יתד נאמן תוקף את הפלג: "ההיסטוריה חוזרת - לא דובים ולא יער"

ההסטוריה חוזרת בדיוק: עד שנת תשל"ז שאז עלה לראשונה הליכוד לשלטון, המצב היה שמבחינה חוקית לא היה שום פטור לבנות מגיוס. כל ההפגנות והמשלחות של הרבנים לבן גוריון לא הזיזו את ראה"מ דאז מרשעותו - ומבחינה חוקית כל הבנות, גם הדתיות, היו במשך כעשרים ושבע שנים חייבות גיוס. ההסדר היה שבנות דתיות פנו ל"ועדות פטור" והצהירו שהן דתיות ואלו היה בסמכותן לפטור מגיוס. כמובן שמצב רעוע זה הערים קשיים על הבנות שבקשתן נדחתה. כתוצאה מהתלות ב"ועדות הפטור", הבעיות הלכו והחמירו, עד שבחנוכה תשל"ז קראו גדולי ישראל מרן הסטייפלער זצוק"ל ומרן הגרא"מ שך זצוק"ל ואליהם הצטרף מרן הגר"מ פיינשטיין זצוק"ל ל'יום תפילה עולמי' על גזירת גיוס הבנות.

בשנת תשל"ז עלה הליכוד לשלטון ולראשונה התאפשר לנציגות החרדית להצטרף לקואליציה ולתבוע חקיקה מטעם השלטון, באותם נושאים כואבים שהיו בצפור נפשה של היהדות החרדית: גיוס בנות וניתוחי מתים. מרנן ורבנן ובראשם רבינו הגדול מרן הגרא"מ שך זצוק"ל קבעו שהפעם צריך להצטרף לקואליציה כדי להציל מפני הארי. התקדים עורר התנגדות בחוגים שונים, אך אגודת ישראל הצטרפה לקואליציה, לאחר שראש הממשלה חתם על הסכם קואליציוני שיצר מצב שבו הדרישות של היהדות החרדית יסודרו בחוק, ללא צורך לעמוד על כל מקרה כעני בפתח. תם הסיוט של ההפקרות בתחום ניתוחי מתים והועדה הממונה מטעם גדולי ישראל לטפול בסוגיה נותרה כמעט מיותרת, להוציא מקרים בודדים שהיו חריגה ושלא על פי חוק. אבל בעיקר, בשלב ראשון הוסכם שיבוטלו 'ועדות הפטור' ותימצא נוסחה שתפטור את כל הבנות הדתיות מגיוס, בלא צורך להזדקק לפטור מיוחד מצד אותן ועדות.

באותו הסכם הייתה התייחסות לשבע מאות בנות שהיו כבר במצב של חיול, לאחר שוועדות הפטור לא מצאו אותן זכאיות לפטור, וההסכם קבע שיימצא להם פתרון מיוחד כדי לשחררן. במקביל לצורך יישום החוק ומצב הביניים - הוקמה "הוועדה המייעצת שע"י מרנן גדולי ישראל" שפרסמה מודעות בעיתונות החרדית והחילונית בו פנתה לבנות דתיות שרוצות להשתחרר מהגיוס שיפנו לייעוץ להועדה ויטופלו ככל הניתן. המצב נכנס לכלל שליטה מצד הנציגות החרדית שנועדה להוביל לכך שיהא חוק מסודר שיצור סוף סוף סדר בבעיית הגיוס לבנות.

כאן החל ה'עליהום' הגדול של 'קנאי' ההתנגדות להצטרפות לקואליציה. כאשר יצא רבינו הגדול מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל מניחום אבלים אצל הגאון הגדול רבי יוסף דב סולביצ'יק זצוק"ל, "המתינו לו" בחוץ אנשים בדרישה שיתן הוראה 'לא להיות שותפים' לקואליציה. בכרך החדש של 'מכתבים ומאמרים' פורסם מכתבו של מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל אל חברי הכנסת אודות הטענות על "ויתור והתפשרות" והכחשתן, טענות שהיו במרכז ההסתה של אותם גורמים שביקשו "להוכיח" שהתנגדותם להצטרפות לקואליציה צודקת. הם הרעישו עולם ומלואו על 'שבע מאות' הבנות שמתגייסות כתוצאה מההסדר החדש: "מפקירים את החלשים".

