ליברמן מתעקש שאין לו כל עניין להגדיל את התבערה ולהעצים את המהומה

ספטמבר השחור

אריה דרעי טרם החליף עמו מילה מאז שעשה את הדרך למתחם ביג באשדוד בעיצומו של יום השבת, אבל עם היועצים המשפטיים במשרד הביטחון – היו לליברמן כמה שיחות לאחרונה.

מהשיחות הללו נולדה האמירה שנשמעה מפיו השבוע בפתח ישיבת הסיעה ולפיה, "אנחנו נתייחס אך ורק לחוק שמי שמביא אותו זה היועץ המשפטי של משרד הביטחון, עם כמה אנשים, כולם מנותקים מן הפוליטיקה, מן האינטרסים, אנשים שנטו מדברים ביטחון, כולל אנשי צבא, משפטנים ואחרים, וברגע שהחוק הזה יהיה מוכן – זה הנוסח שאנחנו נתמוך בו".

ליברמן קנה ביושר את סרבנות השלום של דרעי, כמו גם את היחס הציני שבה מתקבלת כל אמירה שלו בהקשר חרדי - בקרב חברי הכנסת. ליברמן אומנם הסביר שהוא לא בחר בסיטואציה אלא נאלץ להשיב מלחמה, על רקע התגברות הרדיקליות החרדית - מונח שהוא טבע ומן הסתם עוד יאומץ כז'רגון קרב בתוך הנגמ"ש נגד אנשי הפלג.

אלא שלבסוף התמונה ולא הטענה – נזכרת ונצרבת בזיכרון. כפי שתמונות רכבות השבת שמצולמות על ידי נוכרי בעל רגש ערבי חם (להפלת נתניהו) שוות יותר מאלף הבטחות ממשלתיות, כך תמונתו של ליברמן באשדוד לא תישכח במהרה ותטיל מעתה צל כבד על כל הסבר ואמירה.

אחרי ההקדמה הזאת והשכנוע העצמי – כמיטב המומחיות החרדית, שווה להאזין, גם אם בחצי אוזן, לקולות שנשמעו השבוע מלשכת שר הביטחון. בניגוד להסברים המלומדים של חברי הכנסת מטעמנו, ליברמן מתעקש שאין לו כל עניין להגדיל את התבערה ולהעצים את המהומה.

שר הביטחון פתח את דבריו בהתייחסות לנוסח שהועלה לאחרונה בפגישות חברי הכנסת החרדים. "ראיתי כמה נוסחים של החוק שניסחו הפוליטיקאים, זה לא מעניין אותנו", הוא אמר ולא יסף כיצד התגלגלו הנוסחאות לידיו.

על הנוסחה שמבקשת להקנות ללימוד התורה מעמד חוקי שווה ערך לזה של הגיוס (לא בעינינו כמובן, אלא בעיני המחוקק), דווח כאן לראשונה לפני כמה חודשים. אלא שהנוסח עצמו, כולל הכוונה להעביר זאת בהליך של חקיקת חוק יסוד – כלל לא אמור היה לדלוף בשלב זה מתוך החדר הסגור בו התכנסו בכירי הנציגים החרדים.

לרוע המזל, אחד מהיועצים הבכירים אליו נשלח המייל (בלי שמות, בלי שמות), סבר לתומו כי את הנוסח יש לשרשר הלאה וכך התגלגל לו הנוסח לעיניהם של הפוליטיקאים החילוניים, שהופתעו מכך שחברי הכנסת החרדים לא שוחחו עמם על כך תחילה. במחי פדיחה, לא ראשונה וכנראה שגם לא אחרונה, נעלם לו אלמנט ההפתעה והתאפשר לפוליטיקאים החילונים להטיל וטו על הרעיון עוד בטרם הושמעה באוזניהם ההצעה.

כישלון הגנרל

קצת יותר ממחצית השנה נותרה עד למועד בו יפוג תוקפו של חוק הגיוס הנוכחי, בהתאם לפסיקת הבג"ץ שקצב מועד של שנה. אם הצעת חוק לא תעבור עד אז עלול חודש אלול הבא עלינו לטובה, להפוך לספטמבר השחור שבו יהפכו כל בני הישיבות לעריקים על פי חוק.

