אנו בדרך לתהום // טורו של יעקב ריבלין

הידעתם שיש סגל א' וסגל ב' בתוך יהדות התורה המאוחדת? אם לא, הנה החדשות ועיקרן תחילה. יש חלוקת מעמדות בתוך הסיעה והיא חוצה את החלוקה המסורתית שבין אגודת ישראל ודגל התורה.

בסקטור הראשון נמצאים ליצמן את גפני את פרוש את מקלב. בסקטור השני נמצאים שלושת המוסקטרים: מוזס, אייכלר ואשר. שלושה אישים ששום דבר אחר לא מחבר ביניהם למעט העובדה שהם יודעים על התפתחויות פוליטיות חשובות רק מכלי התקשורת המכסים את פעילות הסיעה הקדושה. מבין השלושה, אשר יודע קצת יותר.

בניגוד להגדרות וכינויים אחרים שנקבעו על ידי עיתונאים לצרכי נוחות (עיין ערך סיעת ג"ל, לציון הברית שהיתה בשעתו בין גפני וליצמן נגד רביץ ז"ל ופרוש יבדל"א), הרי שהחלוקה ל'סגלים' נשמעה מפני הח"כים בכבודם ובעצמם. ביום שני השבוע ישבו ח"כי הסיעה ודנו במה שפורסם כאן בשבוע שעבר על חוק יסוד לימוד התורה שנועד להתמודד עם גזירת הגיוס. הפתיחה היתה סוערת. "לא יתכן", זעק ח"כ מוזס, "שיהיו כאן שני מעמדות. סגל א' שמעורב ומעודכן בכל מה שקורה וסגל ב' שצריך לקרוא על זה בעיתונים". מוזס לא פירט מי ומי בכל סגל אך לכל הנוכחים זה היה ברור כשמש. הקולות הרמים כמעט ובקעו החוצה אך סופם שנבלמו בדלת הכניסה עבת הממדים.

אפרופו צעקות ודלתות. לפני מספר שבועות פנה ח"כ יעקב ליצמן למנכ"ל הכנסת בבקשה למנוע מעיתונאים להסתובב בקומת הסיעות בזמן שאלו מקיימות את דיוניהן השבועיים. ליצמן היה אז בתקופה הקשה של הביקורת התקשורתית החריפה על החזרה המהירה שלו למשרד הבריאות, בזמן שעבודות הרכבת בשבת טרם פסקו. בימים קשים כאלה הוא מעדיף שלא לראות עיתונאים מקילומטר ובטח שלא מטווח אפס כאשר אלה צובאים על דלתות הסיעות. בתכל'ס לא יצא מהפניה דבר. התקשורת ממשיכה לגדוש את מסדרונות הסיעה ואף אחד לא מצמיד אוזן לדלתות. זה פשוט מיותר. למה להתאמץ אם המשתתפים בישיבה ששים ושמחים, כל אחד כאשר זה נוח לו, להדליף החוצה כל מילה שנאמרה.

לגופו של דבר היה מקום למחאה של קבוצת סגל ב'. נושא כמו חוק הגיוס הוא בנפשו של כל ח"כ חרדי ביהדות התורה (הדגש הוא על יהדות התורה. בש"ס, ארבעה מתוך שבעת הח"כים לא מתעניינים כלל בנושאים חרדיים, והשלושה שכן, סומכים באופן עיוור על ראש התנועה, שמצידו מפעיל את השר לשעבר אריאל אטיאס). לא יתכן שיגייסו אותו לקרב הצמוד של גיוס הקולות ועד אז הוא ייאלץ לרכוש עיתונים כדי לדעת מה קורה. באמת לא יפה.

בתום הדיון הסוער הוחלט שמכאן ואילך יקבלו כל החברים עדכונים באון ליין על המגעים המתנהלים עם השרים וראשי הקואליציה בנושא הגיוס. אבל זה כנראה לא הפיס את דעתם של חברי סגל ב'. אלה דורשים כעת מעורבות רבה יותר גם בקבלת ההחלטות המעשיות. אחת מהן היא ממש קרדינלית - מתי יהיה הדד ליין להגשת חוק הגיוס המתוקן לקריאה הראשונה. האם יש להצמיד אקדח לרקה של נתניהו וכחלון ולדרוש קריאה ראשונה במקביל לחוק התקציב שהדיונים סביבו יחלו בשבוע הבא או לחכות עד למושב הקיץ.

