מאי גולן בוחרת את חמשת המתחפשים של השנה

לקראת חג הפורים הבא עלינו לטובה החלטתי לבחור את חמשת הפוליטיקאים, המפלגות והגופים השונים שצריכים היו להוריד את המסכות שלהם הרבה לפני החג.

אומנם היה לא קל לבחור רק חמש, שכן ישנם לא מעט שצריכים להבין שמסיכות לובשים רק בפורים, אך בכל זאת בחרתי את אלו שגם עם המסיכה המאוד טובה שהם עוטים על עצמם, הם כבר לא מצליחים לעבוד עלינו, אז הנה לכם חמשת הזוכים בתחרות התחפושות הכי שווה בעיר.

למקום החמישי והמכובד הגיע שר האוצר משה כחלון וזה כמובן על מסיכת רובין הוד אותה הוא לובש מהיום שנכנס לתפקיד בצורה איך נאמר, שלא ממש הולמת אותו.

עד לפני מינויו של כחלון לשר האוצר, עוד חשבנו כולנו אחרי רפורמת הסלולר - שכחלון, מי שרוכב פוליטית על גב המזרחי המקופח ממעמד הביניים שהגיע לגדולה למרות הכל, שאיפה שהוא שם בפנים באמת אכפת לו, אבל לאחר ההבנה הגמורה כי משה כחלון מנהל את השנתיים האחרונות בקמפיין בחירות עצמי בלתי נגמר - שמתבטא בשלטי חוצות ענקיים ובסקרים יומיים על איזה מהלך יציג אותו באור חיובי יותר ולא במה באמת אפשר לעשות למען החלש או למען אזרחי מדינת ישראל (כל עוד כמובן זה לא כולל את ניגוד האיטרסים עם חבריו הטייקונים), הוא בהחלט זוכה למקום החמישי והמכובד של מי שלא הבין כי תחפושת ה"רובין הוד" אותה הוא עוטה, כבר מזמן קטנה עליו בכמה וכמה מידות.

למקום הרביעי והנוצץ הגיע (מי שכמעט הגיע למקום גבוה יותר ברשימת הזוכים) וזה מי אם לא - ראש עיריית ת"א רון חולדאי וזאת על מסיכת ההומאניות שאיכשהו הצליחה לעבוד אפילו על אלו שחוו ממנו מכות לא קטנות בתור תושבי עירו המופלים.

חולדאי שמתפאר בשנים האחרונות באהבתו וחמלתו הבלתי נלאית לגר ולמהגר – עד כדי כך שהוא מוכן להתנער לחלוטין ממחויבותו לעניי עירו בצד הדרומי של העיר, שהוא מנסה בכל כוחו לשכוח מקיומה (אך ללא הצלחה) - עבר את גבול הטעם הטוב כשהצדיק את המחבלים המרצחים מהפיגוע במתחם שרונה, בטענה שהוא מבין למה הם עושים את מה שהם עושים, ואף התפאר אך לפני כמה שבועות בכך שאכל כלב וזה היה לו טעים.

תחפושת ההומאניות שלך כבר התעוותה לגמרי מרוב בושה מר חולדאי ולא יעזור כמה מאות מיליונים תשפוך על ילדי המסתננים שאתה כל כך מתפאר בכל מה שאתה עושה למענם, הצביעות במקרה שלך ניצחה גם את המסכה הכי טובה בעיר.

למקום השלישי וההיסטרי הגיעה מפלגת מרצ על כל חמשת הכוכבים הנוכחיים שלה – מיכל רוזין, מוסי רז, תמר זנדברג, אילן גילאון ועיסאווי פריג'.

הם זוכים במקום השלישי שלנו בתחרות התחפושות על מסכות המפלגה שדואגת לזכויות אדם בישראל, כשבפועל היא המפלגה שדואגת לעקור כל מהלך שמונע לטובת עם ישראל וכל דבר שיכול להיטיב עם העם היהודי בארץ ובעולם.

איכשהו (בצורה שבאמת קשה לי עד היום להבין), סיעת מרצ מצליחה לגרום לאנשים (שבחלקם הלא מבוטל הם באמת אנשים טובים שרוצים בטובת האנושות), להאמין כאילו היא המפלגה שדואגת לרווחתם של אלו שסובלים מאפליה כזו או אחרת, אך במציאות מדובר בחברי כנסת שנוסעים למדינה אפריקאית שמיודדת עם ישראל וזאת בניסיון להכשיל הסכמים מדיניים בין המדינות ולהסית את דעתה של אותה מדינה כנגד ישראל – מעשה שמהווה הרי חתירה כנגד כל סממן ריבוני יהודי ומעשה שלא יעשה בשום צורה שהיא.