שמונת החודשים ברוטו שנותרו, הופכים לנטו של ארבעה חודשים בחישובי זמן פרלמנטרי. הכנסת אמורה לצאת לפגרת האביב בעוד כחודשיים, לחזור לאחר מכן לתקופה קצובה של מושב קיץ ולצאת מיד לאחר מכן לפגרת קיץ ארוכה וחמה – שבמהלכה מתפזרים חברי הכנסת הישראלים לכל קצוות תבל.
ארבעה חודשים הם תקופת נצח במושגים פוליטיים, אבל גם את זה אין לנו לנוכח העובדה שהכנסת אמורה לצאת לפגרת הפסח לאחר שתאשר את חוק התקציב לשנת הכספים 2019. הפגרה של כחלון שמתכוון להעביר תקציב בחירות גדוש הטבות של לחם ושעשועים, תתחיל מאותו רגע ותימשך עד לתום הקדנציה.

ההנחה הרווחת של חברי הכנסת החרדים היא, כי אם לא יושגו הבנות עקרוניות ויחל הליך חקיקה עד לתום המושב הנוכחי, חוק גיוס מתוקן – כבר לא יחוקק עד לתום המועד שקצב בג"ץ.

ניתן להבין אפוא את פשר הבהילות שכנהוג במקומותינו, אחזה בח"כינו האמיצים רק אחרי שחלפו להם כמה חודשים של התנהלות עצלה. הזמן שנותר קצר, המלאכה מרובה והפועלים מוצאים עצמם ללא כלי מלאכה. על פסקת ההתגברות ויתר מי שוויתר, ללא משא-ומתן וללא תנאים מוקדמים, במסגרת מגעיו העצמאיים עם שר האוצר כחלון.

שר הביטחון הזכיר השבוע בשיחות סגורות, שמיד אחרי פסיקת הבג"ץ, הוא הביע את הסכמתו השקטה לתמוך בפסקת התגברות שתכלול גם רכיב של מתגייסים ערבים ובני מיעוטים. ליברמן הסביר בשעתו שעם פסקת התגברות שתתמקד בביצור מעמד הרשות המחוקקת מול הרשות השופטת ותבקש בסך הכל להנציח את המצב הקיים – הוא יוכל לחיות.

מי שהקשה על חיינו היה כזכור שר האוצר כחלון, שמיתוגו כמגן בית המשפט העליון מאפשר לו להישאר בממשלת נתניהו בלי אות קלון. כאן היו צריכים חברי הכנסת להפעיל את כל המנופים האפשריים על שר האוצר. להזכיר לו את הבטחתו בעל-פה (למיטב זיכרונם של חברי הכנסת) לתמוך בפסקת התגברות ספציפית לחוק הגיוס, להבהיר לו כי בלי העברתה גם חוק התקציב לא יאושר ולגייס את כל המשאבים להעביר את החקיקה בבליץ.

במקום שזה מה שיקרה, ההיפך התרחש. לא חברי הכנסת הם ששכנעו את שר האוצר, אלא כחלון הוא זה שאילץ את חברי הכנסת לוותר ללא קרב על הדרישה להעביר את פסקת ההתגברות. במבט לאחור אפשר לקבוע בוודאות שהייתה זו טעות של טירונים, למרות שהאחראי לכך היה הוותיק והמנוסה שבין החברים.

חכמת המסכן

משהלכה לעולמה בטרם עת ואפילו ללא הספד האופציה של העברת פסקת ההתגברות, מצאו עצמם חברי הכנסת בפני שוקת שבורה. חוות הדעת שנתקבלה רק בדיעבד הבהירה עד כמה קשה הסיטואציה. התברר כי אם הכנסת לא תכפה את עמדתה כנגד פסיקת הבג"ץ, במסגרת אותה פסקת התגברות, האופציה היחידה שתישאר היא להתמודד עם רכיב הפגיעה בשוויון עליו הצביעו שופטי הבג"ץ.