העובדות היו הפוכות לחלוטין. בנות אלו שנדחו על ידי "ועדות הפטור" דרשו התייחסות מיוחדת כדי לשחררן. הפעילות היתה פרטנית. הרב שלמה לורנץ זצ"ל נפגש אז עם שר הביטחון עזר וויצמן והשיג ממנו הסכמה שבנות אלו יהיו במסגרת דיחוי כפי שנהוג מול בני הישיבות, עד להסדרת החוק. אבל מתנגדי חוק הגיוס החדש לא אהבו את העובדות. הם העדיפו להפריח נתונים ושקרים שנועדו להשמיץ את שלוחי דרבנן ולהוכיח את צדקת דרכם שלהם.

בעקבות התעמולה הכריזו גורמים מחוגים ידועים על 'יום תפילה' עולמי תחת הכותרת "מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך". במכתב ששיגר הרב שלמה לורנץ זצ"ל אל רבני אותו חוג, שאל: איך אתם מכריזים על יום תפילה, הרי אילולא ההסכם הקואליציוני היו בנות אלו כבר מחויילות שהרי הן נדחו מ'ועדות הפטור'! יתירה מכך, התעמולה והרעש סביב הפטור לאותן בנות עורר את האופוזיציה מרבצה, וחבריה החלו לטעון – איך יתכן שמשחררים בנות מחויילות! אך כמו תמיד, אלו שאינם נוטלים עצה מן הזקנים ורוממות המלחמה בפיהם, הם המזיקים הגדולים ביותר לפעולות ההצלה מהגיוס. ועל כך בא מכתבו של מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל אל הח"כים, כדי להזים את אותן טענות שקריות.

ההסתה והשקרים הגיעו לאמריקה. 'התאחדות הרבנים' של חוג חסידי ידוע הרשתה לעצמה לפנות אל מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצוק"ל, כדי שהוא כראש מועצת גדולי התורה של 'אגודת ישראל' יראה להתערב ב'מצב החמור' שנוצר בארץ ישראל על ידי הח"כים של אגודת ישראל וההסכם הקואליציוני שנחתם. חלק מרבני אמריקה קיבלו אינפורמציה נוראה על מה שמתחולל בארץ: בנות מקבלות צווי גיוס, ושבע מאות בנות מתחיילות. הפנייה של אותו חוג למרן הגר"מ פיינשטיין זצוק"ל היתה צעד לא שגרתי, וניתן ללמוד מכך עד היכן הגיע ההסתה הנוראה, הדיסאינפורמציה והתדמית המעוותת שנוצרו באמריקה.

מרן הגר"מ פיינשטיין זצוק"ל אכן שלח מכתב בהול אל מרן הגרא"מ שך זצוק"ל והאדמו"ר בעל ה"בית ישראל" מגור זצוק"ל אך הוא קיבל מיד את הבהרתם כפי שניתן לראות במכתבים שפורסמו ב'מכתבים ומאמרים' החדש, וצוטטו בחלקם במוסף "שבת קודש" בראיון עם הרה"ג רבי אלעזר שולזינגר שליט"א. מרן הגרא"מ שך זצוק"ל כותב שם: "כפי שידוע לי מאנשים הנאמנים עלי ומתעסקים בזה, שבלי יוצאת מן הכלל אין מענשין ולא לוקחין בבית הסוהר שום בת המצהירה שהיא דתית. ואם יש איזה מקרה שאסרו – תיכף אחרי השתדלות משחררין אותה. ומה שמקבלות הבחורות הודעות שצריכות אחרי כמה חדשים להתיצב, להיפך, זהו דיחוי שבמשך החדשים האלו יתוקן החוק שפטורות ואז תהיינה משוחררות לגמרי. אבל כל זמן שלא יתוקן החוק, לפי חוקם שחקקו אי אפשר שיקבלו פטור לגמרי, ובדרך כלל היחס של שר הבטחון בענין זה הוא טוב". מכתב התשובה פעל את פעולתו והתקבל על דעתו של גדול הדור דאמריקה כי 'שיקרא לא קאי', אבל ההסתה ברחוב נמשכה במלא עוזה.

