נעים להכיר: אם במשרה מלאה, ועורכת דין פלילית

שלום וברכה, נעים מאוד. אביגיל, אמא לשני קטנטנים, עורכת דין פלילית, גרה בחור נידח ועובדת בלב תל אביב.

אז "איך עושים את זה?" שואלים אותי כולם. והאמת היא שגם אני שואלת את עצמי לא מעט פעמים.
ניתנת האמת להיאמר, בלי בעלי זה לא היה קורה. יש בינינו הסכם בלתי כתוב עוד טרום החתונה, אני עושה הכל כדי לממש את חלומו לגור במקום בו אנחנו גרים (שעה וחצי נסיעה ממרכז הקניות הקרוב) והוא עושה מה שצריך כדי לאפשר לי להמשיך לעבוד במרכז תל אביב (מדלת לדלת שעה ורבע. אם יוצאים ב5 בבוקר. בכל שעה אחרת קחו בחשבון שעתיים פלוס)

לאחר החתונה הכל תיקתק. שתינו קפה ביחד ב-6 בבוקר, ויצאנו ליום שלם, בערב הוא חוזר לפני ומספיק ללמוד, ואפילו להכין לנו ארוחת ערב עד שאני חוזרת הביתה. חיים מושלמים. ואז הראשון נולד, והחיים התהפכו, פתאום הבנו באיזה סרט קל חיינו עד עכשיו וכשנולדה השנייה - בכלל...

אז פיתחנו שיטה: היום אני יוצאת מוקדם בבוקר לעבודה והוא מוציא את הילדים למעון יומיים בשבוע, כדי שאני אגיע בזמן לקחת אותם. עוד יומיים אני מוציאה למעון ונשארת עד יותר מאוחר בעבודה, וביום הנותר אנחנו מתנהלים לפי הצורך או משתמשים בסבתות, דודות ובייביסיטריות.

טכנית זה עובד מצוין. שנינו מספיקים לעבוד, מגיעים בזמן לכל מקום. אמנם קמים מוקדם אחרי לילות נטולי שינה (בכל זאת, שני ילדים מתחת לגיל שנתיים) אבל עם זה מתמודדים. הקושי העיקרי שלי עם כל המערכת הזאת הוא מה לענות ללב. איך לצאת מהבית כשבדיוק שניהם התעוררו ובוכים לאמא, איך לשמוע מרחוק את הבקרים שלהם ולא להיות שותפה, לקבל תמונות של ילדים לבושים ומסודרים (אני מהר מגדילה את התמונה ובודקת שהפנים נקיות והקוקו ישר...) ולהתגעגע אליהם עד כלות. ובימים האחרים לדעת שמישהו אחר ראה את הגדול צוהל לקראת הקטנה כשהולכים להביא אותה, ולא אני חיבקתי אותם כשלקחתי לאמבטיה או נתתי נשיקת לילה טוב.


נשיקת לילה טוב. צילום: pixabay

ועם זה אין באמת איך להתמודד. אני משתדלת להרעיף אהבה וחום ככל יכולתי בזמנים שאני איתם מבלי לשכוח להציב גבולות נצרכים במקביל ורק מתפללת להצליח להיות האמא הטובה ביותר לילדי ושהחוסר הזה לא גורם להם נזק.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!