האדמו"רית • פרופיל מרתק על הרבנית קנייבסקי ע"ה

הפרופיל המרתק הבא על הרבנית בת שבע קנייבסקי ע"ה נכתב על-ידי כתבת 'מקור ראשון', ריקי רט, לפני כשנתיים. עם פטירתה של הרבנית, אנו מפרסים את הכתבה במלואה:

5:22. העיר בני-ברק עוד שקועה בתרדמה, אבל בית הכנסת לדרמן שברחוב רשב"ם כבר התעורר לחיים. המאווררים החלודים והמאובקים מסתובבים במרץ, על השולחנות פרוסות מפות שידעו ימים לבנים יותר, והמקום מתחיל להתמלא. מניין המתקיים עם הנץ החמה אינו עניין יוצא דופן, אלא שבמקרה הזה ההתרחשות העיקרית היא דווקא בעזרת הנשים, שבשאר בתי הכנסת עומדת שוממה בתפילות שחרית של ימות החול.

בזו אחרי זו הן מגיעות: מבוגרות וצעירות, נשואות ורווקות, כאלה המתפללות לפרי בטן וכאלה שבטנן מתנוססת לפניהן. יש ביניהן ייצוג לשלל מגזרים - חרדיות, דתיות וחילוניות. וכולן כאן בגלל סיבה אחת, אישה אחת. הרבנית בת-שבע חיה קנייבסקי, האדמו"רית הליטאית הראשונה והיחידה שהצמיחה היהדות החרדית בארץ.

רעייתו של הרב חיים קנייבסקי, מגדולי הדור של הציבור הליטאי, אינה מסתפקת בתואר-תפקיד של אשת הרב. מצוידת בייחוס מבית ובאורך רוח אין קץ, הרבנית קנייבסקי מקבלת קהל, משיאה עצות, מעניקה סגולות ובעיקר מברכת, תופעה שאינה מקובלת בקרב נשים אחרות במגזר. פמיניזם הוא לא העניין כאן, וגם לא ניסיון לפרוץ גדר ולשנות סדרי עולם, ועם זאת, ההילה שנוצרה סביב הרבנית קנייבסקי אינה יכולה שלא להקרין על תפיסת האישה וכוחותיה בקרב המגזר החרדי.

אל הבית הסמוך לבית הכנסת מגיעות כעת מדי יום עשרות ולעתים מאות נשים המחפשות ישועה. תינוקות שנולדו לזוגות חשוכי ילדים, רווקות נואשו שנישאו, חולים שנרפאו, זוגות שכבר עמדו על סף גירושין וחזרו לחיות יחד בשלום בית - אלו רק מעט מן ההצלחות שמיוחסות לברכתה של הרבנית. אף אישה בני-ברקית לא תגיע לחדר הלידה בלי הסגולה הבדוקה מכולן ללידה קלה, הלוא היא ריבת האתרוגים המפורסמת שרקחה הרבנית.

בניסיון להבין את כוח המשיכה המרתק אלפים ולפענח את סודה של הרבנית, בילינו יממה בבית ברחוב רשב"ם. "זו תופעה על-טבעית, מאז מרים הנביאה לא הייתה אישה כזו בעם ישראל", אומרת אחת המבקרות הקבועות. ואחרת קובעת: "לא תמצאי כאן תשובות אחרות, רק 'צדיקה גוזרת והשם מקיים'".

ביקור בליל חנוכה

מספרים שכאשר הרב חיים קנייבסקי חלה, הוא הלך לחמיו, הרב יוסף שלום אלישיב, לקבל ממנו ברכה לרפואה. "מדוע באת אליי?" שאל אותו הרב אלישיב. "לך לבת שלי, לאשתך. הברכה שלה שווה יותר".

הרבנית בת-שבע קנייבסקי נולדה בירושלים לפני 77 שנה, בת בכורה לרב יוסף שלום אלישיב, כיום מנהיג הציבור החרדי-ליטאי. מצד אמה היא נכדתו של הרב אריה לוין, מי שנודע כ"רב האסירים" בימי המחתרות. גם לבעלה הרב קנייבסקי לא חסר ייחוס משלו, כבנו של 'הסטייפלר', רבי יעקב ישראל קנייבסקי, אף הוא ממנהיגי היהדות החרדית בארץ.