מתוך הכרת המציאות של עמידה צולעת ביעדי הגיוס שנקבעו, הועלתה ההצעה כי הכנסת תכיר בחוק יסוד בלימוד התורה כשווה ערך לשירות צבאי, כך שיתאפשר לב"כ המדינה לעמוד מול שופטי הבג"ץ ולטעון כי מבחינה ערכית – אין כאן כל פגיעה בשוויון.

ההצעה הזאת אמורה הייתה להיות מוצגת בתחילה בפניהם של חברי הכנסת והשרים החרדים, שהתבקשו לשבת עליה שבעה נקיים, ללטש ולנסח את הסעיפים באופן שיאפשר להעביר את המהלך מול החברים החילונים.

כל זה התפספס בדרך כאשר הנוסח נשלח ישירות ללא כל עבודת הכנה וללא כל תיאום, זלג לכל עבר ובעיקר לכותרות האתרים, והגיע במסלול לא מסווג בעליל ללשכת שר הביטחון ולמחלקה המשפטית במשרד, בראשות היועמ"ש החדש של משרד הביטחון עו"ד איתי אופיר.

מסעות השבת של איווט הפכו כל אזהרה שלו למוטלת בספק, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שבאותה לשכה ואצל אותו יועמ"ש, עברו בשקט-בשקט תקנות חוק הגיוס שאומצו בגישה משופרת מזו שהוכנה בתקופת קודמו בתפקיד בוגי יעלון.

במקרה הזה, ובניגוד לנוסחאות אחרות שהועברו בחודשים האחרונים ונותרו מתחת לרדאר, הכל זלג ודלף בפומבי כולל נוסח הטיוטה של הצעת החוק. התגובה של משרד הביטחון שגילה כי החברים החרדים מתכתבים איתו מעל דפי העיתונים, לא הייתה יכולה להיות אחרת. היועצים המשפטיים של משרד הביטחון נעמדו על הרגליים האחוריות ואחרי תיאום שנעשה מול לשכת היועמ"ש לממשלה - השמיעו עמדה אחידה ששוללת לחלוטין את הנוסח שהציעו החרדים.

בלשכה המשפטית של משרד הביטחון הצביעו על כך שגם בחוק הנוכחי שנפסל בבג"ץ, הוקנה מעמד לערך לימוד התורה, מה שלא מנע מבג"ץ לפסול את החוק. "ברור לנו מראש מה תהיה פסיקת הבג"ץ", הסבירו השבוע בלשכה המשפטית של המשרד, "השופטים יבהירו שמבחינתם ערך לימוד התורה לא אמור לבוא בסתירה לגיוס, היות ומבחינת הבג"ץ כבר הובהר שלא מדובר בערכים סותרים שאינם יכולים להתקיים בו זמנית. כל מי שחושב אחרת לא מבין את הלך הרוח בבג"ץ ולא קרא את הפסיקה האחרונה. אם חוק כזה יעבור, לא רק שהוא ייפסל בבג"ץ, אלא גם הליך ההכרעה יהיה מהיר ומיידי".

מכל ההערכה הזאת, המשפט האחרון הוא המדאיג מכל, שכן משמעותו היא, כי גם אם הבלתי ייאמן יקרה וחוק במתכונת שהוצעה יעבור – פסילתו עלולה להקדים את מועד מערכת הבחירות, להעמיד במוקדה את סוגיית השוויון בנטל ולהזניק את החייל האמיץ יאיר לפיד כל הדרך לבלפור.

הדברים הללו הושמעו לפני שבוע באוזני שר הביטחון, לאחר שנתקבלה גם עמדתה התומכת של לשכת היועמ"ש לממשלה - שגם אנשיה לא עודכנו בהליך ולמדו על ההצעה ללא עבודת ריכוך מתאימה. חברי הכנסת פירשו השבוע את דבריו של איווט כחלק מרצון של האיש להתגלגל לבחירות עם קמפיין אנטי-חרדי כללי. על כך שחושדים בו בכל אמירה, איווט יכול לבוא בטענות רק לעצמו.

