פינת הפאר: "איך סולחים כשהלב שבור והנשמה זועקת?"

לפני כמה חודשים קיבלתי לתיבת המייל שלי בקשה לייעוץ מרחלי, מאורסת טרייה. שכתבה את סיפור חייה:

היינו משפחה רגילה - אבא אמא ושלושה ילדים. לכאורה חיינו את החיים הנורמליים, אמא הייתה מורה ואבא היה מלמד בחיידר גדול וחשוב. היינו מהמשפחות החשובות והטובות במקום מגורנו,  מבחוץ היה נראה כי אנחנו ממש  "משפחה מושלמת".

הכל היה טוב ויפה אבל כבר בתור ילדה זיהיתי שאין בין הורי כלום, הכל היה טכני, ישר ולעניין. היום אני מבינה שהם לא התאימו בכלל והמשיכו לחיות יחד למעננו הילדים ובעיקר בגלל הפחד מ"מה יגידו" ואיך תקבל הקהילה בה גרו את הגירושים.

בגיל 8 הסיפור התפוצץ. זה התחיל בעזיבה של אמא את עבודת ההוראה והמעבר לעבודה במקום פתוח יותר, מה שהגדיל את הפער בין הורי. רוב השיחות בבית נסובו סביב אסור, מותר ומה שביניהם. הפער בין ההורים הוביל לאלימות מילולית ולעיתים קצת יותר. באותם ימים ידעתי והרגשתי שמתבשל משהו בין אבא לאמא, הבנתי שהמשפחה עומדת להיחצות לשני מחנות.

וזה הגיע ומהר מידי. בוקר אחד אמא אמרה לי לארוז את הבגדים שלי ולהתכונן לעזיבה, כשניסיתי להבין למה, היא ענתה בשקט שהיא ואבא צריכים לחשוב על המשך החיים המשותפים שלהם ונכון לעכשיו הוחלט כי נגור בנפרד: אמא ואני ואבא ואחיי הקטנים. "רק עד שהעניינים יסתדרו" הבטיחה לי אמא כשראתה את דמעותיי.

באותו יום החל הסיוט של חיי. למדתי להכיר מלחמות בין ההורים על בסיס קבוע כשלא פעם אני משמשת כמתווכת בין הצדדים. חיפשתי את ההורים העדינים שהכרתי בטרם החל הכל ולא מצאתי. שמעתי את אבא צועק על אמא בטלפון ואת אמא כועסת על אבא. בהמשך השיחה ביקשתי מהם בדמעות שיפסיקו לריב עלינו, על המזונות, הסדרי ראיה וכספים, אבל זה לא עזר. לפעמים, כשלא יכולתי יותר ברחתי מהבית לגינה התנדנדתי חזק רק כדי לא לחשוב על המצב.

לא פעם הסברתי לאמא שאני לא מסוגלת ליראות אותם רבים מתווכחים והכל מתוך "רצון טוב ודאגה" לנו הילדים. היום אני מבינה ויודעת שהיינו "קורבנות השלום", האמת היא שכל המלחמות היו רק אגו וכח על גבינו הקטנים.

החיים התבלבלו לי, אמא ואני עברנו לגור בדירת חדר קטנה שקטה ועצובה, היא שינתה את סגנון הלבוש, סגנון הדיבור ואת סגנון החיים שלה לכזה לא מוכר ושונה. "אני רוצה את אחים שלי בחזרה" בכיתי מידי לילה, "אני רוצה אתכם אבא ואמא ביחד או לפחות בשיתוף פעולה לטובתנו, הילדים, לא ככה אויבים-שונאים- נלחמים.

המריבות והוויכוחים עלינו, הילדים, היו על בסיס יומי. עברנו בין מהבית של אמא לבית של אבא ומהבית של אבא לבית של אמא, לעיתים היו חלק מהילדים אצל אחד ההורים ולעתים היינו כל האחים יחד כאילו היינו חפצים ללא רגשות. כשראו כולם שאלה שמשלמים את המחיר היקר ביותר על המלחמה בין ההורים אלו אנחנו, הילדים, עברנו לגור בבית של סבא וסבתא היקרים שגידלו אותנו.


"לעתים הרגשנו חפצים ללא רגשות"

הקשיים בילדות שלי המשיכו להדהד לאורך השנים. בגיל 10 כבר לא יכולתי להתמודד עם המריבות וחיפשתי דרך להעלם מהעולם, כמעט ויישמתי את המחשבה. בגיל ההתבגרות החלטתי לנתק לחלוטין קשר עם הורי, עברתי שנים קשות מאוד מלאות בכעס ותסכול .