הגיע הזמן שחברי מרצ יסירו את התחפושת שהם עוטים על עצמם מדי בוקר ויכנעו ליצר האמיתי שבהם – יצר הרע. אותו יצר שמניע אותם כל יום מחדש לנסות ולהזיק למדינת ישראל בכל דרך שהיא, לא משנה מה הם צריכים לעשות או איזה גבול הם יחצו בדרך.

למקום השני והנחשק מגיע בהליכה מהירה יו"ר סיעת הרשימה המשותפת ח"כ איימן עודה וזאת כמובן על מסיכת האכפתיות (ההורסת מצחוק) של הדאגה המזוייפת לערביי ישראל – מצביעיו הטבעיים.

כשמסתכלים על הכח שצברה הרשימה המאוחדת ועל אלו שהיא אמורה לייצג, צריך באמת לתפוס את הראש ולא להאמין. אני נזכרת כשראיתי את עודה לראשונה עוד בתקופת הבחירות לממשלה הנוכחית והבנתי מיד את גודל המסיכה שהוא לובש, אך עוד יותר הבנתי כמה יהיה קשה להסיר אותה שכן היא כמעט ומותכת לפרצופו.

איימן עודה שמתבטא בצורה הנכונה, הצליח בתחילה להתל בכולם ולגרום להם לחשוב שמדובר בשה תמים שרק רוצה לאחד ולהביא לשלום עולמי, אך מהר מאוד התגלה כאחרון הפרובוקטורים הזולים, הפופוליסטים והדמגוגים למיניהם בדומה מאוד לחבריו כמו אחמד טיבי, זחאלקה, חנין זועבי ושאר מרעין בישין.

חבל. היה לו לעודה הזדמנות לנסות אולי לדאוג לאוכלוסייה אותה הוא אמור לייצג ולא להתעסק במופעים זולים של עימותים עם חיילי צה"ל ובהסתה יומיומית פרועה, אך הוא ממשיך ללבוש את מסכת המעונה הקדוש שרק רוצה לדאוג לערביי ישראל למרות שאין אחד (גם ממצביעיו שלו), שלא מצביעים עליו ואומרים בריש גלי: "המלך הוא עירום".

במחיאות כפיים סוערות אני מכריזה בזאת על המקום הראשון והכה ראוי בה זכתה מי אם לא – התקשורת בישראל.

ואת המקום הראשון היא מקבלת לא בכדי על המסיכה שנלבשה בצורה הכי מתיימרת שיכולה להיות ואני מדברת, איך אם לא, על מסיכת העיתונאות האובייקטיבית (לכאורה).

התקשורת בישראל שהתרגלה במשך עשורים שלמים להאכיל אותנו, הציבור שצורך אותה 6\24, בשקרים, עיוותים, וחצאי אמיתות והכל במעטה מדהים של אובייקטיביות אותנטית של עיתונאים שסה"כ רוצים לדווח את האמת.

האמת, אותה אמת שכבר איבדה משמעות עבור כל כך הרבה מאנשי התקשורת בישראל שמונעים מאג'נדה פרטית ומאינטרס אישי שכבר הפך להיות כל כך ברור עד כדי גיחוך. די חברים, זו התחפושת הכי עלובה בעיר, שכבר באמת לא עובדת על אף אחד – מקטן ועד גדול והגיע הזמן שתנסו לזכות בחזרה באמון הציבור שאבד מזמן, כי כל עוד אתם ממשיכים בתחרות התחפושות העצובה הזו, אתם ממשיכים לאבד את אמון הצופים שלכם יותר ויותר מרגע לרגע עד שגם כשכבר תדווחו אמת – יהיה הדבר משול לנערה שצעקה "זאב זאב...".

אז לסיכום תחרות המסכות והתחפושות שלנו - נבקש רק דבר אחד, שאת המסכות והתחפושות נשאיר לחג הפורים ולמשתה החגיגי, אך לאחריו ישכילו אלו שמייצגים אותנו ומדווחים לנו להישאר אמיתיים, נטולי כל זיוף, כי אף מסיכה כבר לא עובדת עלינו.
חג פורים שמח ומבדח לכל עם ישראל !

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!