השיכורים, משלוח המנות וה'שוויגער' המסורתית • משעשע

המילה 'פורים' מצטיירת לנו בשלל צבעי הקשת. לה לה לה. עליזות ומוזיקה רועשת.

איציק הקטן התחפש לגורילה. לשם כך הוא לובש דובון מצמר שמטגן אותו בחום. הראש גם הוא עטוף בקפידה במסכה עבה ענקית מצמר. מידי 4 דקות הוא מוריד את המסכה, נשנק כולו, לוקח אוויר ל 4 דקות הבאות, ומחזיר את המסכה.

גם מוישי הבחור בן 14 מחכה לפורים! שנה שעברה הוא עישן סיגריה. ריאותיו צרבו, פיו בער, סחרחורת גרמה לו לפיק ברכיים, אבל כיאה לגבר הוא סיים את הסיגריה ו..הקיא את הנשמה. אחר כך יתגאה בפני הסובבים שעישן בפורים.

גם חני בת ה-10, שהתחפשה שנה שעברה לאחות, לא יכולה לחכות כבר לפורים. היה לה תיק עזרה ראשונה "אמיתי" ששקל 25 קילו. אמנם עד שביעי של פסח כאבו לה הכתפיים, אבל היה שווה. באוזניה תחובים שני ברזלים שהגדילו משמעותית את חורי האוזן.

דינה התחפשה למלצרית. חזקי אחיה קשר לה מגש גדול לפרונט עם קומבינות ששמורות רק לבחורי ישיבה. על המגש הונחו כוסות זכוכית שבירות, ונגזר עליה ללכת ישר עם גב זקוף לבל יפלו הכוסות חלילה, בלי להתכופף. בלילה ישנה בעמידה - אבל שווה!

גם מבוגרים עליזים בפורים. כל 5 דקות עגולות פנקס התרמה נתחב מול אפו של יידל. בהתחלה חילק שקלים עם הרגשה "איזה טוב אני", אך ככל שנקפו השעות השתדל יידל להפוך לעיוור כשראה "מרדכי הצדיק" עם המלצה וקופה מקשקשת.

הוא גם שקל להגיש בקשה לבית הדין לשנות את השם ל"קריעת עור התוף" במקום "קריאת המגילה". ב'המן' הראשון הוא דרבן את בנו עם הנפצים. ב'המן' השני חייך לשמע הפיצוצים, שביום רגיל היו מקפיצים את הצבא. מה'המן' השלישי ואילך עיניו התכווצו ברעדה לקראת כל 'המן'. בגמר המגילה הוא יצא תשוש מההדף והרעש, חירש באוזן אחת וחצי עיוור בעין השנייה, מקפצון טועה.

מדדה לרכב ומשתלב בתנועה שעמדה, לאחר 3 שעות זחילה בכבישים, הוא מגיע הביתה כדי לאסוף את האישה. האחרונה מצהירה בחגיגיות ש"אתה חייב להתאפר", ומקץ 4 דקות הוא נבהל מהחיפושית הענקית שהביטה בו מהמראה, ונרגע מיד כשהבין שזה הוא עצמו.

ככה יוצאת המשפחה לדרך לכיוון ה'מושב זקנים', לתת משלוח מנות לדודה חדווה. חזקי הבחור שם מוזיקה ומוחא כפיים. יידל מתחיל לזגזג על הכביש. שאר הילדים מצטרפים לשירה. יידל מחפש ב'גוגל': "איך מתאבדים באופן זריז ושקט". דינה הקטנה מגיעה ודופקת לאבא המזיע (אסור מזגן כי התינוק עלול להצטנן) על הכתף: "הוא ירק עלי".

וככה עובר יום הפורים. מידי פעם היה חייב לתמרן עם הרכב כדי לא להרגיז מאן דהוא. פורים שעבר הוא יצא עם נזק. נער חמודות תלש לו את המגב השמאלי לאחר שיידל צפר לו במחאה.

אחר הצהריים, עם חור של כמה מאות דולרים שהיה חייב למרוח למלמדים והמורות, ועם פגוש עמוס לעייפה במשלוחי מנות שלא הספיקו לחלק, המשפחה נוחתת אצל השוויגער. שם דוחפים לו ביד יין מתוק אדום בכוס ענק ודוחקים בו ”יאללה, סיבוב ראשון”. את הסיבוב השני הוא לא זוכר, כי הוא הסתובב וחג כשיכור מתבוסס בקיאו לגאוות הילדים - "טאטי שיכער". בהגיע המנה העיקרית, השוויגער מעמידה אותו על הרגליים ודוחפת לו אוכל עם וואקום - "מצוות היום".

אחרי 14 שעות שינה הוא פוקח עין אחת, ונזכר: "אחח.. כמה כיף הוא יום הפורים!". עד כאן בקריצה, ועכשיו ברצינות. יום הפורים מסוגל לגדולות, נצלו אותו!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!