איש הצללים של פרשת בזק: העיתונאי שנהפך למיליונר

בינואר 2015 נכנס עיתונאי "מעריב" לשעבר, אלי קמיר, לעולם של הגדולים. מי שהחל את דרכו ככתב ספורט זוטר, התקדם להיות כתב משפטי, פרש מהעיתונות והקים משרד לייעוץ אסטרטגי, הצליח להשיג אז חוזה מפנק עם קבוצת בזק, שבמסגרתו יקבל 40 אלף דולר בחודש עבור ייעוץ לקבוצה. אמנם לבזק הגדולה נראה כי מדובר היה בעסקה שגרתית, אבל הסכום, שנחשף על ידי תאגיד כאן ביולי, הוא חריג בכל קנה מידה בענף הייעוץ.

הסכום הגבוה, כמיליון דולר למשך שנתיים, לא היה הדבר היחיד שעורר שאלות. לא מעט יועצים תהו השבוע בגין מה בדיוק קיבל קמיר את הסכום — שגם אם התקבל מכמה קבוצות בחברת בזק, כפי שטוענים מקורבים לקמיר, הוא לא הגיוני. ככל הנראה, הסכום ניתן עבור ייעוץ אישי ליו"ר בזק ובעל השליטה שאול אלוביץ', ולמנכ"לית החברה סטלה הנדלר.

החוזה הזה, שהקפיץ את מעמדו של קמיר, הוא אולי גם זה שסיבך אותו, כך על פי החשדות, באחת הפרשות החמורות המתבררות בימים אלה, שמשלבת עסקים, פוליטיקה והרבה מאוד כסף. בתום חקירה מהירה יחסית המליצה השבוע רשות ניירות ערך להגיש כתב אישום בפרשת בזק, בין היתר נגד אלוביץ', מנכ"ל משרד התקשורת המושעה שלמה פילבר, הנדלר וככל הנראה גם נגד קמיר.

אלי קמיר נחקר ושוחרר למעצר בית. זאת, בחשד שהציע לשופטת בדימוס הילה גרסטל - בעקבות בקשתו של ניר חפץ - את תפקיד היועצת המשפטית לממשלה בתמורה לסגירת תיק שרה נתניהו - פרשת המעונות.

בשלב זה לא ברור מה הם סעיפי האישום נגד קמיר. בניגוד לחשודים אחרים בפרשה, קמיר לא הובא להארכת מעצר במהלך חקירתה. בעוד אלוביץ', פילבר, הנדלר ומנכ"ל yes רון אילון חשודים בקבלת דבר במרמה, הפרת אמונים בתאגיד ועבירות דיווח, שנועדו לפי הרשות "להעשיר את אלוביץ'", קמיר או עורכת דינו מסרבים להתייחס לחשדות המיוחסים לו.

קמיר, בעל קשרים ענפים בפוליטיקה ובמגזר העסקי, הוא שותפו של היועץ ישראל בכר, שאינו חשוד בפרשת בזק. ב–2006–2011 היה בכר יועץ הסקרים של נתניהו, ובבחירות 2009 הכיר את פילבר, שאף לו היה תפקיד מרכזי בקמפיין. בכר, אסטרטג מוערך בענף הייעוץ הפוליטי, ליווה בבחירות 2013 את הקמפיין של ש"ס וב–2015 את זה של מפלגת כולנו. הקשרים של בכר והשותפות בין השניים פתחה כנראה בפני קמיר דלתות רבות אל העולם העסקי והפוליטי, וסייעה לו לטפס בתחום, ולצבור הון אישי.

