מיומנו של יועץ: על הילד שכמעט נשבר והצליח להצליח

חיים, בחור צעיר, הגיע אלי לקליניקה וסיפר לי את סיפור חייו, על בעיה שחשב שלא תגמר לעולם:

"אני בסך הכל בן 15, אני לא יודע לדבר כמו המבוגרים, לספר על התחושות שלי על ההרגשות התסכולים האכזבות ואני גם לא יודע לדבר כל כך יפה כמו אותם המטפלים שלי אותם שעברתי במשך שנות חיי הקצרים ותאמינו לי שהם יודעים להביע את עצמם.

תמיד הייתי ביישן, קצת מופנם. מעולם לא דיברתי לפני קהל, אפילו את דרשת בר המצווה שלי סיימתי בגמגומים, פנים סמוקות וכמה שיותר מהר. למרות כל זאת, היה לי ברור שהעובדה שאני לא יודע להביע את עצמי כמו שצריך, לא אומרת שאין לי מה לומר, שאני לא מרגיש וחווה רגשות חיוביים או שליליים.

לכאורה אצלנו הכל רגיל, אני הבכור, יש אחרי שתי אחיות ושלושה אחים, משפחה נורמטיבית ורגילה, למדתי בתלמוד תורה רגיל והייתי ילד רגיל. בכיתה ה', כרגיל, התחלנו ללמוד גמרא וכרגיל כמעט כל חברי תפסו את הגמרא, למדו בלהט, התווכחו ושאלו שאלות. פה כבר לא הייתי רגיל.

אף פעם לא הבנתי את הגמרא, החברים מסביבי למדו במרץ ואני יושב כך משועמם, תוהה ולא מבין על מה הם מתווכחים. פעם מרוב שעמום בכיתה וכדי לא להפריע ספרתי כמה אותיות יש בכל דף אז תדעו לכם שיש בממוצע 200 מילים בכל דף .

למה אני לא מצליח להבין מה המילים רוצות ממני? למה כולם מתווכחים עליהן? ויותר מזה למה אני לא מבין את הוויכוח? את השאלות האלה שאלתי את עצמי מדי יום בתסכול. למזלי אני לא מאלה שמפריעים, חברים שלי נענשו על ימין ועל שמאל בעוד אני מתכנס לתוך עצמי ולמלמד נשאר רק לשאול: 'חיים איפה אתה, באיזה עולמות אתה מסתובב?'.

ואני רק מרכין את הראש ושותק, מחכה שיעבור לתלמיד הבא ולא יכול לומר לו "הרב איך? אני לא מצליח להבין".



200 מילים בדף גמרא. צילום: מנדי הכטמן/ פלאש 90

החליטו לשלוח אותי לאבחון ומצאו שיש לי קשיי קשב וריכוז, התחלתי לקחת ריטלין וכולם קיוו שזה פתרון הקסם. אבל זה לא היה הפתרון ולא נמצא הקסם, עוד לא הבנתי את האותיות או המילים או הוויכוחים.

מצד שני לריטלין הייתה "הצלחה" אחת גדולה. הריטלין הוכיח לי כמה אני לא יוצלח ולמרות כל מה שהורי היקרים טורחים למעני - אבחונים, חונך צמוד, רופאים ותרופות, אני עדיין לא שווה כלום, אני עדיין אותו כישלון כמו קודם.

בכיתה ח', כל חברי התכוננו למבחנים לישיבות ומסביבי תחרות של מי יתקבל לישיבה הטובה ביותר, מי יהיה עילוי של הישיבות. אני הייתי אחוז בחרדות, ממש רעדתי מפחד. איבדתי את התיאבון ולא רציתי לקום בבוקר.

נקודת השבירה שלי הייתה באחד הערבים, כששמעתי שיחה בין אבא לאמא. "מה יעשה חיימקה בישיבה איך הוא יסתדר עם לימוד מהבוקר עד הערב, בקושי הוא מצליח להחזיק מעמד בחיידרר עד הערב ללמוד" אמרה אמא ואני בתוך תוכי רעדתי, ידעתי שהיא צודקת.

"אל תדאגי" ענה אבא "נשלח אותו למקום שיתאים לו, שיהיה לו קל". "אבל עם איזה חברה הוא יסתובב" ואיזה ישיבה גדולה תקבל אותו ומה עם השידוכים?" שאלה שוב אמא ואני שמעתי הכל מאחורי הדלת הסגורה.

הייתי אצל מטפל רגשי ופסיכולוג וקיבלתי כדורי הרגעה, הכל כדי להצליח להיכנס לישיבה טובה. האם זה עזר? לא כל כך, לא שיתפתי פעולה עם כל המטפלים, אז הם רק סיפרו לי שיהיה טוב כי אני בסך הכל בחור מוכשר. ככל שהתקרבו המבחנים לישיבה ביליתי יותר ויותר שעות עם אברך שלמד איתי בעל פה ומבלי להבין סוגיה בגמרא, מה אומר רש"י, מה מקשה התוספות ואיך מתרצים את הסוגיה. ברוך ה' יש לי זיכרון מעולה, את המבחן על הסוגיה הספציפית עברתי בהצלחה מבלי להבין מה אמרתי, אבל התקבלתי לישיבה בינונית עם בחורים איכותיים.