אותם חוגים ציטטו קטעים מנוסח החוק והראו כמה הוא מסוכן. במקביל זעקו "מחיילים! מחיילים"! - אף שלא היו דובים ולא היה יער. נכון שאכן היו גם מקרים בעייתיים, אבל כמו שמרן הגראמ"מ זצוק"ל כתב במכתבו שגם אם יש כאלו מקרים, הם מטופלים: "ואם יש איזה מקרה שאסרו (בנות בבית הסוהר) – תיכף אחרי השתדלות משחררין אותה". אבל זה לא הרגיע את השטח כי השיטה שלהם היתה לתפוס מקרה שאכן בעייתי ויש לטפל בו, ולהשתמש בו כנשק נגד גדולי ישראל, והייתה רדיפה יומיומית נגד חברי הכנסת. בכל אותה תקופה היה מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל חוזר ואומר כל הזמן: "מען מיינט מיר, מאיז רודף מיר"! הם תוקפים כביכול את חברי הכנסת אבל בעצם הם מתכוונים אלי, לרדוף אותי!!

באותה תקופה נכנס הרב חיים ברילנט זצ"ל עם אחד מגדולי מקורביו של מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל למעונו של מרן שתמה באוזניהם: לו יצוייר שטענתם היתה שכניסה לקואליציה אסורה באופן מוחלט גם במחיר כל ההישגים והרווחים בסוגיות גיוס בנות וניתוחי מתים, ניחא. לו היו טוענים כפי שהכריע מרן הרב מבריסק זצוק"ל בסוגיית חזית דתית מאוחדת, שזה חמור ואסור אפילו אם זה יביא את הגאולה – הדבר ניתן להבנה. אבל איך אפשר להגיד שזה הורס כאשר הכניסה היא למטרת הצלה והיא אכן מצילה? איך אפשר להתכחש למציאות? והשיב מרן: "הנביא אומר הוי - שמים חושך לאור ואור לחושך". היתכן? איך אפשר לעוות את המציאות? כיצד ניתן לקרוא לחושך אור אם כולם רואים בעינים שהוא חושך? אלא, הבהיר רבינו הגדול זצוק"ל, כל הקושיה היא כאשר אין לאדם נגיעות, ואז זו פליאה עליו. אבל כאשר לאדם יש נגיעות, אין שום קושיה!

בימים ההם נכנסו כמה עסקנים למעונו של מרן בעל הקהילות יעקב זצוק"ל ועל שולחנו היה מונח גליון שבועי 'דאס יידישע ליכט' של אותו חוג. בגליון הודיעו לקוראים שבשבועיים הקרובים לא תתבצע חלוקה למנויים, משום בקשה שהוגשה לדואר ישראל לשלם עבור ההפצה במחיר עתון ולא במחיר רגיל – מה שמקנה הנחה גדולה. ההפצה דרך הדואר תתחדש לאחר הסדרת העניין, שיחסוך הרבה כסף, הסבירו לקוראים. תמה מרן הסטייפלער זצוק"ל: זו הרי צביעות! היתכן שחוגים אלו שידועים כמי שאינם לוקחים כספי מדינה, לא יפיצו את העתון עד שיקבלו כספים, בניגוד לדרכם? מה היא ההנחה הזו, לא לקיחת כספים מהמדינה? ואז הסביר לנוכחים את כוחה של נגיעה: "אותם חוגים אכן מעוניינים שילמדו תורה, שיפיצו תורה ושירבו בני תורה, אבל הם אינם מוכנים שלבני התורה תהיה הנהגה ציבורית משלהם. העובדה שישנה הנהגה מסודרת לצבור החרדי - שאיננה הם ולא על פי דרכם - לכך הם אינם יכולים להסכים, והיא שגורמת להם לנהל מערכות נגד גדולי ישראל. הם לא מתכוונים לעניין, הם מתכוונים נגד ר' לייזר" (- רבינו הגדול מרן ראש הישיבה הגראמ"מ שך זצוק"ל).

שנים אחרי, ההסטוריה חוזרת...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!