האובססיה שעשויה להפיל את נתניהו: התערב ב-13 גופי תקשורת

זה קרה במארס 2012. באחד הדיונים בעניין המשבר בערוץ 10 והסכנה לסגירתו, הגיע לשולחן ועדת הכלכלה בכנסת נוסח חוק מעודכן שהיה אמור לתת לערוץ מרווח נשימה קצר טווח. סעיף נוסף בחוק הותיר את כל תעשיית התקשורת בהלם.

בנוסח הצעת החוק הוחלט כי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, יקבל לידיו סמכות בלעדית להחליט על עתידה של חברת החדשות של ערוץ 2 דאז; הוא זה שיחליט אם ומתי אחרי פיצול ערוץ 2 (שאירע לבסוף במאי 2017) תוכל חדשות 2 לשדר בשני ערוצים. במלים אחרות, נתניהו דילג מעל שר התקשורת דאז משה כחלון, והחליט כי הוא עצמו — לא הדרג המקצועי במשרד התקשורת ולא הרשות השנייה — ייקח לידיו את גורלה של חברת החדשות.

בתגובתו לתקשורת נימק נתניהו את המהלך תוך שימוש חוזר במלת הקסם "תחרות". מלשכתו נמסר אז כי "ראש הממשלה מתנגד למונופול בכל תחום, ולא יסכים למציאות שבה ייווצר מונופול על שידורי חדשות בישראל". אבל לכולם היה ברור מהו האינטרס האמיתי — שליטה ישירה של נתניהו בגוף החדשות החזק בישראל. אחרי סערה ציבורית, גם נתניהו הבין שהרחיק לכת, והנוסח ירד מהפרק.

כעת, עם פרסום החשדות והמלצות המשטרה בחלק מהתיקים, מתחילה להתבהר התמונה המלאה של ניסיונות נתניהו להשתלט על התקשורת. כן, על כל התקשורת — טלוויזיה, אינטרנט, רדיו וכמובן עיתונות מודפסת.

השפעה מובהקת על שוק הטלוויזיה

הערוץ שאוזכר יותר מכל בהקשר זה היה ערוץ עשר. ב–15 שנות פעילותו עמד הערוץ כמה פעמים בפני משברים קיומיים ועלו חששות לסגירתו. נתניהו פעל לפני יותר מעשור לגייס את בעלי הבית אז של הערוץ, רון לאודר וארנון מילצ'ן, לפי אי־מיילים פנימיים שחשף רביב דרוקר. במהלך השנים, בעיקר לאחר פרסום התחקירים בפרשת "ביביטורס" ב–2011, החליט נתניהו לעשות ככל אשר לאל ידו לסגור את הערוץ.

לפי המלצות המשטרה בתיק 1000, נתניהו התערב בענייני הערוץ בעוד חברו וספק השמפניות והסיגרים שלו, מילצ'ן, היה מבעליו. בסוגיה זו נתניהו חשוד בשוחד. בשבוע שעבר הוא הודה לראשונה בנאומו לאחר פרסום המלצות המשטרה: "פעלתי לסגירת ערוץ עשר".

נתניהו אמנם השתמש בטיעון הזה כדי להפריך את חשדות המשטרה ולהציג זאת כאילו פעל נגד האינטרס של מילצ'ן. אבל כל מי שהיה בסוד העניינים באותה תקופה יודע היטב כי במשך שנים מילצ'ן עצמו נאבק בבעלי המניות בערוץ ודחף גם הוא לסגירתו. הפעילות לסגירת הערוץ סייעה למילצ'ן כמעט כמו לנתניהו עצמו.

בהמשך, לפי המלצות המשטרה, התערב נתניהו גם ב–2015 במשא ומתן לרכישת הערוץ על ידי קבוצת RGE, שבה שותף מקורב אחר שלו, לן בלווטניק. האם רכישה זו סייעה לנתניהו? ב–TheMarker פורסם כי לאחר הרכישה נעשו ניסיונות לצנזר תכנים בערוץ, למשל תחקיר בתוכנית "המקור" שחשף את סיפורו המלא של אב הבית במעון ראש הממשלה, מני נפתלי. התחקיר שודר רק לאחר שבכירים בערוץ, בהם דרוקר, ברוך קרא ומנכ"ל חדשות עשר גולן יוכפז איימו להתפטר.

