"מחבקת את שליט" • אמו של נחשון וקסמן בעד העסקה

הוא היה בחור בן 19 שנים, לוחם בסיירת עורב - גולני.

ביום ראשון, ד' בחשוון, ה-9 באוקטובר, 1994, עשה נחשון וקסמן את דרכו מהבסיס לעבר ביתו שבירושלים. ליד מושב בני-עטרות, בצומת הטייסים שליד יהוד, השתלטו עליו בני בלייעל וחטפו אותו באיומי אקדח.

בווילה שלהם ברמות החלו יהודה ואסתר, הוריו, לדאוג. נחשון היה מסודר ודייקן, והתמהמהותו לשוב הביתה נראתה להם חשודה. רק ביום שלישי בשבוע החלו כוחות הביטחון לחפש אחר החייל הנעדר.

ואז הגיעה הקלטת: שחרור מנהיגי החמאס והחיזבאללה, ובראשם אחמד יאסין ומוסטפה דיראני, הייתה הדרישה שעלתה מבין תמונותיה המזעזעות. באם לא תיעתר מדינת ישראל לדרישות, בליל שבת יירצח החטוף.

"החבר'ה מהחמאס פה חטפו אותי. הם רוצים לשחרר את האסירים שלהם, אם לא – הם יהרגו אותי", נשמע קולו של נחשון.

המראה היה קשה מנשוא. עיני שבוי, רובה מכוון לרקתו, כבול בידיו וברגליו, ומחבל דוחף אותו לדבר.

"הם דורשים את שחרור השייח יאסין ועוד 200 מחבלים רוצחים מהכלא הישראלי. אם לא תמלא את דרישותיהם יוציאו אותי ביום שישי בשמונה בערב להורג", פנה אל ראש ממשלת ישראל דאז, יצחק רבין.

שלושה ימים של מתח וחרדה עברו על הוריו, כמו גם על עם ישראל כולו. בתי הכנסת מלאו במתפללים, שנשאו תחינה לשלומו, אזרחים דואגים ומזדהים הגיעו אל בית המשפחה. גם אני הייתי שם, עמדתי מול ההורים שארשת מתח איומה ניבטה מפניהם.

ביום חמישי נהרו רבבות אל הכותל המערבי. ביום שישי, נודע לשב"כ דבר מיקומו המדויק של הבית בו מוחזק השבוי, בביר-נבאלה, לא הרחק מבית ההורים.

צריך לשחרר מחבלים

את ימי המתח הללו לא תשכח אסתר וקסמן לעולם. הימים הללו, כך נראה, הם שמשפיעים עליה עד היום ומביאים אותה לאמירה כי יש לשחרר מחבלים בכדי להציל את גלעד. השבוע, עם היוודע דבר העסקה, היא הגיעה מלווה ביהודה, בעלה, אל מאהל משפחת שליט מול בית ראש הממשלה והביעה הזדהות חד משמעית.

כבר לפני כשנתיים פנתה אל ראש הממשלה ואמרה לו שאיננה יכולה לישון בלילות, שהיא מדברת "על תקן של אמא ולא של אזרחית אובייקטיווית", שהיא אינה יכולה לתאר לעצמה "900 ימים של לדעת עד כמה רע לבן שלי". אחרי שראתה מה קרה לגלעד שליט, אפילו שמחה שהסיפור הטרגי שלה נגמר מהר. כך אמרה אז לערוץ 2.

"אמרתי לו", הוסיפה אז, "כי אם גלעד בא הביתה – תנו להם את הרוצח של בני. אני מוותרת על הרוצח של בני. נחשון שלי יסלח לי", כך בפירוש אמרה. לא, היא אינה רוצה לראות עוד את משפחת שליט בסבלה, ולשם כך מוכנה לוותר, למרות הכאב שבשחרור רוצח בנה.

השבוע לא חזרה בה מדבריה אז.

את ששת הימים שחלפו מאז חטיפת בנה חיו כשהם חצויים בין חרדה איומה לתקווה גדולה, כפי שסיפרה לימים. ביום שישי ישבו וחיכו בביתם, נושאים עיניהם אל הדלת בתקווה שהיא תיפתח והבן ייכנס. אבל אז נכנס ראש אכ"א והם ידעו שהנורא מכל קרה. רק אז נודע להם על גילוי הבית בו הוסתם נחשון, על הפעולה הצבאית שנכשלה, ועל מות בנם.