כבר כילדה נחשבה בת-שבע לצדקת. היא הייתה נלווית אל סבה כשהלך לבקר את אסירי המחתרות ואת נדכאי ישראל, וסוחבת בעבורם סלי מזון. זקני מאה-שערים מעידים כי כשעברה ברחוב בימי מלחמת השחרור, היו ההפגזות נעצרות. הנערה הצעירה, שנאלצה לצאת לעבוד כדי לסייע בפרנסת הבית, סיגלה לעצמה כבר אז את ההרגל לקום בשעות שהן לא יום ולא לילה, לעמוד על רגליה פרקי זמן ממושכים ולקרוא את כל ספר תהילים. "עבדתי במקום שהיו בו אנשים דתיים ושאינם דתיים, ולכן הייתי מתפללת שהיום יעבור עלי בלי להיכשל, ושאצליח לעמוד בכל המכשולים", סיפרה לבני ביתה.

מתי הפכה הרבנית ליועצת ומברכת בפני עצמה? איש ממקורביה אינו יודע להניח את האצבע על נקודת זמן כזו. התהליך היה הדרגתי, הם אומרים. נשים שבעליהן באו לבקש ברכה מהרב קנייבסקי, שפכו את לבן באוזני הרבנית בעת ההמתנה הממושכת. היא בירכה אותן, ועד מהרה עברה מפה לאוזן השמועה שברכותיה מתקיימות.

מרב (שם בדוי), שמגיעה לבית הרבנית זה 15 שנה, מספרת כי במהלך התקופה הזו נחשפה ל"מאות נסים". לפחות אחד מהם היא חוותה על בשרה. כשהייתה בהריון, התגלתה בעיה אצל העובר, והרופאים אמרו שאין שום סיכוי שישרוד עד הלידה. "נדדנו בין טובי המומחים כדי לנסות ולמצוא פתרון", מספרת מרב. "קיווינו שאולי אחד מהם יגיד שיש סיכוי שההריון תקין, אבל כולם אמרו לי להפיל. באתי לרבנית להתייעץ איתה, והיא אמרה 'מה פתאום, זה לא נכון. יש לך תינוקת, והיא תיוולד בריאה ושלמה, אל תקשיבי לרופאים'. הלכתי הביתה ולא ידעתי מה לעשות - להקשיב למומחים שהוצאנו עליהם כל כך הרבה זמן וכסף, או לאישה מבוגרת שלא מבינה כלום ברפואה. כבר קבעתי תור לגרידה, ושבוע לפני המועד באתי שוב לרבנית. היא בירכה אותי וביקשה ממני לא ללכת לגרידה. בסופו של דבר החלטתי לבטוח בה. כשהתינוקת נולדה בריאה ושלמה, הרופאים עמדו נפעמים ואמרו שעם כזאת אישה הם לא מתווכחים".

מהו בעינייך סוד הקסם של הרבנית?

"היא נותנת לכל אחת מהבאות אליה יחס חם, כאילו היא היחידה בעולם. היא זוכרת בדיוק מה שאלת אותה בפעם הקודמת. הרבנית גם עממית מאוד ואין לה גינונים. כשהיא לא יודעת מה להשיב, היא מתייעצת עם הרב".

היחס האישי שרוקמת הרבנית כלפי המשחרים לפתחה הוא מקור לסיפורים רבים. כך למשל ביקשה פעם מאחד מעוזריה, במהלך חג החנוכה, להגיע לביתה בשעת ערב מאוחרת. העוזר התפלא על השעה, אך ציית. "בכתובת הזו והזו יש זוג ערירי", אמרה לו הרבנית, והניחה בידו ספר שעליו הקדשה אישית חמה. "קח את המתנה שהכנתי, ולך תשמח אותם. לי יש משפחה משלי לשמוח איתה בחג, לך יש משפחה לשמוח איתה, אבל מי ישמח אותם?"