ובאותה נשימה, להתעלם מהפרשנות שנתנו השבוע היועצים המשפטיים ולהאשים את כולם באנטישמיות ממסדית – זוהי חוכמת המסכן, עליה אמר מה שאמר החכם מכל אדם.

התקווה האחרונה

לא היו ימים רעים לשופטי הבג"ץ כתקופת שלטונה של שרת המשפטים איילת שקד. בשבוע שעבר הוזעק אחרון המוהיקנים, נשיא העליון לשעבר אהרון ברק, שזעק חמס נגד השרה העוינת בראיון לביטאון 'החמוצים', ידיעות אחרונות.

כל מי שבונה על כך שבג"ץ יעגל פינות ויחשוש מפסילת חוק מתוקן שיעבור – כדי להימנע מהתנגשות בין הציבורים, לא קורא את המציאות נכוחה. אם יש תחום שבו בג"ץ יכול להשיב לעצמו את שאריות אמון הציבור שאבד, זהו נושא הגיוס.

החלטות הבג"ץ בנושא זוכות לקונצנזוס ציבורי כמעט מקיר לקיר של הציבור החילוני והדתי-לאומי. בג"ץ יעוט על האפשרות של ביטוי רחשי לב המון העם, אל מול החלטות הממשלה ששקד יושבת בה. אם חוק הגיוס לא היה נופל לו מהשמיים, בג"ץ היה צריך להמציא אותו. ובעצם, זה בדיוק מה שהוא עשה בהחלטותיו מהשנה שעברה.

התובנה הזאת כדאי שתהיה מול עיניהם של חברי הכנסת החרדים שמבקשים ללהטט ולאחז את עיני חברי הכנסת והיועצים המשפטיים. מתוך מגוון ההצעות שהונחו עד כה על השולחן, אימוץ פסקת ההתגברות, הוא הצעד ההגיוני מכולם.

סגן שר החינוך מאיר פרוש שעלה לפני כשבוע לתוכנית 'פילפוליטיקה' (בהגשת יעקב ריבלין והחתום מעלה), ונשאל על זעמו לנוכח הוויתור של גפני לכחלון, התפתל ונמנע מלעלות להתקפה נגד חברו למפלגה. אבל בין המילים, ובהפסקות שבין המשפטים, ניכרה היטב מורת רוחו מהוויתור שלא קיבל מראש את אישורם של החברים וגרם לנזק.

בצר להם ובעקבות ההבנה שמתחילה לחלחל כי כולנו נקלענו למבוי סתום, נשמעו דיבורים השבוע על הפתרון שעלה ונגוז בעבר, להקמת 'צבא מקצועי' בצורה הדרגתית. הרעיון הזה נסמך בין השאר על דו"חות מקצועיים מהעבר הקרוב והרחוק (ועדת לוקר, בועז ארד וירון לרמן), שהצביעו על אבטלה סמויה בממדים בלתי נתפסים במסגרת הצבאית. מי שדחה את הרעיון בכל פה הוא הרמטכ"ל אייזנקוט שהזהיר מפני בריחת מוחות – ולא לישיבות.

מודל של צבא חסכוני, יעיל ומקצועי, ייתר את הוויכוח על גיוס בחורי ישיבות, אך הסיכוי שהליך שכזה יתרחש כשחרב הבג"ץ מונחת על הצוואר, שווה ערך לסיכוי שליברמן יעביר חוק שיחייב גם את סגירת חנויות הנוחות בשבת. מכל כיוון שמסתכלים על התמונה, דומה כי הפתרון היחיד שיכול לעבור הוא אימוצה של פסקת ההתגברות.

למרות שהוויתור התמוה לכחלון נתפס כמעשה עשוי, עדיין לא אבדה תקוותנו לגשת לכחלון ולהסביר לו את מצב הדברים "ככה שהוא יבין". כל עוד לא הועבר חוק התקציב לשנת 2019 יש לחברי הכנסת החרדים כדור אחד בקנה. אחרי שזה יקרה, כחלון יוכל לחייך כל הדרך לבחירות ולהגיב לכל דרישה בצמד המילים "סרק, סרק".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!