את הדרישה להעלות את החוק לקריאה ראשונה בהקדם האפשרי העלה ח"כ מוזס בסדרת הפגישות שקיים השבוע עם רבנים ואדמו"רים. בכך הוא מנסה לחזור על מהלך שביצע לפני שנתיים וחצי במהלך הדיונים על חוק הגיוס החדש (זה שנפסל על ידי הבג"ץ באלול האחרון). גם אז התנהלו הדיונים בעצלתיים מתוך תחושה ששום דבר לא בוער. מוזס דרש להעביר את חוק הגיוס עוד לפני חוק התקציב לשנים 2017/8. לח"כים אחרים בסיעה לא אצה הדרך. בכל זאת היה מדובר בתחילת קדנציה והיו עוד אלף נושאים לא פחות חשובים כמו התקציבים לישיבות ולמוסדות התורה (במדור זה נכתב לא אחת שהיעד הראשון של כמה מח"כי הסיעה הוא לרצות את הלובי החזק של מנהלי המוסדות. הנה הזדמנות לחזור על כך פעם נוספת). מוזס רתם למערכה את מזכיר מועצת גדולי התורה הרה"ג ר' מרדכי שטרן וזה החל בסבב בין חברי המועצה.

בסופו של הסבב התקבל מכתב חתום הדורש מכל חברי הסיעה לפעול לאלתר לקידום החקיקה. נוסח המכתב היה שנוי במחלוקת. בגרסה המקורית היתה דרישה להצמיד את חוק הגיוס לחוק התקציב. בגרסה המצונזרת נעלם המועד האולטימטיבי של חוק התקציב. בסופו של ויכוח פנימי חריף הוחלט להסתפק במכתב של מזכיר הממשלה דאז, אביחי מנדלבליט, שהתחייב שחוק הגיוס יעלה להצבעה בתוך חודש לאחר התקציב. וכך היה.

ומתברר שאין חדש תחת השמש הפוליטית. כל גיבורי המחזה של הסיבוב הקודם מתייצבים על הקאסט ובאותם תפקידים. מצד אחד גפני ושות' שמעדיפים קודם כל לסיים בנחת את נושא התקציב. מצד שני מוזס ושות' הדורשים להצמיד בין שני החוקים. ויש גם את הצד השלישי של נתניהו וראשי הקואליציה, שמבחינתם כמה שיותר מאוחר יותר טוב.

ההבדל הוא רק במניעים של כל אחד מהצדדים. אם בעבר נתניהו דרש דחיה כי זה נתניהו - לסחוב זמן עד לרגע האחרון ורק אז לעשות משהו - כעת הנסיבות מורכבות הרבה יותר. בשיחות שהיו לחברי סגל א' עם ראש הממשלה והשר יריב לוין נאמרו דברים מפורשים. בגלל הסערה של חוק המרכולים והעליה הדרסטית בכוחו של לפיד בסקרים, נתניהו מעדיף שלא לפתוח כעת חזית נוספת בנושא דת ומדינה. באחת השיחות בנושא זה נאמרו לנציגים החרדים דברים קשים כגידים. תמציתם: המאבק בחוק המרכולים שרף את הקרדיט שיש לממשלה להתמודד עם דעת הקהל בנושא חוק הגיוס.
הוויכוח בתוך יהדות התורה בנושא זה טרם הוכרע. בסגל א' שומרים על שתיקה ומסרבים להציב אולטימטומים למועד העברת החוק. לעומת זאת אנשי סגל ב' ובראשם ח"כ מוזס עולים בכל כלי התקשורת ודורשים להעביר את החוק בצמוד לחוק התקציב.

והפעם יש לדרישה זו צידוק מזווית נוספת. חוק הגיוס האחרון נחקק בראשית הקדנציה. לקואליציה היה אמנם רוב של שישים ואחד קולות בלבד אך היא היתה יציבה כברזל. גם בגלל ההרכב ההומוגני שלה וגם בגלל שכל קואליציה בראשית דרכה חזקה יותר מאשר באחריתה. הסדקים והחריקות מתחילים באמצע הקדנציה ומתגברים לקראת השנה השלישית. בשנה הרביעית כמעט שלא היתה קואליציה שלא התפרקה.