כספומט של ברכות

בגילה המתקדם מנהלת הרבנית קנייבסקי סדר יום סיזיפי שכל כולו קודש לעיסוקה הציבורי. היא ישנה 3-4 שעות ביממה, אוכלת מעט ומהר, ובכל יתר זמנה היא מקבלת קהל ומתפללת. לתפילת שחרית היא מגיעה ראשונה, ומתחילה לומר פרקי שירה ותהלים עד שיגיע זמן התפילה. "הרבנית מתחזקת? לוקחת ויטמינים?" שואלת אותה אחת המתפללות. "אין זמן לוויטמינים", עונה הרבנית בחיוך, וממשיכה להתפלל.

עד ברכות השחר היא יושבת בחדר חיצוני של בית הכנסת ומקבלת בחיוך את המתפללות הנכנסות לבקש ברכה. הן לוחשות על אוזנה והיא מתעניינת. "בקרוב תראו ישועות ממש", היא מאחלת לאישה שמצפה לפרי בטן, שואלת לשמה ולשם בעלה, ומברכת אותם. "אני מתפללת עלייך המון. הרב ואני מרגישים את הכאב אצלנו, באופן אישי", היא כואבת את ייסוריה של חולה במחלה קשה.

אחר כך תעבור הרבנית אל חלקו הפנימי של בית הכנסת, ותתרכז בתפילה. מיד בסיומה עטות עליה המתפללות. מצוידות בפתקים שהוכנו מראש הן משוועות לברכה, והרבנית מברכת. לא רק נשים משחרות לפתחה; גם גברים הממתינים לברכת הרב לא יותרו על מילה חמה ועצה נבונה מפיה. כשהיא עושה את דרכה מבית הכנסת אל הבית המט לנפול השוכן בסמוך, עוצרים אותה בכל רגע העוברים והשבים ומבקשים ברכה. לכל אחד מהם, גם לילד הקטן ביותר, היא מחייכת באורך רוח ומעניקה מברכתה ברצון.

9:47. בפתח הבית הקטן כבר מצטופפות שמונה נשים. חלקן קוראות תהילים, אחרות כותבות קוויטעלך, פתקים לרבנית. סיפורי הנסים כבר התגלגלו כנראה הרבה מעבר לבני-ברק, אפילו מעבר לים. לצד עמך ישראל ניתן לראות בכניסה לבית תיירות, לבושות על פי צו האופנה.

בשעה עשר מסתיימת התנומה הקלה של הרבנית, לא יותר מ-15 דקות שינה שאמורות להחזיק אותה ערה למשך שעות רבות, והדלת נפתחת לקבלת קהל. הסגפנות, שלא לומר העליבות, זועקת מכל פינה של חדר ההמתנה. ספריות עמוסות בספרי קודש הן כמעט כל הריהוט כאן. בעוד אנו ממתינות, השולחן הבודד בפינת החדר קורס. לא פלא, כשמדובר בפריט בן שלוש רגליים, שהקיר משמש לו תמך.

גם בתוך הבית, שהפך מפרטי לציבורי, ניכרת הדלות. המטבח קטנטן וצפוף, הקירות מתקלפים, התריסים חסרים. הריהוט לא הוחלף מעולם. תורמים מהארץ ומהעולם, שהציעו לשפץ ולרהט מחדש את הבית כדי שיתאים למגוריו של אחד ממנהיגי הציבור החרדי ורעייתו, נדחו באדיבות. ההסתפקות במועט היא כאן דרך חיים. כשמבקשים מהרבנית ברכה על פרנסה, או מצרים על קשיי דיור, היא נותנת דוגמה אישית מהמקום שבו גידלה שמונה ילדים.

לפני כחודשיים אושפזה הרבנית לאחר שחשה תשישות. בני המשפחה החליטו לצמצם את שעות הקבלה בבית, אך זרם המבקרים אינו פוסק ואינו מאפשר לה רגע של מנוחה. שתי ה'גבאיות' ששוהות תמיד לצד הרבנית מנסות להשליט סדר בקרב המבקרות, בסיוען של בנות המשפחה, ועדיין ההמולה רבה.