היה גם מי שהזכיר את המינוי התמוה ב–2016 של מקורבו של ראש הממשלה, רמי סדן. המינוי בוטל רק לאחר חשיפת TheMarker שלפיה סדן מסר קורות חיים שקריים.

מעורבותו של נתניהו בתחומים רגולטוריים שהשפיעו על כל שוק הטלוויזיה היתה מובהקת. כך למשל, ב–2014 התערב נתניהו באופן אישי ועצר מהלך להקדמת פיצול ערוץ 2. כחלק מהחשדות בתיק 1000 התגלה גם כי נתניהו התערב בניסיונות של מילצ'ן לרכוש מניות ברשת, ואולי אף לבצע מהלך משמעותי יותר של מיזוג עם קשת. שליטה של מקורבו של נתניהו, מילצ'ן, בקשת ורשת היתה מסייעת לו להשפיע גם על החברה הבת, חדשות 2. נתניהו השתתף בפגישות בעניין עם מילצ'ן. בפגישות נכח גם מנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר, שחתם שלשום על הסכם עד מדינה. האם פילבר יספר גם מה אירע בסוגיה זו, שנכללת בתיק 1000?

אחד המאבקים הפוליטיים הסוערים ביותר בשנתיים האחרונות היו סביב תאגיד השידור הציבורי. הרפורמה היתה אמורה להקים תאגיד שידור ציבורי עצמאי וחזק. אבל נתניהו העדיף את רשות השידור הישנה, החבוטה והתלותית, שבה הוא יכול לשלוט.

נתניהו יצא למלחמת עולם בסוגיה זו וכמעט פירק את הקואליציה. בסופו של דבר, בהליך שערורייתי, עבר בכנסת ב–2017 חוק שלפיו התאגיד יפוצל לשניים — תאגיד רגיל ותאגיד חדשות. המטרה היתה פגיעה בתאגיד וניסיון לרסק אותו. סוגיה זו נמצאת כיום לקראת הכרעה בבג"ץ.

הסוגיה האקטואלית יותר היא ערוץ 20. הוא הוקם כערוץ ייעודי עם רישיון לשידורים בתחום מורשת ישראל, אך נהפך לערוץ שמתמקד בחדשות. בלי ניסיונות של ממש להסתיר, הערוץ נהפך לתומך מוצהר של נתניהו, במעין גרסה טלוויזיונית של "ישראל היום". הערוץ זכה כמה פעמים לראיונות בלעדיים עם ראש ממשלה ורעייתו, ונמנע מלבקר אותם.

באחרונה עברה בכנסת חקיקה שהקלה את המחויבויות הרגולטוריות שמוטלות על ערוץ 20 והפכה אותו לערוץ מסחרי כמעט לכל דבר. נתניהו נרתם לקדם חקיקה בנושא שתסייע לערוץ, והוא יכול כיום להתחרות ישירות בערוצים המסחריים הגדולים, וגם ללא מחויבויות רגולטוריות כלל.

עיתונות מודפסת: לא רק "ישראל היום"

בתחום העיתונות המודפסת מתנהלת החקירה בתיק 2000. המשטרה המליצה להגיש כתב אישום נגד נתניהו בחשד לשוחד, בעקבות שיחות שקיים עם מו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס, במטרה להגיע לדיל שלפיו יעביר חוק שיצמצם את כוחו של המתחרה "ישראל היום" ובתמורה יזכה לסיקור חיובי. הדיל הזה, לפי החשד, לא עלה לראשונה ב–2014, אלא עלה כבר ב–2009 בשיחות ישירות בין מוזס לנתניהו.

לכולם ברור כי "ישראל היום", העיתון של מקורבו של נתניהו שלדון אדלסון, הוא מכשיר תעמולה פרטי של נתניהו. נתניהו הודה כי הוא ואדלסון נמצאים בקשרי חברות. קשרים כאלה היו גם בין נתניהו לעורך העיתון לשעבר עמוס רגב. חשיפת מועדי השיחות בין הצדדים גילתה כי פעמים רבות נתניהו שוחח עם רגב בשעת לילה מאוחרת לקראת סגירת העיתון.

