר כ"רשע". זה שאינו הולך בתלם כמו אחיו ה"חכם". מאז הוא מוגדר ככבשה השחורה של הבית, ממנו כבר אין ציפיות, ממילא הוא אינו מוצלח או כשרוני כאחיו.

כשאנו יושבים בשולחן ליל הסדר נדמה כי הנער או הנערה מכניסים עצמם בדמות אחד מארבעת הבנים ומשם הם מושכים את האנרגיות המופיעות אצל כל אחד מהבנים בצורה בלתי מודעת (בפירוש הפשוט של ארבעת הבנים) ועם אותה תחושה הם הולכים לישון וקמים כל בוקר והולכים עם זה לישיבה או לסמינר. מה הסיכוי שאותו נער או נערה יוכלו להצליח בלימודים עם כאילו תחושות, רגשות וציפיות? כשנדע להיות קשובים לאיתותים הללו, נוכל להבין מה קורה בעולמו הפנימי של הנער המתבגר.

תקשורת מעצימה היא פרגון, הפנמה, כבוד, שיתוף, חיוך, חשיבה חיובית ועוד. תקשורת מצמצמת היא שיפוטיות, זלזול, פחד, חרדה, הרמת קול, אדישות, תירוצים, אגרסיביות, חוסר סבלנות.

בידנו ההורים האפשרות לבחור באלו כלים להשתמש. עם הכלים הנכונים נוכל לבנות כר בטוח ורשת ביטחון עבור ילדינו, דור ההמשך.

בתפילה לבורא עולם שנזכה לקיים מצוות 'והגדת לבנך' מתוך קרבה ושמחה אמתית, אמן.

- הכותב הוא יועץ ומאמן אישי להורים ונוער

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!