באופן קלנדרי, הקואליציה הזאת היא במחציתה. זמן גבולי ביותר להעברת חוקים רגישים. מבחינת ההרכב הפנימי והסדקים היא כמו בשנה השלישית. ליברמן לא היה מעז להתנגד לחוק המרכולים ובטח שלא לחוק הגיוס, אם אלה היו עולים בתחילת קדנציה גם אם היה שותף בה. כעת הוא צופה פני עתיד ומקשיח את עמדותיו בנושא דת ומדינה. מבחינת לוח הזמנים שלו הוא כבר נמצא בשלב של הכנה לבחירות שיתכן וייערכו בעוד שנה. אם חוק הגיוס לא יעלה להצבעה עוד לפני תום מושב החורף בעוד חודש וחצי, בקיץ יתכן שנמצא אותו כבר בעיצומו של מסע בחירות.

ולא שהח"כים החרדים בונים משהו על חמשת האצבעות של ליברמן בכנסת. מאז פרשת המרכולים הם מבינים שיש שני ליברמנים. האחד שמאחורי הקלעים מוכן לשתף פעולה ואפשר לדבר איתו. כמו לדוגמה בתקנות לחוק דחיית גיוס בנות וכמו בתקנות לחוק שירות הביטחון לגברים. שם שיתוף הפעולה הוא חיובי ומלא ומוביל אותו עוזרו של ליברמן עו"ד אברהם אבוחצירא. הליברמן השני והגרוע יותר הוא בתחום שמעל פני המים. שם הוא עושה כל דבר שיגרום לו לעצור את המפולת במנדטים ובסקרים. תזכורת: בבחירות תשס"ט קיבל ליברמן חמשה עשר מנדטים והיה לשון המאזניים של הממשלה. בבחירות תשע"ה הוא קיבל שישה מנדטים וניתן היה להקים ממשלה בלעדיו. הסקרים הנוכחיים מציבים אותו באזור של ש"ס - בין ארבעה מנדטים והתנדנדות על אחוז החסימה בסקרים הגרועים לשישה מנדטים בסקרים הטובים.

ליברמן של הנראות הציבורית הפך להיות האויב המר ביותר של המפלגות החרדיות. בחוק המרכולים הוא לחם כתף אל כתף עם יאיר לפיד (מי שעוקב אחרי ההתבטאויות של השניים מבחין שהם מקפידים לא לתקוף זה את זה. כנראה כהכנה לקואליציה הבאה). בחוק הגיוס הוא טרם הודיע סופית שיתנגד אך גם טרם הודיע שיתמוך.

שימו לב לניסוח המעניין שבחר השבוע לענות לשאלה בנושא חוק הגיוס. "לא נתמוך", כך אמר, "בשום חוק גיוס שמשרד הביטחון לא יוביל אותו". הדברים נאמרו אחרי הפרסום כאן ובמקום נוסף על חוק יסוד לימוד התורה, שהמפלגות החרדיות רוצות להגיש כדי להתמודד עם פסיקת בג"ץ המתבססת על חוק השוויון. כלומר: תמיכה שלו בחוק זה כבר לא תהיה.

אבל עם זה עוד אפשר לחיות. הקואליציה הנוכחית בנויה על רוב של שישים ושישה ח"כים. השרה סופה לנדבר לא יכולה להצביע נגד הצעות חוק שאושרו בוועדת השרים לענייני חקיקה, כי אז היא מפוטרת לאלתר מהממשלה. את עמדתה בנושא הגיוס של ח"כ אורלי לוי-אבקסיס שפרשה מישראל ביתנו קשה לדעת מראש. מצד אחד יש בה צד מסורתי, מצד שני היא חדורת תזזית אופוזיציונית. בחוק המרכולים היא בחרה בצד השני. בקואליציה מעריכים שכך תנהג גם בחוק הגיוס. בכל מקרה ובכל חישוב יש לקואליציה את הרוב הדרוש לחוק יסוד לימוד התורה. כפי שנכתב כאן בשבוע שעבר, אין צורך ברוב של שישים ואחד לחוק יסוד חדש. וגם אם היה, החישוב דלעיל מלמד שאפשר להשיג אותו.