ואולם תיק 2000 העניק עוד הוכחה למעורבות העמוקה של נתניהו בעיתון. לפי המלצות המשטרה, ראש הממשלה פעל במהלך השנים לצמצום מספר הגיליונות של "ישראל היום" ולעיכוב בהוצאת מוסף סוף השבוע, כחלק מהדיל של 2009. כלומר, לנתניהו היתה לכאורה שליטה ישירה על פעילות העיתון.

עיתון "מעריב" נמצא כיום בבעלות של אלי עזור, אך עד 2012 שלט בו הטייקון לשעבר נוחי דנקנר. מקורבו של דנקנר היה ניר חפץ, אחד העצורים בתיק 4000 וחשוד כמי שהשפיע על מערכת אתר וואלה כדי להעניק סיקור חיובי לנתניהו. עובדים ב"מעריב" סיפרו כי חפץ נהג באותו סגנון פעולה גם ב"מעריב", והטה את הסיקור בעיתון לטובת נתניהו.

האתרים הגדולים נמצאים בלב הפרשות

בתחום האינטרנט, שני האתרים הגדולים בישראל הם וואלה ו–ynet. אתר ynet הוא אחד מכלי התקשורת שנמצאים בלב תיק 2000. בשיחות בין מוזס לנתניהו אף הציע מוזס שמות של מתווכים שיוכלו לעמוד בקשר עם נציג מטעם נתניהו כדי להשפיע על הסיקור באתר. וואלה נמצא במרכז תיק 4000, שבמסגרתו נתניהו חשוד כי ביצע עסקת שוחד עם בעל השליטה בבזק, שאול אלוביץ', במטרה לקבל סיקור חיובי באתר. עורכי האתר ובכירים מעידים בימים האחרונים במשטרה בסוגיה זו.

גם את תחום הרדיו נתניהו לא זנח. בתחנת האקטואליה רשת ב' הוא רצה לשלוט באמצעות השליטה בתאגיד השידור הציבורי. בגלי צה"ל נעשו כל העת ניסיונות להגברת ההשפעה הפוליטית. כיום עומדת על הפרק הצעה להעביר את התחנה מידי הצבא למשרד הביטחון, באופן שיגביר את המעורבות הפוליטית. בשלב זה היועץ המשפטי לממשלה מונע זאת.

עוד לפני כן, ב–2016 הציג פילבר הצעת חוק שגררה תגובות קיצוניות, שלפיה תוקם רשות חדשה שתרכז תחתיה את גופי התקשורת בישראל — הציבוריים והמסחריים. לפי ההצעה, שר התקשורת (אז זה היה נתניהו, כמובן) היה יכול למנות ישירות, ללא ועדת איתור, את האיש שינהל את הרשות החדשה. ההצעה לא קודמה.

לנתניהו היו במהלך השנים ניסיונות התערבות נוספים בתקשורת. הוא קידם הצעות חוק שסייעו לבעלי הרדיו האזורי, למשל, באמצעות אישור בדיעבד לפיצול כל תחנת רדיו לשתי תחנות שונות. מי שהרוויח מהמהלך הוא דוד בן בסט, מקורב לליכוד ובעלי תחנות הרדיו רדיוס ו–91FM.

נתניהו טען שוב ושוב כי הוא מעוניין בתחרות והגברת הפלורליזם, אבל שורת התיקים והחשדות מעלים תמונה אחרת: אלה הן עסקות שוחד ושימוש בסמכויות שלטוניות כדי לעצב את התודעה הציבורית, באמצעות שליטה בכל כלי התקשורת.

מטעמו של נתניהו נמסר: "מדובר בטענה מופרכת ומגוחכת. כבר שנים שראש הממשלה נתניהו מוביל מדיניות מוצהרת לעידוד וגיוון בתקשורת באופן שיאפשר ייצוג הולם ויביא לידי ביטוי את קשת הדעות בציבור הישראלי. נחישותו לבצע שינויים ולשבור את מונופול הדעות בתקשורת הפכה אותו ואת משפחתו ליעד להתקפה פרועה. התקפות אלה לא יעצרו את ראש הממשלה מלהמשיך במדיניותו זו".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!