החיוך המתוק הזה שלך שהמיס את הפחד // רוני סופדת לרב אדלשטיין

זה היה ז' באדר, אני ואחותי חשבנו לתומנו שאנחנו נוסעות לביקור רגיל אצל אמא בתה"ש ואולי נשמע אם סוף סוף הרופאים החליטו אם ומתי לבצע ללבה היפוך חשמלי. הגענו אליה ומצאנו אותה מטושטשת לגמרי ואז הגיע הרופא והתברר שקיבלו מהרגע להרגע, החלטה, בלי לעדכן את המשפחה לבצע את ההיפוך והיא כבר תחת השפעת ההרדמה. הרופא ביקש שנצא החוצה ונמתין כשעה. מבולבלות ונפחדות יצאנו לקומת הכניסה, ישבנו בפינה וקראנו את יחד עם פרקים נוספים בתהילים את הפרק לעילוי נשמת משה רבנו וביקשנו שיתפלל שם במרומים.

זה היה יום חמישי בשבוע. ערב קודם לכן בעלי למד בשיעור שלך. לא יכולתי להפסיק לדבר ולחשוב על זה שאם רק היו מודיעים לנו מראש הייתה לנו את הברכה שלך. ואיך אשיג אותך מהרגע להרגע לבקש אותה? אני אפילו לא יודעת את הלו"ז שלך ואיפה אתה אמור להיות ועם איזה נהג והזמן קצר. אתה זוכר כמה הייתי זקוקה באותו רגע לברכה שלך, לחיוך המנחם שלך? התפללתי וקיוויתי שבורא עולם יקבל את תפילתי הפשוטה ובכל זאת לא הפסקתי לחשוב עליך ואיך יותר משנה אתה מלווה את כל הטיפולים הרפואיים בה עם תפילות וברכות.

אחותי ניסתה להרגיע אותי ולהציע שנשתה משהו חם בקפיטריה אבל כשקמנו ללכת מהפינה הנסתרת שלנו, משהו מוזר השתלט עלינו לכמה דקות ועיכב אותנו: כל רגע נתקענו זו בזו, דברים נפלו מהידיים והפלאפון צלצל. רק אחרי שהערפול המוזר נגמר הצלחנו לצעוד לכיוון הקפיטריה שליד המעליות. והנה, למרבית הפלא, בדיוק כשאני חולפת לצדה של המעלית היא נפתחת ומי יוצא ממנה אם לא אתה? התחלת להתקדם לכיוון היציאה כשהרבנית נירה מלווה אותך. מההלם עמדתי על מקומי ולשאלת אחותי לחשתי בקול נרגש שזה אתה! "אז מה את עומדת אחרי כל הצער על זה שלא קיבלת ממנו ברכה? רוצי אליו ותבקשי מהר ברכה לאמא!" תוך כדי דיבור היא דוחפת אותי בגב להוציא אותי מההלם.

אני רצה מתנשפת, קוראת לך ונעמדת מולך כשאתה כבר בעמדת הכניסה. הנהג ושאר הפמליה יוצאים לקראתך מהמכונית ואתה מסתובב אלי ושואל בקול הרך והמתוק שלך שכל כך התגעגענו לשמוע "מה את עושה פה?" סיפרתי לך בקול רועד את שאירע ואתה חייכת ודיברת על היפוך בחודש הנהפוך הוא לטובה....הוי אבא יעקב, כמה החיוך שלך חסר....

באותם רגעים נדמה היה שהברכה והחיוך המתוק הזה שלך ממיסים את כל הפחד. צפירות האמבולנסים ברקע נשמעו פתאום כציוצי ציפורים והריח הכבד של בית החולים נדמה שהפך לריח של שדה פרחים. אתה פנית לדרכך ואני לקפיטריה. המשקה החם מחמם את כפות ידיי והלב כבר חם מהמפגש המבורך איתך. בהמשך הרופא עדכן אותנו שהכל עבר בשלום אבל אני כבר ידעתי קודם לכן שרופא כל בשר, שם בשמיים קיבל את הברכה שלך והפליא לעשות.

כל כך הרבה רגעים כאלה היו לנו השנה שכל כך רצינו אותך. כן, אבא יעקב, אני יודעת שממקומך הכל כך גבוה ליד כסא הכבוד ראית הכל וכשהיינו צריכים אותך כל כך, נשמתך האדירה ירדה לבקר אותנו במעליות רוחניות, כמו אז בתה"ש, וחזרה מעלה מעלה להתפלל ולהעתיר ליושב במרומים לבטל גזרות רעות.

אבל אתה יודע אבא יעקב, שאני הרי בסך הכל ילדה קטנה....ילדה קטנה שרוצה לראות את אבאל'ה בעיניים הגשמיות שלה, רוצה לשבת לידך סביב שולחנך הקדוש ולשמוע באוזניים גשמיות את התשובה יוצאת ברורה מפיך הטהור. רוצה לראות שוב את החיוך המתוק והמנחם הזה שלך.

בתחילת ההיכרות שלנו הרבית להגיד לי ששם המשפחה שלי הוא תשובה משום שיש לי את התשובה. הוי אבא יעקב, אני לא רוצה להתבגר ולמצוא את התשובות בעצמי. אני רוצה להמשיך להיות הילדה הקטנה ששומעת את התשובות ישירות מהאבא הגדול.

בבקשה אבא יעקב, תרעיש עולמות שם למעלה עם שאר הצדיקים שיבוא סוף סוף המשיח ושנזכה לחזות בתחיית המתים. שנזכה לראותך אותך חוזר עלינו ומזמין אותנו בחיוך גדול לעלות איתך לבית המקדש לזבוח זבח תודה להשם יתברך.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!