הבעיה היא חוק הגיוס עצמו. מה שבמפלגות החרדיות לא מספרים הוא שחוק יסוד לימוד התורה הוא רק חוק של מעטפת חיצונית. אי אפשר לשחרר באמצעותו בני ישיבות מגיוס. הפטור היחיד יכול להיעשות אך ורק באמצעות חוק גיוס חדש שיחליף את זה שנפסל בבג"ץ לפני פחות מחצי שנה. מאחר וברור שכל חוק גיוס שלא יכלול מכסות והתחייבות חרדית להגדלת אחוזי הגיוס באופן ניכר, ייפסל שוב על ידי בג"ץ, נדרש חוק שיתמודד עם הפסילה הצפויה. המשפטנים לבית מירון שמסייעים למפלגות החרדיות טוענים שכל מהותה של פסילת בג"ץ לחוקי הגיוס של החרדים נובעת מההתנגשות עם חוק יסוד השוויון. חוק זה קובע שכל אזרחי המדינה שווים בזכויות ובחובות. בתפיסתם של שופטי בג"ץ, השוויון בין חילונים וחרדים צריך להיות בתחום חובת הגיוס. בתחום הזכויות - כמו הזכות ללימודים במבני חינוך תקינים ותקצוב בתי ספר, אין חוק השוויון חל.
כך או כך, עם בג"ץ צריך להילחם בנשק שלו. אם הטענה היא שחוק הגיוס פוגע בחוק יסוד השוויון, אומרים המירונים, יש לחוקק חוק המשווה את לימוד התורה לשירות הצבאי. רק לאחר ההגנה של חוק זה ניתן לחוקק מחדש את חוק הגיוס שיקשה מאוד על בג"ץ לפסול אותו. לא שלבג"ץ יש מעצורים לפסול כל חוק שאינו עולה עם השקפת עולמו, אבל לפסול חוק יסוד של הכנסת זה סיפור מסובך שקרוב להכרזה על מלחמה בין הרשות המחוקקת והרשות השופטת. יארכו לבג"ץ שנתיים-שלוש של דיונים כדי לאזור את האומץ לעשות זאת. מה יקרה לאחר מכן? מן השמיים ירחמו.
בכל מקרה, גם לאחר חוק יסוד לימוד התורה יש צורך בחוק גיוס חדש. וכאן טמן ליברמן את המוקש הגדול. חוק גיוס חדש הוא בעצם תיקון לחוק שירות הביטחון. מטבע הדברים, רק משרד הביטחון אמור להכין אותו. כך היה בכל חוקי הגיוס הקודמים. היועצים המשפטיים של משרד הביטחון ונציגי הכנסת (ועדת פלסנר; ועדת שקד; ועדת לוין, דור דור ודורשיו) יושבים ומנסחים אותו בקפידה עד שהוא עולה לאישור סופי של הכנסת.

ההודעה של ליברמן שלא יאשר שום חוק שלא ינוסח על ידי משרד הביטחון היא חוקית והגיונית. הבעיה היא שאם הקואליציה והמפלגות החרדיות יקבלו את ההיגיון הזה, המשמעות היא שליברמן יוכל לסחוב את הדיונים סביב החוק עד מועד הבחירות הבאות. בינתיים תיכנס לתוקף הפסילה של הבג"ץ לחוק הנוכחי, והנה לנו וטו מתוחכם שקשה מאוד יהיה להתמודד איתו.

הדרך היחידה לעקוף את ההתנגדות של ליברמן היא החלטת ממשלה שתקבע שאת חוק הגיוס החדש והמחודש יגיש לכנסת שר אחר. יריב לוין לדוגמה. תהיה זו עקיפה של מאה ושמונים קילומטר בסיבוב במערכת היחסים הפנים קואליציונית. ליברמן לא יסכים לכך בשום פנים ואופן ויתכן שאף יאיים בפרישה מהממשלה. נתניהו והחרדים ייאלצו אפוא להתמודד עם משבר קואליציוני עוד לפני שהאות הראשונה בחוק הגיוס החדש נכתבה.

וזו כנראה הסיבה שנתניהו, אפוף הצרות וההמלצות העומדות להתפרסם בשבוע הבא, מעוניין לדחות את חוק הגיוס החדש למושב הקיץ. קשה לו להתמודד בו זמנית עם כמה חזיתות קשות. אם המשטרה אכן תגיש את ההמלצות להעמיד אותו לדין בשבוע הבא יעברו עליו שבועות סוערים של הפגנות מהים עד הירדן. בו זמנית הוא יצטרך להעביר את חוק התקציב הסבוך. מה שחסר לו על הראש זה חוק גיוס חדש שיוציא לרחובות לא רק את לוחמי השחיתות אלא גם את מצביעי יש עתיד והתנועות לשוויון בנטל.

