האם אנחנו על סף מלחמת אחים // מאי גולן

האמת שאני מודאגת. יותר ויותר אני שמה לב לשנאת החינם שמופצת מכל עבר. השמצות חסרות בסיס, חתירה ברוטאלית נגד כל מה שמסמלת המדינה שלנו, אך בעיקר המון לשון הרע. שכחנו לרגע שיד החיים ביד הלשון, שכחנו כמה מילה יכולה לפגוע אף יותר ממעשים פיזיים, שכחנו על מה אנחנו מודים ומתוודים ביום הכיפורים. האם העובדה שאנחנו יכולים לבקש פעם בשנה סליחה מתירה לחברה הישראלית לעבור כל גבול וכל קו אדום?

אני הראשונה שתהיה להגיד כי מאבקים הם חשובים וכן לפעמים המטרה מצדיקה את האמצעים גם כשלא כל האמצעים כשרים לחלוטין. אני גם אהיה הראשונה להודות כי תם ונשלם לו עידן הפוליטיקלי קורקט שבו אנחנו נזהרים מלומר את אשר על ליבנו וחוששים שמא יפגע מעמדנו, זהו, בעידן הרשתות החברתיות ועוד יותר בעידן דונלד טראמפ, הבינה החברה הישראלית כי נפרצו הסכרים ואף אחד לא ישתיק אותנו יותר. אבל מתי זה יותר מדי?

כשחברי כנסת מהשמאל מרשים לעצמם לקרוא למרי אזרחי שיעצור את הוצאת המסתננים הבלתי חוקיים ונוסעים למדינה אפריקאית כדי לנסות לשכנע אותה לבטל הסכמים עם מדינת ישראל, או אולי כשאנו עדים לעימות מתוקשר בין משטרת ישראל לרה"מ שבעצם פרסומו הכל כך מתוקשר מתערער כל יציבות שלטון החוק ומכניס את אזרחי מדינת ישראל ללחץ קיצוני במיוחד. אולי בעצם זה היה כבר יותר מדי כשחברי הכנסת הערביים קראו לחברי הכנסת מסיעות הימין נאצים וכל זה על חשבון משלם המיסים הישראלי.

לעניות דעתי הגבול הדק הזה שאיכשהו הצליח לשרוד תחת סטטוס קוו לא ברור, כבר היטשטש לחלוטין עד כדי חוסר נראות, ולאט לאט אך בצורה עקבית ומאוד מדאיגה ומפחידה, אנחנו הופכים לחברה משוסעת ומפולגת שכבר לא צריכה אויבים מבחוץ.

אסור שזה יקרה לנו. אסור לנו לתת למיעוט קיצוני (לא משנה כמה רעשני וממומן הוא), להצליח ולפזר את שנאת החינם שלו, את לשון הרע הכל כך ארסי הזה שמגיע בדמויות שונות ומגוונות. עלינו לזכור שכוחו של עם ישראל הוא באחדותו. אפשר שלא להסכים, אפשר להתווכח, אבל אסור לגרום לקרע שלא מובטח לנו שיהיה אפשר לאחות.

הרב קוק אמר: "יסוד הדבר - מפני מה פועלת כל כך לשון הרע את פעולתה, ובמה כוח הדיבור יפה כל כך לפעול על הלבבות להזיק אל מה שהיא מכוונת להזיק, ואת כל אשר תפגע - הוא מפני שכוח הדיבור הוא כוח נפשי עצום יוצא מהתמצית של כל האדם הפנימי..."

כלומר, הדיבור אינו רק תוצאה של השקפת עולמו השכלית של האדם, אלא תמצית הפנימיות שלו, ומפה נובעת ההבנה כמה פוגעת לשון הרע, כי היא בעצם ביטוי אותנטי של תוככי האדם ביחס לזולתו, וכשהיא יוצאת החוצה, היא משחיתה כל חלקה טובה.

אל לנו להשחית את עם ישראל, את החברה הישראלית, את הציבוריות; הילחמו על דעותיכם, על האידאולוגיה והערכים שמניעים אתכם – אך זכרו היטב היכן עובר הקו שבו אתם משטים בנפשכם למען צדקת דרך שלא באמת צודקת כמו שחשבתם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!