הישראלי בעל החוב הגדול בעולם: לקח הלוואה בשנות ה-90 - ונדרש להחזיר 1.6 טריליון שקל

בית המשפט העליון דן באחרונה במקרה יוצא דופן של חוב זעום שתפח על פני עשרות שנים, בשל ריביות של השוק האפור, לסכום אסטרונומי של 1.6 טריליון שקל (אלף ושש מאות מיליארד שקל).

השופט יצחק עמית קבע, בהסכמת השופטת ענת ברון וג'ורג' קרא, כי הלכת זאבי — המאפשרת במקרים מסוימים להתערב ולבטל ריבית פיגורים בשל היותם בגדר פיצויים מוסכמים, ומשכך ניתנים להפחתה — חלה גם על הלוואות של השוק האפור, וניתן להתערב גם במקרה שבו כבר יש פסק דין סופי. בפשרה שהושגה בין הצדדים, החוב הופחת באופן דרמטי ל–22 מיליון שקל.

במקרה הנדון, אדם לקח הלוואות בין 1991 ל–1994 מחברת עמירון סי.טי.אל, העוסקת בהלוואות בשוק האפור, בסכום מצטבר של כ-3 מיליון שקל. לפי תנאי ההלוואה, כל איחור בתשלום יהיה כפוף לריבית החריגה המירבית בבנקים בתוספת 4% לחודש, שמצטבר לקרן מדי חודש בחודשו — כלומר, ריבית של 77% בשנה.

עד 1996 שילם הלווה את הקרן בתוספת 150 אלף שקל, אך לאחר מכן הפסיק להעביר תשלומים (בגין ריביות). ב-1998 הגישה נגדו החברה תביעה בסך כ–12 מיליון שקל, סכום הכולל תשלומי ריבית פיגורים רצחנית.

הצדדים היו חלוקים בשאלה אם תנאי העסקה אכן התקיימו ואם היה על הלווה לשלם את הריבית. השופטת אסתר שטמר מבית המשפט המחוזי מרכז פסקה ב-2012 לרעתו של בעל החוב. ב-2014 נדחה ערעורו על פסק דין זה, והסכום המשיך לתפוח כשהוא מכפיל את עצמו מדי שנה ורבע.

בשלב הבא הגיש בעל החוב תביעה נוספת בגין אותו חוב לבית המשפט המחוזי בתל אביב, שנדחתה בסוף 2016 על ידי השופטת רות לבהר שרון. על פסק דין זה, וכשהחוב כבר הגיע ל-778 מיליארד שקל, הוגש בסוף 2016 ערעור לבית המשפט העליון.

בערעור טען בעל החוב, באמצעות עורכי הדין מרדכי (מוטי) בייץ ודוד שמואלביץ ממשרד יגאל ארנון ושות', כי "מעל ראשו של המערער עומד חוב של 778 מיליארד שקל. כדי לסבר את האוזן, מדובר בסכום הגבוה מן החוב הלאומי של מדינת ישראל, ויותר מפי שניים מהתקציב של מדינת ישראל — והסכום גדל והולך ללא פרופורציה".

"במקרה חסר היגיון לא מחפשים איזון"

העליון התבקש, בין השאר, לבטל את הריביות מכיוון שלאחר שהוגשה התביעה השנייה במחוזי, נקבעה באוגוסט 2015 הלכה בעליון בעניין גד זאבי. לפי הלכה זו ניתן להתערב ולבטל ריבית פיגורים בחוזה למתן הלוואה, משום שהריבית נחשבת פיצוי מוסכם (כלומר פיצוי מוגדר ללא צורך בהוכחת נזק) הניתן להפחתה על ידי בית המשפט, במיוחד כאשר ערך הבטוחה עולה על ערך החוב.

בערעור נטען כי ההלכה צריכה לחול גם במקרה זה, וכי על בית המשפט להתערב בתוכן הסכם ההלוואה ובריבית הפיגורים שנקבעה, "כדי להציל עשוק מעושקו". במקרה זה, שלא כמו בעניין זאבי, היתה בקשה להפחית סכום פסוק וסופי של בית המשפט המחוזי (השופטת שטמר) שאושר על ידי בית המשפט העליון. כלומר, עלתה השאלה אם ניתן בכלל לפתוח את התיק מחדש — ויותר מכך, אם ניתן להפחית את הסכום שכבר אושר.

בדיון בערעור (מספר ההליך - ע״א 10120/16), שנערך בחודש שעבר, אמר השופט עמית: "לטעמי, ואני מביע כאן דעה אישית, כל הסביבה המשפטית השתנתה", והאיץ בצדדים לסיים את הסכסוך. בעקבות זאת הם הגיעו לפשרה בגובה שווי הבטוחות. ייתכן כי מה שדחף את החברה להסכים היה חשש מפסיקה רוחבית (במידה שלא תושג הסכמה על התשלום והתיק יחזור לבית המשפט המחוזי לקביעת הסכום הסופי), פסיקה שיכולה להשפיע על כל חוזי ההלוואה שהיא עושה.

לדברי עו"ד בייץ, בעמדתו של השופט עמית כפי שהובעה בדיון יש כמה חידושים משפטיים חשובים, מעבר לכך שהוא איפשר להחיל את הלכת זאבי גם על הלוואות בשוק האפור. "לגישתו של עמית, למרות האבחנה שנעשתה בפסק דין זאבי ביחס לעליית ערך הבטוחות על גובה החוב, אפשר להפחית פיצוי מוסכם בלי תלות בכך ששווי הבטוחה עלה על החוב. כלומר, כאשר מדובר במקרה שנראה חסר היגיון, כמו זה שהיה לפנינו, הוא לא חיפש את נקודת האיזון. בנוסף, השופט עמית לא עצר במחסום של מעשה בית דין (התביעה הראשונה במחוזי שאושרה בעליון) או בעובדה שמדובר בסכום פיצוי שנקבע בפסק דין חלוט של העליון. בכך הוא איפשר לכווץ סכום של 1.6 טריליון שקל ל–22 מיליון שקל".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!