לא מן הנמנע שחששות אלו עומדים גם בפני חברי סגל א' של יהדות התורה, שלא מיהרו להצטרף השבוע להכרזות של מוזס ואייכלר הדורשים הצמדה של חוק הגיוס לחוק התקציב. בסגל א' מעדיפים כנראה להמתין עד שמצבו של נתניהו יתייצב, שחוק התקציב שיש בו הרבה מאוד הישגים למנהלי המוסדות יעבור, ורק אז להיכנס לתוך הקלחת הרותחת של חוק הגיוס החדש.

אי אפשר לומר שאין הגיון בעמדה האמורה. הבעיה היא שלוח הזמנים הוא קצר עד אימה. עד תום מושב החורף נותר פחות מחודש וחצי. מושב הקיץ של הכנסת נפתח שבוע לאחר יום העצמאות ומסתיים בשבוע האחרון של חודש תמוז. בקושי חודשיים וחצי. בפרק זמן זה צריכים להעביר שני חוקים קשים ורגישים. את חוק הגיוס החדש ואת חוק יסוד לימוד התורה שנועד לשמש לו כמעטפת הגנה מפני בג"ץ. אין כמעט היתכנות מעשית להעביר אותם בחודשיים וחצי של מושב הקיץ. לא במצב של קואליציה יציבה ובטח לא מול שר ביטחון לעומתי שיעשה כל מאמץ להכשיל חוק שלא יעבור דרך משרדו. ועל הסיכויים שהוא יאפשר לחוק כזה מטעם משרדו לעבור כבר דיברנו.

מבחן ההישרדות של הקואליציה

ביום ראשון הקרוב ישתתף שר האוצר משה כחלון בישיבת הממשלה ולאחר מכן יעלה על מטוס בואכה ארצות הברית. מדובר בביקור מקצועי שתוכנן מראש. כחלן אמרו להיפגש שם עם צמרת הכלכלה האמריקאית ולהציג בפניהם את הישגי המשק הישראלי. ויש בהחלט מה להציג. באופן יחסי, המשק הישראלי חזק ויציב היום כפי שלא היה מעולם.

היות ומדובר בביקור מתוכנן מראש, אי אפשר לחשוד בכחלון שהוא תזמן אותו כדי לחמוק ממבול ההפגנות הצפוי בשבוע הבא. ההודעה על הדיון שאמור להתקיים היום בצמרת המשטרה ומשרד המשפטים על האפשרות לפרסם את ההמלצות בשבוע הבא - יצאה רק ביום שלישי. כחלון ייהנה אפוא מן ההפקר למספר ימים. כשיחזור, הוא יהיה מוקד ההפגנות שנועדו להפיל את הממשלה.

כל גופי המחאה, שרובם ניזונים מכספי הקרן החדשה ו/או פטרונות פוליטית של אחת ממפלגות האופוזיציה, מוכוונים לחוליה החלשה של הקואליציה. אף אחד מהם לא מצפה שדרעי, ליברמן ובנט יפרשו מהקואליציה בגלל המלצות משטרה - חריפות ככל שיהיו - נגד ראש הממשלה. ליברמן עומד בראש מפלגה שחצי מחבריה בבתי המשפט. הוא עצמו חמק בנס מהעמדה לדין על עבירות שחיתות לכאורה. בנט לא יעשה שום דבר שיביא להקדמת בחירות ועל דרעי ומפלגתו מיותר להרחיב את הדיבור.

הלחץ יופנה בעיקר לכחלון. האיש שהכריז שאחת ממטרות מפלגתו היא להגן על שלטון החוק ובית המשפט הגבוה. מסיבה זו, כחלון לדוגמה מתנגד לפסקת ההתגברות בחוק הגיוס, שהיא הפתרון הקל המהיר והבטוח ביותר להתמודד עם פסילת הבג"ץ. מסיבה הוא גם עצר את המהלך של שרת המשפטים איילת שקד לבטל את הנוהל שכל בחירת שופט לבג"ץ צריכה רוב של שבעה מתוך תשעה, מה שנותן לשלושת שופטי הבג"ץ זכות וטו על כל מינוי חדש.