במהלך השנים שבו המילים האחרונות של בנה וצפו באוזניה. "הם רוצים לשחרר את האסירים שלהם. אם לא – הם יהרגו אותי", אמר לה אז, בקלטת האחרונה. והיא, כאם שעברה את הסבל, לא הייתה מסוגלת לראות בסבלה של אביבה ולעמוד מנגד.

ישראל יכלה לפרוץ

לפני כשנתיים, בשיחה שלי איתה במסגרת כתבה שלי לעיתון 'בקהילה', התקשתה לדבר. "פעמים רבות בעבר התראיינתי אצלכם בעיתון, עכשיו אני לא מסוגלת לדבר, קשה לי", אמרה.

שאלתי אותה רק שאלה אחת, קטנה אך גדולה. מה הביא אותך לאמירה המעודדת שחרור מחבלים? "קשה לי לראות את צערה של משפחת שליט. אני מרגישה מעורבת. היה לי בוער לדבר. אבל אני לא רוצה לחזור על הדברים, איני מסוגלת", אמרה לי בקול נשנק.

היא סיפרה לי כי נפגשה רבות עם הוריו של גלעד, שהיא משתדלת לתמוך בהם עד כמה שהיא יכולה, ושהיא " מבינה אותם יותר ממבינה, יודעת שיכולתי להיות אני במקומם", ושזה מה שגרם לה לפתוח את הפה ולתמוך רשמית ופומבית בשחרור מחבלים.

14 שנים חלפו אז מאז רצח בנה. היא הדגישה שהיא "לא מעורבת בענייני פוליטיקה", אבל כאשר חטפו את גלעד שליט, "הכול שב אליה". במקרה שלה, אילו שחררו מחבלים, יכול היה הסוף להיות שונה.

ההשוואה בין שני המקרים התחדדה אז עם אמירתו של "גורם בטחוני ישראלי" שצוטט בעיתון 'אשרק אלאווסט' באמרו כי המודיעין הישראלי יודע "בצורה מדויקת" היכן נמצא החייל שליט, וכי ישראל אף מנהלת מעקב מסביב לשעון סביב אותו מקום.

"אילו רצתה ישראל לפרוץ למקום, יכלה לעשות זאת", צוטט האיש, שהסביר כי היא נמנעת מלעשות זאת, בשל החשש כי החייל ייפגע במהלך פעולה שכזו. אין ספק שזכרו של המבצע ההוא, מבצע וקסמן, עמד לנגד עיני מקבלי ההחלטות בישראל וגרם לחשש הכבד מפני כל אפשרות של פעולה.

לדברי אותו גורם מודע החמאס למעקב של ישראל אחר המקום, מה שהביא אותו למלכד אותו בכמויות ענק של חמרי נפץ. אנשי החמאס גם הונחו לירות בשליט בכל מקרה בו יחושו בתחילתה של פעולה ישראלית כזו או אחרת.

"לא מספיק לדבר"

אמו של וקסמן אף השתתפה באותה תקופה בהפגנה מול ביתו של ראש הממשלה, הפגנה שנועדה לזרזו לשחרר את גלעד שליט. שלא כהרגלה, בחרה לשאת דברים. היא אמרה כי היא "חיה עם גלעד שליט יומם ולילה - הוא כמו הבן שלי, ראש הממשלה יושב באו"ם ומדבר, אולם הזמן של המילים תם, זה יכול להיות הבן שלך.

"במבט לאחור", כך סיפרה, "אני כל כך מצטערת שלא ישבתי מחוץ לדלתו של רבין במשך שישה ימים, 24 שעות ביממה. גם לי אמרו לשמור על השקט ושיש דברי מאחורי הקלעים, והנה הוא נרצח", אמרה. "אני מרגישה שבמקרה שלי דיברתי מספיק. עשיתי את אותם דברים שעושה עכשיו משפחת שליט. דיברתי, דיברתי ודיברתי אבל לא ישבתי על רבין. הייתי צריכה לשכב על מפתן המשכן שלו, ולא לתת לו רגע אחד של שקט. גם אותנו ניסו לשכנע לא לדבר, אמרו שאנחנו מקלקלים ושקורים דברים מתחת לפני השטח, אבל הבן שלי נרצח", אמרה בכאב.