השבוע נשאלה בזק איזה חברות בקבוצה שכרו את קמיר, ומה בדיוק עשה למען בזק, בהתחשב בכך שלחברה יש שלוש פונקציות מרכזיות של ייעוץ בתחומים שונים — סמנכ"ל ההסברה והתקשורת, גיא הדס; יועץ התקשורת החיצוני לבעל השליטה, מוטי שרף; וחברת הלובינג הגדולה אימפקט. "קמיר נשכר כדי לספק לבזק שירותי ייעוץ אסטרטגי", נמסר מהחברה. "באשר לשאלות האחרות, הרי שבזק אינה נוהגת לפרסם מידע בעניין התקשרויותיה עם יועצים, תוכן ההתקשרות ותנאיה".

"שוק התקשורת רגולטורי מאוד ומפוקח, ולכן קמיר בתפקידו יושב עם אלוביץ' ומסביר לו איך צריך להציג את הדברים בפני הרגולטור", הציג השבוע יועץ אסטרטגי סברה לקשר של קמיר לפרשה. "לא אתפלא כמובן אם הוא חיבר את אלוביץ' עם פקידים מסוימים בממשלה".

במקביל לבזק, קמיר הוא גם יועץ של בנק דיסקונט ונמצא בקשר עם המנכ"לית, לילך אשר־טופילסקי והיו"ר יוסי בכר. זאת, בזמן שדיסקונט הוא אחד מנותני האשראי לבזק. גם את דיסקונט שאלנו בנוגע לייעוץ של קמיר — גובה הריטיינר, נושאים שבהם הוא מטפל ואיך הם רואים את היותו יועץ במקביל גם של בזק. דוברת הבנק מסרה כי "קמיר מייעץ לבנק בנושאי תקשורת, ואינו מעורב בנושאים הקשורים ללקוחות הבנק".

דיסקונט הוא גם חלק מרפורמה מרכזית במשק — הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים, רפורמה שאותה הוביל שר האוצר משה כחלון — לו ייעץ בכר, שותפו של קמיר, בבחירות 2015. הפרדת כרטיסי האשראי מהבנקים היתה אחת מהבטחות הבחירות של כחלון באותו הקמפיין, ובינואר 2017 החוק נכנס לתוקף לאחר דיונים של ועדת שטרום בעניין.

לפי החוק, שני הבנקים הגדולים בישראל — לאומי והפועלים — צריכים להיפרד באופן מיידי מחברות כרטיסי האשראי שבבעלותם, ואילו דיסקונט קיבל הקלה (באישור בנק ישראל ועל אף התנגדות האוצר למהלך), שלפיה אצלו ההפרדה תיעשה בעוד חמש שנים. בינואר 2019, שנתיים אחרי כניסת החוק לתוקף, לשר האוצר תהיה סמכות לקבוע אם דיסקונט גם צריך לעשות את ההפרדה בהתאם למצב שיהיה בנוגע למחירים ולתחרותיות בשוק הסליקה והאשראי.

מצב מוזר זה מדגים את הצומת המרכזי שבו מצוי משרד קמיר־בכר: יועץ אחד מייעץ לבנק שמנהל מאבקים רגולטוריים עם הממשלה, והשני היה יועץ צמוד לשר האוצר שאמור להחליט לגבי הבנק. בסביבת קמיר ובכר טוענים כי אין קשר בין הדברים, וכי מאז סיום הבחירות, מלבד שני ביקורים במשרד האוצר שהתקיימו מיד לאחריהן, בכר לא היה בקשר עם כחלון. "גם אם הכל תקין, ברור שהסיפור הזה נראה לא טוב", אומר יועץ תקשורת ותיק שמכיר היטב את מסדרונות השלטון ושוק ההון. "זו דוגמה לבעייתיות בתחום — יועצים שעובדים גם עם פוליטיקאים וגם עם אנשי עסקים. זה מייצר מצב שדברים עלולים להתערבב".