חריפות המלצות ועוצמת ההפגנות הן שיקבעו האם כחלון יעמוד בלחץ הציבורי ולא יפרוש. מבחינה חוקית גרידא אין לו שום סיבה לעשות זאת. התקדים שלו יהיה החלטת פרקליטת המדינה עדנה ארבל בשנת תשס"ד להמליץ ליועץ המשפטי להעמיד לדין את ראש הממשלה דאז אריאל שרון ובניו. מדובר ברמת המלצה גבוהה יותר מזו של המלצת משטרה לדרג המשפטי - זהו צעד אחד לפני הגשת כתב אישום על ידי היועץ המשפטי לממשלה.

ההמלצה היתה מונחת על שולחנו של היועץ המשפטי במשך קרוב לשנה. לבסוף החליט הנ"ל - אז קראו לו מני מזוז - שלא לקבל את המלצתה של ארבל, שבינתיים התמנתה לשופטת בג"ץ, ולסגור את התיק. מאוחר יותר סגר אותו גם בחלק של אולמרט ורק עמרי שרון שילם לבסוף את מחיר ההרפתקה הפיננסית המושחתת עם דודי אפל.

במהלך התקופה שבין המלצת ארבל להחלטה של מזוז, אף ציפור לא צייצה ולכל המעורבים בנושא לא חרץ כלב את לשונו. לא הפגנות ולא התגייסות תקשורתית להפלת הממשלה. שרון היה אז בשיא תהילתו ותקופת האתרוג שלו בעקבות ההתנתקות (שיש יותר מרגליים לדבר שנועדה בדיוק למטרה זו). רק מגורשי גוש קטיף קבלו מרה על השחיתות הגלויה אך איש בעל השפעה בתקשורת ובמערכת המשפט לא שעה אליהם.

גם אם המלצות המשטרה בתיק המתנות ובתיק מוזס יהיו חמורות, הן לא יגיעו לקרסולי החומרה של פרשת האי היווני בה הואשם שרון. כל המתנות שקיבל הזוג נתניהו במהלך שנות המגורים בבלפור 2 מסתכמות בכשש מאות אלף ₪. בפרשת האי היוני היה מדובר במיליוני שקלים שזרמו לחשבונות של החשודים תמורת ייעוץ כביכול. בפרשת האי היווני היה גם את האלמנט של קבלת תמורה להעברות הכספים. לפי החשד דאז, בתמורה לכסף קידמו שרון ובניו את עניינו של הקבלן והיזם דודי אפל בעסקי הנדל"ן שלו בארץ. בתיק נתניהו התמורה היחידה שהצליחו למצוא החוקרים היא סיוע למזרים המתנות, המיליונר ארנון מילצ'ן, לקבל אשרת עבודה בארה"ב מול משרד החוץ האמריקאי.
גם אם זה נכון, מדובר בזוטות של טובות הנאה קטנות בין חברים. אם לא יתפרסם בימים הקרובים משהו שלא ידוע לנו, ההמלצות נגד נתניהו יתבססו על סעיף של הפרת אמונים בלבד, לא שוחד, ועל הפרת אמונים עומדים עובדי מדינה לדין משמעתי ולא פלילי. נכון, במקרה של ראש ממשלה גם העמדה לדין על רקע של הפרת אמונים די בה כדי להפריש אותו מתפקידו, אבל זה רק בשלב של הגשת כתב אישום.

נתניהו יהיה זכאי להגנה מן הצדק ולטעון שאם שרון לא פרש לאחר הגשת המלצות, גם הוא לא צריך לעשות זאת. את המפגינים שגמרו אומר להפיל אותו, ואת המגיב הבלתי נלאה אהוד ברק (האיש שרק שתיקת ראש המטה שלו, בוז'י הרצוג, מנעה ממנו ללכת לכלא), זה לא ישכנע. הם יציפו את הארץ בהפגנות שמספר המשתתפים בהן יהיה פקטור מאוד משמעותי בהישרדות הממשלה. השאלה שמדידה שינה מעיניהם של נתניהו ואנשיו היא יכולת העמידה של כחלון. על יכולת זו תקום ותיפול ממשלת נתניהו הרביעית.