יהודית בן-אבו, העוזרת המסורה, יוצאת אל הממתינות ומודיעה: "היום רק ברכות, אני מבקשת לא להתייעץ עם הרבנית. רק לתת שמות לברכה. מישהי רוצה להכניס פתק?". אין קול ואין עונה. אף אחת לא רוצה להסתפק בפתק, כולן רוצות לשוחח ישירות עם הרבנית. כשהעוזרת מנסה שוב, היא נענית במקהלת תחנונים - "אני אחרי שעתיים נסיעה", "השארתי תינוקת יונקת בבית", וכן הלאה.
בחדרה של הרבנית מתיישבת לבסוף אישה שהגיעה עם בתה בת ה-30 כדי לבקש ברכה לזיווג, ומתחילה להכתיב רשימת שמות. שוב ושוב היא מבקשת שהרבנית תברך לזיווג הגון.

נשים אחרות, שכבר מחכות שעות ארוכות, מבקשות ממנה שתפנה את המקום לבאות אחריה, אך היא מתעקשת להמשיך. "מה היא חושבת, שהרבנית היא כספומט של ברכות?" תוהה אחת הממתינות. היחידה שלא יוצאת משלוותה היא הרבנית עצמה. העוזרת הצמודה מספרת שמעולם לא ראתה אותה מתרגזת. "עם כל העומס, ואפילו שמגיעים לכאן לפעמים אנשים מאוד לא סימפטיים, מעולם לא ראיתי אותה יוצאת מהכלים. את כולם היא מקבלת באהבה".

על הכיסא הרעוע

13:05. ככל ששעת הצהריים מתקדמת, נשלחים אל השעון מבטים תכופים. בשעה אחת וחצי תיעצר קבלת הקהל, והרבנית תתפלל מנחה. מפאת חולשתה, היום תתקיים התפילה בבית.

עד לשעה הזו הספיקו לעבור בחדרה של הרבנית קנייבסקי עשרות נשים ולשטוח את בקשותיהן. היא עצמה לא ביקשה ולו הפוגה קטנה. העוזרת הצמודה דואגת להכניס לה מדי פעם כוס מיץ שנסחט ממלפפון, תפוח עץ, סלק, פלפל וגזר. על התערובת הזאת תמליץ הרבנית גם לנשים אחרי לידה ולכאלה הסובלות מחולשה או מדיכאון. בשעה מוקדמת יותר פרק כאן הירקן ארגזי סחורה, שממנה ייסחט המיץ הזה ויישלח לכל נצרך.

אל חדר ההמתנה נכנסת אישה שהגיעה היישר ממחלקת יולדות. "באתי להגיד תודה לרבנית. לא יכולתי לחזור הביתה בלי זה", היא אומרת ומגוללת את סיפורה, על שנות עקרות ארוכות שתמו חודשים אחדים לאחר שקיבלה את ברכת הרבנית לזרע של קיימא.

כל סוגי הבקשות מתנקזות אל החדר הקטן, אבל נדמה שענייני הילודה מובילים. עקרוּת וסיבוכי הריון נחשבים להתמחות של הרבנית. אביטל (שם בדוי) הגיעה לחדר הזה בחודש התשיעי להריונה, כשהעובר שבבטנה במצג עכוז. כבר נקבע לה תור להיפוך בבית חולים, אך היא החליטה לבקש את עזרתה של הרבנית, בבחינת אם לא יועיל לא יזיק. "המליצו לי להגיע לתפילה בבוקר, כי זו השעה שיש לה נחת רוח", היא מספרת. "שאלתי איך אדע מי זאת הרבנית, ואמרו לי 'את כבר תדעי'. הגעתי לבית הכנסת ובאמת לא הייתה בעיה להבין מי זו הרבנית. כשאמרתי לה שהתינוק הפוך, היא שמה את הידיים על הבטן ומלמלה משהו. באותו הרגע הרגשתי כאבים. חברה שהייתה איתי שאלה אם הרבנית ממליצה לבצע סגולה ידועה נוספת - ללכת לשתות ממי הסטף כדי שהתינוק יתהפך. הרבנית ענתה לה בפליאה: 'לא צריך, כבר עשינו לו ונהפוך הוא'. יומיים אחר כך ראו באולטראסאונד שהתינוק התהפך. הוא נולד בפורים. באמת 'ונהפוך הוא'".