"אני חיה עם רגשות אשם שאני לא רוצה שיהיו לאביבה - אז אני מתייצבת פה היום, וכבר הרבה זמן אני אומרת שאני לצד משפחת שליט. הגיע הזמן להחזיר אותו הביתה.

"עליתי לארץ עם האתוס שלא מפקירים חייל בשטח. שלחתי שבעה בנים לצבא, אבל ראש הממשלה צריך להבין שלא חיפשו את גלעד שליט ולא את נחשון וקסמן. הם חטפו חייל צה"ל שיכול היה להיות כל אחד".

"אני לא יכולה לתאר סבל של חמישה ימים בשבי, אז בטח סבל של יותר משלוש שנים לא אוכל לתאר. גלעד סובל ונתניהו - אתה חייב לשחררו", קראה. "ראש הממשלה יודע לדבר. אני, כדוברת אנגלית מלאת התפלאות מההתנסחות המעולה שלו. למילים יש כוח אבל כרגע זה לא מספיק. אני ראיתי את ראש הממשלה נואם באו"ם, משמיץ, מזהיר ומפחיד מפני איראן, הגוף שבעצם עומד מאחורי חמאס שמחזיק בגלעד, אותו גוף שהחזיק גם את הבן שלי. כמה אפשר לשתוק?" – תהתה בקול. "אנחנו בעיצומם של הימים הנוראים. ביהדות אחת המצוות הכי חשובות לעמנו ובמיוחד בזמן הזה היא פדיון שבויים. אני חיה עם רגשות אשם שאני לא רוצה שיהיו לאביבה".

מי כמוה יכולה להבין לרגשותיה של אביבה. רק היא יודעת בדיוק מה עבר בליבה של אביבה עת ראתה את בנה מישיר מבט אל מצלמת הוידאו ומבקש: 'שחררו אותי!'. אלו הן בדיוק המילים הניצבות נגד עיניה בימים ובלילות, במהלך 15 שנים רצופות - אינן מניחות לה, חותכות בבשרה.

שמחה בשמחת שליט

השבוע היא ויהודה, בעלה, היו שם במאהל, 17 שנים לאחר ששכלו את בנם נחשון. בעוד בעלה מבקש לקבוע מדיניות עתידית בנושא החזרת שבויים, וקורא למשא ומתן בין הגופים השולטים באזור כדי להביא "שלווה, נינוחות ושלום לכל האזור", היא מדברת על תמיכה נחרצת בעסקה.

"אני מתפללת כבר שנים להחזרתו של גלעד למשפחתו", אמרה. "הרי אני על בשרי חוויתי שבוע ימים ללא ידיעה היכן בני נמצא ומה מצבו, ללא יכולת לעשות דבר. חשבתי שאצא מדעתי, ואילו משפחת שליט יושבת ככה כבר חמש שנים ועוד בידיעה שבנם נמצא בבור של חמאס. אני לא מבינה כיצד הם יכלו להחזיק מעמד".

הידיעה על כך שרוצחי בנה ישוחררו בעסקה הקרובה בהחלט לא פוגמת בשמחתה על שחרורו של גלעד. "אני מאמינה שבמקרה של גלעד לא ידעו בדיוק היכן הוא מוחזק ולא הייתה אפשרות לפעולה צבאית. גם אם הייתה איזו אפשרות והחליטו שהיא מסוכנת מדי כתוצאה מהלקחים שהופקו מהמקרה של נחשון - זה גם טוב, כי במקרה שלנו הפעולה הצבאית הייתה כישלון טוטאלי שהביאה להרג של חייל נוסף (סרן ניר פורז ז"ל). רבין הרי התנגד למשא ומתן.

"מרגע ששמעתי שאושרה העסקה אין אדם שמח ממני. היה מאוד מרגש להיות עם נועם ואביבה ברגע ההיסטורי המהול עם אושר ודאגה גם יחד, בעת ההודעה על אישור העסקה. אנו מחכים שיחזור ויישב איתנו יחד", המשיכה ואמרה.

יחד עם הוריו של גלעד מצפה גם היא אל הרגע המרגש בו תחבק האם אביבה את בנה. היא עצמה לא תזכה לכך לעולם, אבל היא בהחלט תשמח בכל ליבה בשמחתה של משפחת שליט.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!