עוד מקום שבו נפגשו כחלון ומשרד קמיר־בכר משני הצדדים הוא מתווה הגז. לאחר בחירות 2015 הפתיע כחלון באמירה שלפיה לא יטפל במתווה הגז, למרות הבטחתו בקמפיין הבחירות שכן יעסוק בנושא ושחברותו עם איש העסקים קובי מימון, מראשי ישראמקו, לא תפריע לכך. מאז 2009 קמיר הוא היועץ של נובל אנרג'י, השותפה האמריקאית הגדולה במונופול הגז. כלומר, בתקופת מערכת הבחירות של 2015, כאשר כחלון הצהיר שיטפל במונופול הגז, יועץ הבחירות שלו היה שותף במשרד עם יועץ של אחת החברות הגדולות במונופול. גם כאן טוענים במשרד קמיר־בכר שמדובר בשני אנשים מקצועיים לחלוטין, ואין קשר בין הדברים.

"אין סיכוי בעולם שהאיש הזה יעשה משהו לא חוקי"

קמיר (53), יליד פתח תקוה שבנעוריו עבד (כמו רבים מנערי העיר) אצל איש העסקים קובי מימון במכירת תמונות שמן בעיר, החל את עבודתו העיתונאית ב"מעריב" כבר בכיתה י"ב, כאשר סיקר את תחום הכדוריד. בצבא שירת במפקדת קצין חינוך ראשי, ולאחר שהשתחרר ב–1985, חזר למדור הספורט של העיתון, שהיה אז בימיו הגדולים.

ב–1990 מונה להיות כתב משפטי, תפקיד שאותו עשה במשך חמש שנים, ובו התחיל להתחכך עם ברנז'ת עורכי הדין. הוותיקים שבהם זוכרים אותו כמי שנהג להעניק פרסום חינם לעורכי דין במדור חדש שייסד בעיתון, בתקופה שאסור היה להם לפרסם את עצמם. "אני לא אשכח את זה", אומר עורך דין ותיק, "עורך דין עזב את המשרד שהייתי בו — ופתאום ב'מעריב' מופיעות כתבות ענק על הבחור הזה".

קמיר, מבחינתו, הצדיק את המהלך בכך שהוא רוצה לתת הזדמנות לצעירים במקצוע. בשלב מסוים לשכת עורכי הדין העמידה למשפט עורכי דין שהופיעו אצלו במדור והוא זומן להעיד. שנים מאוחר יותר ביטלה הלשכה את האיסור על פרסום עצמי של עורכי דין. ב–1995 קיבל קמיר "צ'ופר" — להיות שליח העיתון בלונדון, ובתפקידו אחרון ב"מעריב" היה כתב מדיני, תפקיד אותו מילא במשך שלוש שנים.

ב–2002–2008 עבד קמיר עם שאול מופז, תחילה כיועץ תקשורת לשר הביטחון ולאחר מכן כראש המטה של מופז במשרד התחבורה. ב–2008 פרש קמיר מהמשרד, ואחרי חצי שנה של פסק זמן שבו סייע לעסק אביזרי הרכב המשפחתי של אחיו ואביו, פתח משרד ייעוץ.

בתחילת דרכו עבד קמיר עם יועצת התקשורת שירי עדן, שעבדה תחתיו במשרד הביטחון ובמשרד התחבורה. כאשר היה ראש המטה של מופז, קיבלה לידיה עדן את תקציב נתיבי ישראל ואת תקציב חברת ארקיע — שתי חברות שעבדו מול משרד התחבורה. בהמשך הרחיב קמיר את פעילות המשרד, וכלל בה גם ייעוץ תקשורתי.

לדברי כמה מקורות, משרד קמיר־בכר נהנה כיום מתדמית של קרבה לנתניהו, אף שבכר כבר אינו עובד עם ראש הממשלה. "בתעשייה זה היה סוד גלוי שקמיר הוא השותף של איש הסקרים של נתניהו", אומר יועץ שעבד בעבר בחברה ממשלתית. "ביחסים בין שניהם — בכר היה שר החוץ, וקמיר איש הצללים שמאחורי הקלעים".

