יעל שבח כותבת לבעלה הי"ד: "תתפלל עלינו"

רזיאלוש שלי.

כבר הרבה זמן אני רוצה לשבת ולכתוב לך.

לכתוב לך על כל מה שלא הספקת לראות בחייך, אפילו שחלק גדול מהדברים הם פועל יוצא ישיר שלך. אם היית פה פשוט לא היית מצליח לדמיין כמה כוח יש לך בידיים. כמה עוצמה ואור אתה מקרין, עד כדי כך שבהרצחך הפכת למגדלור של תורה, למגדלור של שמחה, למגדלור של חסד ולמגדלור של אהבה.

זה התחיל ברצח. האירוע הנורא ההוא. שאיכשהו טבולים בתוכו כל כך הרבה דיוקים מאת ה'!
בדיוק התקשרתי לברר מתי אתה בא, בדיוק זה היה מטרים ספורים מהבית וירדו לטפל בך בדיוק האנשים הנכונים להיות אתך בחיים ובמוות, בדיוק הגיע חובש שהיה לו רק חמצן וזה בדיוק מה שהיית צריך. זה היה בדיוק בשעת האשכבה של הילדים אז בדיוק זכית שברגעיך האחרונים יקרעו את הרקיע תפילות של תשב"ר. איכשהו, כל האירוע הזה באותו הערב נראה לי כמו סצנה מבוימת היטב היטב, לא היה יכול להיות יותר דיוק מזה.


יעל שבח בפגישתה עם אשת ראש הממשלה. צילום קובי גדעון/ לע"מ

וכבר באותו הלילה אנשים שלא הכירו אותך החלו לשמוע עליך ולהתחבר ולבכות את לכתך.
זה המשיך באלפי אנשים שהגיעו להלוויה שלך. את כולם ראיתי מבעד לדמעות. ראיתי שבאו כי הכירו, בין בחייך ובין במותך. בדברי ההספד כולם הדגישו את עבודת ה' שלך. מיד לאחר מכן בשבעה, הגיעו אנשים בלי הפסקה. היו כאן כל כך הרבה אנשים מכל כך הרבה מעגלים, זה הרגיש ממש כמו בחתונה שלנו!

אתה מאמין? אתה מבין שהרב עמר היה פה בהלוויה שלך? שהרב יצחק יוסף בא לנחם אותנו? שהרב מחפוד בכה בביתנו על לכתך?אתה תופס שמיקי היה פה שלוש פעמים? והוא אפילו כתב אות בספר תורה שלך. כל האנשים הגיעו אלינו, לבית הקטן והפשוט שלנו. לא כי הזמנו אותם אלא כי רצו ממש לבוא!

איך כל זה קרה אתה בטח שואל? וואו אני מאמינה שזה כי אתה כל כך גדול וכל כך אהוב.
ומאז שהלכת, כמה קרה וכמה השתנה. פתאום השמחה התחילה להיות התרופה לכל המכאובים.
בכל ימות השלושים אנשים התחילו לספר עליך סיפורים ולשלוח תמונות שלך, ובכולן היה מכנה משותף מיוחד, השמחה.

התחילו לקרות כל מיני דברים ממש מרגשים. פתאום עובדים בוואדי כדי להכשיר שטחים לחווה. איך הנוף שלנו השתנה זה מדהים. פתאום קוקו וטליה הקימו לחוות גלעד גבעה חדשה (מאחז למאחז...), פתאום כל מיני אנשים מוכשרים הביעו את אבלם ועצבם בכישרונות נדירים.

ולא תאמין- אנחנו לקראת הסדרת היישוב! עשית לנו קפיצת הדרך. המדינה מכירה בנו כיישוב מן המניין! החבר'ה פה, חבריך האהובים בנו לך בידיים שלהם את הבית החדש שלך, המצבה שלך, ממש כמו של הרב מרדכי אליהו ואיזו חלקת צדיקים צופה על ביתך וקהילת הקודש שלך בתפארת גדולה.


חוות גלעד. צילום: מרים אלסטר/ פלאש 90

הכנסנו לכבודך כאן בבית כנסת חוות גלעד ספר תורה, ספרדי, מהודר, מגוויל, עם ארגז מכסף. היית צריך לראות איך הבחורים מרועה ישראל שמחים בתורה עם עובדיה. בעצם אני בטוחה שראית, הרגשנו אותך בכל האירוע. הבנות שרו לכבודך שיר מרגש יחד עם ר' חנוך ור' צחי עם כל כך הרבה מתיקות ושמחה.

אור ויסכה התחתנו ואיזו קדושה הייתה בחופה, כל רגע מרגישה אותך מתבונן מהצד. זכינו שבבית שלנו, עם כל הכאב, נקיים להם שבע ברכות בשמחה גדולה. היה מדהים.

אנחנו מתארגנים עכשיו לקראת האירוע המרגש הגדול של המשפחה, החתונה של עטרת שלנו הקטנה.. שגדלה כל כך. כ"כ חיכית לחתונה הזאת, חיכית להזמין אותם אלינו או סוף סוף לזכות להתארח בשדרות בחזרה אחרי כל השנים שלא הייתה לנו סיבה אמתית.

והבית שלנו.
תמיד היה בית של פתיחות וחסד אבל מה שקורה כאן בחודש האחרון זה לא יאמן. כמות הנוהרים לא נגמרת, הנה זה הגיע מגוש עציון וזה מגיע מירושלים ואלו מהדרום וכל אחד עם סיפור ורעיון איך להשאיר אותך אתנו. עם ישראל כולו, לקח את הלב שלך ופשוט החליט שהוא לא מוותר עליו. החליט לשכפל ממנו העתקים לכל כיוון. לארבע כנפות עולם.

והיישוב הזה, מה קרה לנו? פתאום חזרנו להיות משפחה אחת גדולה ומגובשת, פתאום הלב שלך ששכפל את עצמו כל כך הרבה פעמים הפך להיות כמו עמוד ענן מעל חוות גלעד. פתאום כל המחלוקות נעלמו, הכבוד והאחווה הפכו להיות הסמל של המקום. כולם אוהבים, חברים, שמחים אחד בשני. פתאום אין פחד ואין ציניות ואין זלזול. פתאום זה מרגיש שמכאן תתחיל הגאולה. ממש מתוך חוות גלעד יצא משיח.

צדיק שלי. היית מחזירה את כל הגלגל אחורה. מוותרת על כל הניסים שזכינו לראות בחיינו אילו הייתי יודעת שזה מה שיחזיר גם אותך. אבל אני יודעת שאתה היית נוזף בי על עצם המחשבה. לא מתחרטים על מצוות ומעשים טובים. גם אם זה כרוך בייסורים. לפום צערא אגרא.

אז אנחנו בצער שלנו. צופים בניסים ובנפלאות ומקוים שאחד הניסים יביא אותך אלינו ולצדך משיח בן דוד.

תתפלל עלינו שנצליח להמשיך לשמוח ולגדול מתוכך. ברוך ה' אנחנו עטופים ומרופדים מאוד. כל אחד מחפש איך לעזור בין בגשמי בין ברוחני. דואגים לנו מכל כיוון. מתגעגעת בוכה מצטערת כואבת אך מצפה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!