אתיקה-שמתיקה

לפני חודש וחצי התקיימה רוטציה בין ש"ס ויהדות התורה על סגנות יו"ר הכנסת. הסגן מטעם ש"ס, ח"כ יצחק וקנין, התפטר ובמקומו נכנס איש יהדות התורה ח"כ ישראל אייכלר. במקביל התפטר אייכלר מתפקידו כנציג הכנסת בוועדה למינוי דיינים ובמקומו נכנס יואב בן צור מש"ס.
לא חלפו אלא שבועיים ולפתע חזר ח"כ וקנין לכס סגן יו"ר הכנסת. מה קרה? התברר שיו"ר הכנסת יולי אדלשטיין לא יכול היה לוותר על שירותיו הטובים של וקנין בניהול הישיבות ובנשיאות הכנסת. אדלשטיין העביר שינוי תקנון שאפשר למנות עוד שני סגני יו"ר מעבר למכסת ששת הסגנים הקבועים. סגן אחד הוא נתן לאופוזיציה ואת הסגן השני לווקנין. מתנה טובה לחבר טוב.
לאדלשטיין יש לא רק חברים טובים אלא גם אויבים מושבעים. אחד מהם הוא ח"כ אורן חזן מהליכוד. מאז שהתפרסם התחקיר על מעלליו של האחרון, החליט אדלשטיין לרדת לחייו. הוא העיף אותו מסגנות יו"ר הכנסת בטענה המוצדקת, שאיש כזה לא מכבד את הכנסת. מאז יש בין השניים מלחמה פרועה אך לא שוות כוחות. חזן מגדף את היו"ר מעל כל במה אפשרית. לאחרונה הוא אף קרא לו סטאלין. זה מצידו שותק אך נועץ בו עמוק את ציפורניו.

לפני שבועיים התקיים דיון בוועדת האתיקה של הכנסת בתלונות הרבות נגד חזן, ויש הרבה כאלה. בתום הדיון הוחלט על עונש שטרם היה כמותו בתולדות הכנסת. הרחקה לחצי שנה פלוס שלילת שבוע אחד של משכורת. עונש דומה אך ללא שלילת משכורת קיבלה חנין זועבי מהרשימה המשותפת, לאחר שהשתתפה בשיט המרמרה והתעמתה עם החיילים. ותנחשו מי עומד בראש ועדת האתיקה. ברור, חביבו של אדלשטיין ח"כ איציק וקנין. האם יש קשר בין הידידות, המריבה של הראשון עם חזן, והחלטת ההרחקה החמורה? את זה ישפוט הקורא הנבון בעצמו.

בצמרת ש"ס אומרים לנו השבוע שווקנין לא שאל אותם לפני קבלת ההחלטה. הם שמעו עליה בתקשורת כמו כולם. חזן כשלעצמו לא מעניין את ש"ס במיוחד. הבעיה שלהם עם ההחלטה היא כפולה. חזן נתפס בציבור הימני כלוחם הגדול נגד השמאל והערבים. כשמישהו מש"ס זורק אותו לחצי שנה מהכנסת, זה נתפס רע מאוד בציבור זה.

הבעיה השנייה היא מספרית. בחוקים רגישים כמו חוק הגיוס והמרכולים, בלי ליברמן העוין, הרוב הקואליציוני הוא זעום. חוק המרכולים למשל עבר על חודו של קול. כך גם צפוי בחוק הגיוס. אורן חזן הורחק אמנם רק מהדיונים ולא מהצבעות, אך שום כוח שבעולם לא יושיב אותו מחוץ למליאה עד שלוש-ארבע לפנות בוקר רק כדי להבטיח רוב לחוקים קואליציוניים חרדיים. המכה שווקנין נתן לחזן עלולה לעלות לנו אפוא במחיר יקר.

את וקנין עצמו זה לא ממש מעניין. מדובר בח"כ שבעשרות שנות כהונתו בכנסת התעסק בעיקר בהבטחת זכויות החקלאים וההתיישבות. בדקנו בארכיון הכנסת. קשה היה למצוא שם חוק חרדי שהוא חתום עליו ראשון. גם בפרוטוקולים של הדיונים קשה למצוא אזכור של נאום שלו בנושא פרופר חרדי. רק התיישבות וחקלאים. זה המוטו שלו בכנסת. אז מה לו ולחששות שחוק הגיוס עלול ליפול בגלל ההקפדה שלו על כללי האתיקה? מה גם שלפני שנה הוא כבר הודיע שזו הקדנציה האחרונה שלו בכנסת. אז מה הפלא שהוא מצפצף צפצוף אחד ארוך על צמרת מפלגתו ועל האינטרסים החרדים. הפלא איך נתנו לו עוד קדנציה ועוד קדנציה בכנסת?! תשובה אולי במאמרו הבא של מזכיר הסיעה.

טורו של יעקב ריבלין פורסם בבקהילה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!