במובן מסוים, סיפורו של קמיר הוא דוגמה לתופעה שהולכת ומתרחבת בטווח שבין הפוליטיקה והמגזר העסקי, שבה אנשים שעסקו בפעילות ציבורית והחזיקו בידם כוח ומידע — כמו עיתונות או ייעוץ לחברי כנסת ושרים, והכירו את המערכת הרגולטורית ואת מקבלי ההחלטות מקרוב, החליטו בשלב מסוים למנף את קשריהם וכישוריהם ולרתום אותם לטובת המגזר הפרטי, תוך שהם ממשיכים ללהטט בין שני העולמות.

אותם יועצים ו"אסטרטגים" הצליחו לזהות את הגורמים החזקים במגזר העסקי בעודם בכובע הציבורי, ועם מי כדאי ליצור קשרים שיועילו בהמשך הדרך. לאחר מכן, בדרך העסקית החדשה, הם הבינו כיצד לחבר בין השחקנים השונים — בין הציבורי לפרטי ובין הפוליטי לעסקי, באופן שיועיל לכל הצדדים ובעיקר להם. חלקם הגדול עושים זאת גם בזכות קסם אישי, לויאליות לאנשים החזקים, והעברת תחושה של אמון כלפי האיש ששכר את שירותם.

ההצלחה שלו בעולם העסקי ניכרת גם בשיפור מעמדו הכלכלי. קמיר, שגדל בבית של המעמד הבינוני לאב שהיה נהג אוטובוס ואם שהיתה מזכירה רפואית, מתגורר כיום בבית צמוד קרקע בסביון, שאותו רכש ושיפץ.

כך, בשקט־שקט, בנה עצמו קמיר בתשע השנים האחרונות כיועץ אסטרטגי שמייעץ לגופים הגדולים במשק. אם מחברים את רשימת החברים, הפוליטיקאים, הלקוחות מהמגזר הפרטי והממשלתי ואת פועלו של שותפו בכר, הרי שמתקבלת תמונה של אחד הכוחות המשמעותיים של ההון־שלטון הישראלי.

קמיר אף הוזמן להעיד לפני כמה שבועות בפרשת הצוללות. ככל הנראה, מכיוון שהיה רשום ביומנו של עד המדינה בפרשה מיקי גנור, כמי שהיה לו פגישה עמו. אם הדבר נכון, הרי גם זה מרמז על מקומו של קמיר וקשריו. "היתרון שלו זה הפרופיל הנמוך", אומר על קמיר יועץ אסטרטגי בכיר. "הוא לא מופיע בטלוויזיה, אף אחד לא יודע מי זה. אבל במערכת הפוליטית ובמסדרונות הממשל, איפה שקובעים דברים, הוא מוכר ומחובר מצוין".

לדברי מקורבים לקמיר, העובדה כי נקלע כעת לפרשה פלילית כבזק היא פשוט טעות. "הוא איש ישר וערכי", אומר עליו עיתונאי "מעריב" בן כספית, שמכיר את קמיר יותר מ–30 שנה. "קמיר הוא בן אדם חכם שמכיר את המערכת ויודע לתת עצה נכונה. הוא עובד בדיסקרטיות ולא ברעש ובצלצולים. אני לא מכיר את פרשת בזק, אבל אין לי ספק, כמו שביבי אומר — לא יהיה כלום כי אין כלום. אין סיכוי בעולם שהאיש הזה יעשה משהו לא חוקי".

לדברי אסי שריב, שהיה יועץ התקשורת של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון כאשר קמיר ייעץ אז לשר הביטחון מופז, "קמיר הוא מהאנשים הטובים שפגשתי. איש הגון, נבון וצנוע, בדיוק ההפך מהתדמית שיש למקצוע של הייעוץ. בלשכת מופז הוא היה האיש החזק. הוא הבין היטב את המטריה וידע לחזות שלושה מהלכים קדימה. זה היה האיש שידעת שאתו אפשר לסגור דברים. ממה שאני מבין, היום הוא בליגת העל בתחום של האסטרטגיה".

להמשך קריאת הכתבה באתר themarker

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!