ככל שהתקרב זמן המבחנים לישיבות הפחד חזר אך הייתי למזלי טרוד בללמוד הכל בעל פה עם החונך הפרטי שהצמידו לי למדתי שעות על גבי שעות בעל פה ממש ללא הבנה ( לפחות זיכרון טוב יש לי) מה אומרת הגמרא מה מקשה תוספות כמה תירוצים הוא מתרץ.

אבל כאן למעשה הכל התחיל. כל הקשיים שלי צפו ועלו, כל יום מול דף גמרא, שיעור אחרי שיעור, שעה אחרי שעה, עם ראש הישיבה, המשגיח והר"מ שצופים עלי. אני יושב מול הסטנדר ולא מבין כלום, אבל מתבייש לספר כמה אני לא מבין ולא רוצה להפריע ושוב מה שנשאר לי לעשות זה לספור אותיות ולחלום.

הקושי בלימודי הגמרא משפיע גם הלאה, על הקימה בבוקר לתפילות, על ההגעה לשיעורים ועל מצבי החברתי. בישיבה מנסים להבין, מעודדים אותי, משדלים לקחת ריטלין ואז אני מצליח להקשיב, אבל יש הבדל לא קטן בין הקשבה להבנה.

אני באמת רוצה להתמיד ולהצליח אבל אני יותר נכשל מאשר מצליח ולצוות בישיבה כבר נגמרת הסבלנות, בשיחות עם הורי עולות שוב ושוב אמירות המטילות ספק בהתאמתי לישיבה. אני מרגיש שהצוות לא מאמין בי, החברים כבר מזמן לא מאמינים לי והכי גרוע, גם אני כבר לא מאמין בעצמי.

היחידים שלא התייאשו ממני הם ההורים שלי. בדרך לא דרך אמא שלי שמעה על שיטה חדשה ולמרות שכבר ניסינו טיפול רגשי, רכיבה על סוסים, טיפולי שחיה במים, NLP, CBT, ועוד שיטות עם ראשי תיבות באנגלית, אמא שלי החליטה שהולכים על זה. היא לא ויתרה לי ושכנעה אותי לבוא איתה לנסות, פעם אחת בלבד."

זהו סיפורו של חיים

את חיים פגשתי כשהוא שבור ומדוכא, שנים של ישיבה על הכיסא בלי להבין מה הוא לומד גרמו לו לדימוי עצמי נמוך מאוד וחוסר אמונה ביכולות שלו להתרומם ולהצליח.

הבטחתי לחיים שאני לא בא לתקן אותו או לנחם ולעודד, הסברתי לו שמבחינתו באמת לגמרא אין היגיון כי אין לו את הכלים הבסיסיים להבין אותה ומובן למה הוא משתעמם. הרגעתי אותו שזה לגמרי טבעי להרגיש כך וככל הנראה דרך הלימוד הרגילה, שבה לומדים בחיידרים ובתלמודי התורה היא נפלאה ומצוינת לרוב הילדים, אך ממש לא מתאימה לו וילד שמתקשה זה בגלל שצורת החשיבה שלו שונה. "אם רק נמצא את הדרך המתאימה לו, אתה יכול להיות אחד הבחורים המצליחים והמוצלחים בישיבה" הבטחתי לו.



"לא לכולם מתאימה השיטה". לימוד ישיבתי. צילום: יוסי שחר/ פלאש 90

אני חושב שבהתחלה חיים חשב שהשתגעתי. כל חייו הוא חשב שהוא לא שווה ואני אומר לו שהוא יכול להיות הכי טוב, אבל ראיתי את הניצוץ שנדלק לו בעין וידעתי שהוא בדרך הנכונה.
חזרנו לבסיס הלימוד. אני יודע מניסיון שזה יכול להיות קצת מעליב לבקש מבחור ישיבה ללמוד שוב משניות, ללמוד שוב מושגים שבדרך כלל נלמדים בכיתה ד', לומדים להבין איפה יש שאלה בגמרא והיכן התשובה, אבל היה לי חשוב להבהיר לו שאנחנו לא לומדים גמרא, אנחנו לומדים דרך להבין אותה.

שלושה חודשים אחרי הפגישה הראשונה שלנו, חיים שלח לי את המכתב הבא:

שלום הרב,
עברו שלושה חודשים ואני יכול להגיד שהיום אני מבין את כללי המשחק והחוקים. עכשיו אני מבין מה המשנה רוצה ממני והכי חשוב -אני אפילו נהנה.
בישיבה רואים שינוי קל, אבל אצלי חל שינוי עצום.

א. אני כבר יודע שאני לא טיפש כי כשיש לי דרך מתאימה אני מבין.

ב. עכשיו אני מבין למה כולם סביבי נהנים ממש כיף שמבינים את הלימוד.

ג. כל הבעיות שלי הפחדים החרדות חוסר מוטיבציה הכל נבע כי לא היה לי כלים נכונים לי אין שום בעיה אצלי הכל בסדר.

ד. התחלתי להאמין שאולי באמת יש לי סיכוי להיות מהטובים בישיבה.

תודה!


הרב אבי טל דמתי הוא יועץ זוגי ומטפל בילדים ונוער דרך שיטת לימוד ייחודית שפיתח בשם "שבילי הגמרא", בה לומדים גמרא עם משנה בשילוב של אלמנטים טיפוליים. לפניות: 0548167715

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!