זהירות ילדים בדרך: "הפקידו בידך מתנה יקרה"

ראיתי את הבן שלך הבוקר, הוא עמד בשקט ליד הכביש והתלבט אם לחצות או לא, מחפש בעיניו מישהו שאולי יעזור. ואני חיפשתי אותך, אמא שלו, שתהיי איתו ברגעים אלו של פחד, שתושיטי לו יד חמה ותחצי איתו בביטחה. ולא היית שם.

עצרתי את הרכב בצד, עזרתי לו לחצות ורציתי כל כך לומר לך כמה מילים אבל לא ידעתי איך. לא היה לי עט, רק עפרון עיניים שחור שמצאתי עמוק בתיק ושארית נייר קרוע, שעליהם כתבתי לך פתק קטן: "אמא יקרה, הפקידו בידך מתנה עצומה - ילד מתוק, אנא אל תשאירי אותו לבד בכביש, הוא רק בן חמש." האם קיבלת?

הבוקר, אחרי שהעברתי אותו את הכביש החלטתי שאכתוב לכן. רציתי לספר לכן על עשרות הילדים שאני רואה בבקרים שמסכנים את חייהם בדרכם לגנים ולבתי הספר, רציתי לכתוב גם על אותו הבוקר כשראיתי ילדה קטנה עומדת עם ידה מושטת מעלה ליד המעבר בתקווה שמישהו יושיט לה יד, אך היד נשארה יתומה. לידה חצה בחור ממהר ולא ראה אותה כלל ולא את ידה המושטת.

רציתי לכתוב גם על אותו היום בו ראיתי ילד בן פחות מחמש שחוצה כביש דו כיווני לבדו, משאית כבדת משקל חלפה
שם רגע לאחר שחצה. עצרתי אז הרכב וניגשתי אליו לגינה בה שיחק.
-בן כמה אתה? שאלתי,
-עוד מעט חמש, ענה הילד בתמימות.
-ואיפה אתה גר? שאלתי.
הוא הצביע על הבית שמול הכביש. ובליבי שמעתי את אימו שאומרת, 'נו מה את רוצה? אני מסתכלת עליו כשהוא חוצה, שילך לשחק קצת...' ומה יעזור שאת מסתכלת עליו, אמא יקרה, כשהוא מסכן את חייו בכדי לשבת על נדנדה בצידו השני של כביש אימים דו כיווני?

יש תוכניות חינוך בבתי הספר ומוסדות הלימוד לבטיחות בדרכים, אבל זה לא מספיק. חינוך ילדים לבטיחות בדרכים הוא נושא חשוב לכשעצמו, אבל חשוב לא פחות (ואולי יותר) חינוך המבוגרים, אותם אימהות ואבות שחושבים שילדים קטנים יכולים ללכת לבד ולחצות כבישים לבד ואלה שבטוחים שאח 'גדול' בן שבע מספיק אחראי לקחת אח קטן. האם ילד בן שבע גדול מספיק להחליט החלטות הגובלות בסכנת חיים במקום בו אין אופציה לטעות?

אנו נזהרים בשמירה על ילדינו בכל כך הרבה דרכים. שיהיו לבושים יפה ומחמם, שיאכלו טוב, שלא יחסר להם דבר, אבל בכביש - שם אנחנו משאירים אותם להסתדר לבד ומקווים לטוב.

אומרים שאדם צריך לבחור את המלחמות שלו. אני לא בחרתי במלחמה זו, היא בחרה בי. לא רוצה לחכות שיהיו אסונות חס ושלום כדי להשמיע את הזעקה הזו, זעקה של ילדים קטנים שקיבלו משימה שפשוט לא מתאימה לגילם.

קוראות יקרות, הטור פורסם לראשונה בקבוצת הפייסבוק "ישנן (בנות ומה שביניהן)", שם זכה לתגובות רבות של קוראות ועורר דיון ער. אם גם לכן יש מה להגיד, כתבו לנו בתגובות. נשמח לשמוע.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!