והשבוע: הם חשבו שקיבלו את אחד מאבני החושן

בפרשות האלו העוסקות בבניית המשכן וכליו, נצטווה משה רבינו להכין בגדי כהונה לכבוד ולתפארת. השיא היה בהכנת שמונה הבגדים לכהן הגדול, בחיר בני ישראל ורם המעלה.

הבגד הכי מפואר והכי נכבד בבגדי הכהן גדול היה, חושן המשפט: אותו נצטווה לשאת על לוח ליבו תמיד. התורה יורדת לפרטי הפרטים, ממה הבגד מיוצר, ממה עשויים שנים עשר אבניו, הרומזים לשנים עשר השבטים שיש בעם ישראל.

החושן היה הבגד היקר ביותר, וכפי שמספרים חז"ל שפעם אחת נאבדה אבן אחת מאבני החושן והסכימו חכמי ישראל לשלם עליה כל הון שבעולם. בחושן המשפט היה גם האורים ותומים בהם נשאל מלך ישראל בכל ענייני השעה, אם לצאת למלחמה ואיך ינהגו בני ישראל בכל הנקרה בדרכם.
ולמה באמת החושן הוא הבגד המיוחד ביותר? מה כל כך ייחד את הבגד הזה יותר משאר בגדי הכהונה?

בעיון בכתובים אנו מגלים את הסוד העומד מאחורי החושן. "והאבנים תהיין על שמות בני ישראל שתים עשרה על שמותם, פיתוחי חותם איש על שמו תהיין לשני עשר שבט. ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחושן המשפט על ליבו בבואו אל הקודש לזיכרון לפני ה' תמיד".

אכן, עיקר חושן המשפט הוא בגלל ייחודו שעליו נכתבו שמות בני ישראל. הסוד של בגד זה שהיה נכבד ביותר הוא רק מפני שהוא מאחד ומלכד את עם ישראל. כזה בגד ראוי הוא לפסוק לבני ישראל את הדרך יילכו בה, כזה בגד ראוי שישכון בו האורים ותומים, כזה בגד הוא כבודו ותפארתו של כהן הגדול ושל בית המקדש.

ולא זו אף זו, לכשנתבונן בפרשת בגדי הכהונה, נאמר לא פחות משבע פעמים הצירוף "בני ישראל", להורות ולרמז כי זה עיקר הכוונה במלבוש המיוחד והמכובד של החושן, בני ישראל ואחדותם.

בשבוע האחרון ביקרו אצלי זוג הזקוקים לישועה גדולה. בין היתר סיפרו לי השניים שביקרו אצל מקובל מסוים שהעניק להם כסגולה "חלק מאבני החושן" כדבריו. כמובן שגם גבה על כך כמה שקלים. אמרתי להם: אם היו לנו היום את אבני החושן - הכול היה נראה אחרת. הסברתי להם שלצערנו מאז שחרב בית המקדש אין לנו לא כהן גדול ולא אבני חושן, ובוודאי שאין למקובל הזה את האבנים הללו. במקרה הטוב מדובר באיזה אבן קריסטל ובמקרה הפחות טוב מדובר באיזה זכוכית צבועה.

ולעצם העניין אמרתי להם: אתם לא צריכים מתווכים בינכם לבין הקב"ה, בוודאי לא בדמות אבנים, דברו אליו ישירות בתפילה ובבקשה.

אומנם יש לדעת כי האבנים הללו שהיו על חושן העדות, הם יסוד לכל אבני העולם. רבינו בחיי, בפרושו לפרשת תצוה, מציג את התכונות של אבני החושן ואומר: "ודע כי נמצא כתוב בספרי חכמת הטבע כי כל האבנים היקרות שבם עיקריות ושרשיות, אינם אלא שתי עשרה והם אבות לכל שאר האבנים". ובדרך מוסר ניתן לרמז, כי אבנים אלו הם יסודות ואבני הדרך לכל אדם באשר הוא, לדעת את הדרך יילכו בה.

סתם אבנים אין בהם קדושה, חז"ל כבר אמרו לנו לגבי מזבח אבנים "וכי קדושה יש בהם?". אבל אבני החושן שהיו שגרירים לכל עם ישראל ונחו על ליבו של כהן הגדול הם אבני סגולה. דווקא אבנים אלו שסימלו את אחדות בני ישראל בליכוד ואסיפת כל י"ב השבטים הם שהיו סגולה עבור בני ישראל.

השבת נקראת 'שבת זכור', על שם שאנו קוראים בו את מצוות זכירת עמלק. פרשת זכור ופורים שלאחריה שניהם מסמלים את המחאה והמחייה שלנו את עמלק. בשבת זו שאנו קוראים את מלחמת עמלק ובפורים עת אנו מוחים את המן האגגי מזרעו של עמלק.

המן כמו עמלק ביקשו לגזול וליטול מאומת בני ישראל את כוח סגוליותם. הם ידעו נאמנה כי רק כוח אחדותם היא שעומדת להם והיא זו שהעניקה להם את התורה בהר סיני, כאיש אחד בלב אחד. הם ידעו כי רק אם הם ייקחו ליהודים כוח זה יוכלו להמשיך ולהטריד את שלוותם.

סימן היה לו להמן מבית אבי אבא, אם ייפרדו איש מעל אחיו יוכל לנצחם, כמו שנאמר "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים". רפידים מלשון פרודים. זהו שאמר המן לאחשוורוש: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד", הוא אינו חי בשלום ובאחדות, הוא מפוזר ומפורד, וממילא אין להם כל עליונות עלינו, וניתן לכלותם.

אכן אסתר המלכה הבינה את כוחה של האחדות ולכן ביקשה ממרדכי: "לך כנוס את כל היהודים", תדאג שיהיו כנוסים יחד, כלומר - מאוחדים. ובזכות אחדות זו ניצלו בני ישראל ולכן תקנו חז"ל משתה ושמחה בפורים בכל הדורות.

יחד שבטי ישראל. שבת שלום ומבורך.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!