עורכת דין, אמא ומסורת "ערב פסח" • טור

,

נראה לי שלא משנה מה מצבי ואיפה אני בחיים, יש משהו בצמד המילים האלו שמרחיב את ליבי ושולח בי עקצוצי התרגשות לכל הגוף.

בילדותי, ימי ערב פסח היו מהימים המרגשים בשנה. אמא שלי, שהייתה (ועודנה) עצמאית, הייתה מפסיקה לעבוד בר"ח ניסן, ומקדישה את כל זמנה הפנוי לניקיון הבית. היום אני מצליחה להבין כמה קשה היא עבדה עד אותו רגע כדי להיות פנויה כולה להכנות לפסח, אבל אז זה היה נראה לי הכי טבעי והגיוני בעולם.

החל מראש חודש ניסן, הבית שלנו היה כמרקחה. כל פינה קורצפה, לא היה מדף שנמלט מניגוב אבק וניעור קפדני של כל מה שהיה בתוכו. כל שנה היינו מתחרים מי מבין ילדי המשפחה יצליח להוציא מהבית הכי הרבה שקיות זבל ויוכתר כמלך הזבל הרשמי.

ובין כל דליי המים וניחוחות הפנטסטיק, אמא מצאה זמן ללכת עם כל אחד מאיתנו (תשעה ילדים, בלי עין הרע) לקנות בגדים חדשים, נעליים חגיגיות וכל מה שצריך. בערב בדיקת חמץ, השולחן כבר היה ערוך לליל הסדר, הבישולים כבר כמעט הגיעו לסיומם, כולל שבע עוגות לפחות, והכל היה נוצץ ומבריק. בבוקר שלמחרת, אחרי ארגונים אחרונים, שריפת חמץ וארוחת צהריים, כולנו היינו נכנסים להתקלח בזה אחר זה, ומשם לשינה שלקראת ליל הסדר בתוך מצעים נקיים ומבריקים.

וכשקמים, אוהו, אז הרגע המרגש מכולם. להתלבש במיטב המחלצות החדשות, מהגומייה ועד לגרביים וכולנו יוצאים בסך לתפילה עם כניסת החג.

בשנים האחרונות אני מגלה אט אט כמה עבודה תידרש ממני כדי לספק את החוויה המרגשת הזאת לילדי.

קודם כל, אין לי שום אפשרות לקחת שבועיים חופש לפני פסח. את הניקיונות אני עושה בין לבין, מנקה את המינימום ההכרחי לצורך הכשרת הבית, בעלי כמובן לוקח חלק לא מבוטל במשימה ואיכשהו אנחנו מגיעים לחג כשר ושמח. בגדים חדשים בינתיים אני עוד מזמינה לילדים באינטרנט, לא יודעת מתי אצליח להגניב את זה כשהם ירצו להביע דעה על מה שאני קונה.

אבל האמת היא שככל שאני מבינה כמה משמעותית הייתה החוויה הזאת עבורי, ככה חשוב לי להנחיל אותה גם להם. היום הם עוד קטנים אבל אני מאחלת להם ולעצמי שנמצא את הדרך לעבוד ולהכין את הבית ואת עצמנו לפסח, ולהרגיש את תחושת היציאה לחרות במלוא עוצמתה בסוף התהליך, כמו
שאנחנו הרגשנו בתור ילדים. זה בטוח ידרוש מאמצים כבירים, אבל אני חושבת שזה שווה את זה.,

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!