עד שהגעתי לגיל שידוכים. אמרתי לכולם שאני לא רוצה להתחתן לעולם, אבל אלוקים החליט אחרת ושלח לי חתן מקסים שמקבל אותי כמו ולמרות מה שעברתי בחיי ועכשיו אני בפרשת דרכים.
תסכימי שאבוא להתייעץ?

התרגשתי מאוד שרחלי מאמינה בי שאוכל לעזור לה ומיד לאחר שקראתי את ההודעה התקשרתי אל רחלי והזמנתי אותה לפגישה.

שאלתי את רחלי מדוע פנתה לייעוץ והתשובה לא אחרה. "אני כאן כי אני מחפשת כוחות לחדש קשר שניתק לפני שנים ולהזמין את אמא ואבא לחתונה שלי" ענתה רחלי ומיד והמשיכה "אני כאן בכדי לבנות מחדש את האמונה שלי במוסד הנישואין, כדי למצוא תקווה לחיים טובים יותר וכדי לקבל כוחות לצאת לדרך חדשה".

"אני צריכה ללמוד איך שוכחים את הכאב וחוזרים לקשר מול אמא שגרמה לי כל חיי לסבל וכאב .אמא שלא דיברה איתי  בשלוש שנים האחרונות מילה. אמא שבחרה בדרך אחרת וזה בסדר  אני מבינה שכל בנאדם בוחר לעצמו דרך חיים, אבל למה על חשבוננו הילדים. מה יכול לעזור לי לסלוח לאמא שגרמה לי כל כך המון צער וחורבן עצמי".


צילום: Pixabay

"איך סולחים לאבא  ואמא שלא ראו אותנו הילדים ממטר, אלא רק את עצמם ואת האגו שלהם?" שאלה רחלי בכאב, "איך סולחים להורים ששיחקו לנו ברגשות ובנשמה?" "ההורים שלי הם אלה שגרמו לי לא להאמין במערכת הנישואין, אני מרגישה שבגללם עברתי חיים של סבל וכאב מתמשך. אני כלה עם פחדים, ועם המון שאלות על החיים, איך אפשר להתחתן כך בכלל?"

חיבקתי את רחלי, שמחתי ליראות בחורה שהחליטה לבחור בחיים למרות מה שעברה ושמחתי שבאה לטיפול על מנת לעזור לה ללמוד לחיות עם העבר ולמרות העבר. דיברנו המון על נישואים, דיברנו אל רחלי הקטנה, שמענו ממנה על החיים והאתגרים שלה והבטחנו לה שעוד יהיה טוב. חזרנו אל רחלי של היום ומתוך בחירה ניסינו לבנות חיים חדשים, ללמוד מטעויות ולראות איך החיים בידיים שלנו.

ניסינו לסלוח להוריה של רחלי מבלי לנסות להבין אותם, למרות הכאב שגרמו ולהבין שרחלי יכולה ללמוד מהטעויות שלהם ועל ידי נתינה ליצור מציאות אחרת של זוגיות טובה, מכילה ובריאה כי נתינה מולידה אהבה.

כדי לעזור לרחלי למצוא אומץ להזמין את הוריה לחתונה, שיחקנו במשחק תפקידים בו אני הייתי האם ולאחר מכן האב ורחלי מצאה את האומץ להסתכל לי בעיניים ולהזמין אותי לחתונתה. כשהוריה של רחלי ליוו אותה לחופה, ראיתי את המבט בעיניה של רחלי וידעתי שזו הייתה הבחירה הנכונה. הודיתי לה' הזכות שנפלה בחלקי לעזור לרחלי להיות שלמה עם עצמה ברגעים המרגשים ביותר בחייה.

ביחד עם רחלי והחתן החלטנו להיפגש אחת לשבוע ליעוץ זוגי עוד בטרם החתונה, שהמשיך בתקופה גם לאחריה. במשך תקופה של חצי שנה ליוויתי את הזוג הצעיר ואת רחלי בבנייה של הבית החדש וראיתי במו עיניי את רחלי בוחרת להיות מאושרת.
 
קוראות יקרות, אם גם אתן נמצאות על פרשת דרכים בחייכן, אנא מכן לכו ליעוץ על מנת ללמוד איך לעזור לילדים לעבור את התקופה בקלות.
תעשו הכל כדי שהילדים לא יהיו קורבנות של המצב, שלא מרצונם .

בתפילה לזוגיות טובה והמון אושר,

שלכם בזמנים הקשים והשמחים

פארלי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!