בעוד שבועיים יגיע המועד שבו מדי שנה מכינה הרבנית את סגולתה הידועה ביותר. מיד לאחר חג הסוכות היא אוספת את האתרוגים שעליהם בירכו גדולי הרבנים, רוקחת ריבה ומחלקת לנשים הכורעות ללדת, כסגולה ללידה קלה. מפאת הביקוש, הריבה כבר ארוזה מראש בנייר כסף כמעין סוכרייה קטנטנה, ומוכנה לחלוקה לכל דורשת. לסובלים מבעיות בריאות ממליצה הרבנית ללמוד מסכת קינים, וליולדות היא ממליצה לומר 'נשמת כל חי'. סגולה אחרת היא ישיבה ואמירת תהילים על הכיסא שבו נהג הסטייפלר, חמיה, לשבת וללמוד. עשרות אלפי אנשים היא כבר הושיבה על הכיסא הרעוע הזה השוכן במרפסת ביתה, ורבים מהם, כך מספרים, נושעו במהרה.

"הרבנית לא מאמינה בסגולות. היא תמיד אומרת שהסגולה הכי גדולה היא לעשות מה שכתוב בגמרא", אומרת אחת ממקורבותיה. "פעם הגיע לרב קנייבסקי מישהו וסיפר שציפור נכנסה אל ביתו וקיננה. הוא שאל מה זה מסמל. הרב ענה לו שזה מסמל שהחלון היה פתוח. הגישה בבית אומרת שהאמת הצרופה היא רק התורה".

15:00. הרבנית פורשת סוף סוף למנוחה קצרה, אחרי שאחרונת המבקרות, אורחת מארצות הברית, קיבלה ברכה. לשעה קלה הדלת נסגרת, רק כדי להיפתח מחדש בארבע אחר הצהריים. ושוב חוזרים המראות של הבוקר – חולת סרטן שבאה לבקש ישועה, תלמידות בית ספר שבאו במאורגן כדי לבקש ברכה לשנה טובה, ושוטרת, חילונית לגמרי, שמגיעה לכאן בקביעות כדי להתייעץ עם הרבנית. "כבר במדרגות אני מרגישה את הקדושה", היא מספרת. "מקבלים אותי כאן כמו שאני, אף פעם לא נתנו לי הטפות. תמיד אני מרגישה כאן בנוח".

מעומק הכאב

ערימת הפתקים, ובהם שמות ובקשות שונות, הולכת ומתגבהת על השולחן. קבלת הקהל נמשכת ברצף עד 11 וחצי בלילה. בחצות פורשת הרבנית לשינה, שאולי נכון יותר לקרוא לה תנומה - שעתיים וחצי לכל היותר. לקראת השעה שלוש היא תתעורר ותשב יחד עם בעלה בחדרו. הוא יהיה רכון על הגמרא, והיא תאסוף את כל הפתקים שהצטברו במשך היום. חלקם נמסרו על ידי כותביהם, אחרים הגיעו בידי שליחים, או הוכתבו בטלפון. על כולם היא תתחנן ותבקש כאילו היו ילדיה שלה.

"הכוח של הרבנית זה לא משהו מיסטי", אומר אחד מבאי ביתה. "זה כוחה של תפילה מעומק הכאב, תפילה על הצרות של עם ישראל. היא באמת לוקחת את זה באופן אישי. הרב עצמו מפנה לפעמים אל הרבנית אנשים שבאו להתברך על ידו. היא מצדה תמיד אומרת שהרב הוא המרכז, הכול נע סביבו. תמיד היא שואלת 'הרב אכל?', 'מתי הרב יחזור?'. הרב יודע שיש לו אישה גדולה, ושתפקידה הוא לעזור לעם ישראל. בבית הזה יש גדול ישראל ויחד איתו גם גדולת ישראל".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!