רגע לפני הקץ: קחו אחריות על קברי אבותינו

בתקופה האחרונה העיר אל-כוש בחבל כורדיסטאן בצפון עיראק שוב עברה טלטלה. בעקבות עריכת משאל העם על העצמאות הכורדית התפתח סכסוך אלים בין כוחות הפשמרגה הכורדיים לבין הכוחות של הצבא העיראקי שפעל יחדיו עם המיליציה השיעית אל-חשד אש-שעבי.

העיר הסמוכה לאל-כוש התרוקנה מהלוחמים הכורדיים והיה חשש ממשי לכך שגם אל-כוש שנמצאת במרחק 50 ק"מ ממוסול שזה עתה שוחררה מהמחבלים של דאע"ש, תיפול לידי הצבא העיראקי ואנשי אל-חשד אש-שעבי.

נפוצו דיווחים על כך שקברו של הנביא נחום שבאל-כוש נמצא בסכנה מיידית. בסופו של דבר הרוחות נרגעו ואל-כוש לא נפלה. אך המבנה העתיק של הקבר עדיין בסכנה.

אני מלווה את הסיפור של קבר נביא נחום מזה כמה שנים. לראשונה כתבתי עליו, וגם על הקברים האחרים של נביאי ישראל הקבורים באדמת עיראק, לפני יותר משבע שנים, כאשר כעיתונאית וכתבת לענייני ערבים התוודעתי לסיפורו העגום של קבר הנביא יחזקאל באל-כיפל. אז ניסו הגורמים השיעים ששולטים על המתחם למחוק כל זכר לאותיות העבריות ולזהות של הקבר העתיק. אז נודע לי שגם מצבו של הקבר של הנביא נחום שנמצא בצפון עיראק אינו מזהיר במילת המעטה. אולם, להבדיל מאל-כיפל, לא היה נסיון למחוק את הזהות היהודית מהקבר, ומשפחה עשורית נוצרית טיפלה ועודנה מטפלת במבנה במסירות רבה, אך מפאת הגיל ומפגעי הטבע הרבים, המבנה שפעם היה מוקד של הילולה גדולה של יהודי עיראק נמצא בסכנה.

בשנה שעברה, בהיותי חברת כנסת ויושבת ראש השדולה לשימור וטיפוח תרבות ומורשת יהדות ארצות ערב ואיסלאם, קיבלתי עדות מצולמת למה שקורה במתחם הקבר. המבנה נראה יותר רעוע ממקודם, והמשפחה הנוצרית העבירה קריאת מצוקה דחופה לכל מי שרצה לשמוע, בה ביקשו שיעזרו להם לשמר את המבנה העתיק.

פניתי לארגון אונסק"ו שאמון על הגנה של אתרי מורשת ותרבות בכל העולם, אך לא זכיתי למענה. את הכפפה הרימו דווקא אדריכלים ישראלים שעובדים עם הארגון האמריקאי "מהנדסים ללא גבולות" ויצאו לשליחות דחופה לכורדיסטאן. הם העריכו שהשיפוץ של המקום לא יעלה על כמה מיליוני שקלים.

ייתכן שיהודי עיראק בארץ ובעולם יצליחו לאסוף את הכסף בזמן כדי להגן קבר הנביא נחום ולמנוע את קריסתו. אך השאלה נותרת בעינה. הכיצד זה מדינת ישראל שהיא היא המדינה היהודית לה פיללנו ובה זכינו, לא לוקחת אחריות על אתרי מורשת יהודית הפזורים כאן ברחבי המזרח התיכון?

מדוע יהודי עיראק וארגונים שחרדים לשימור מבנים היסטוריים הם שצריכים לאסוף שקל לשקל על מנת לשפץ את קבר הנביא נחום?

מה עם קברי נביאים אחרים ומה יעלה בגורלם של בתי הקברות ובתי הכנסת היהודיים שעדיין קיימים באותן הארצות שם התגוררו היהודים במהלך מאות שנים?

כמובן שלא קל לישראל לפעול בשטחי המזרח התיכון, שברובו נשאר שטח עוין לישראל וליהודים. ניתן להבדיל ולסווג בין שלושה מצבים ייחודיים בהם נמצאים היום אתרי המורשת היהודית.
בקו האש: בשנת 2014 הופצץ במוסול קבר הנביא יונה על ידי אנשי דאע"ש. בסוריה נפגע קשה בית כנסת ג'ובר העתיק מאש מרגמות במהלך מלחמת האזרחים. לא ניתן להציל את המבנים הללו, וכל מה שאפשר לעשות – זה לתעד את המבנים ואת הנזק שנגרם להם על מנת לשמר את הזיכרון ההיסטורי.

אחריות מדינית: במדינות אחרות, כמו מרוקו ומצרים, בתי הכנסת ובתי הקברות מוגנים על ידי הממשלים המקומיים. אך כפי שאנו לעיתים מגלים, גם במקרים אלה עדיין יש מקרים של הזנחה או העדר אמצעים שפוגעים במבנים העתיקים ובבתי הקברות. על ישראל לנצל את הקשרים הדיפלומטיים הטובים שלה עם אותן המדינות על מנת ליידע על מצב המבנים ולגרום לשינוי חיובי – שיפוץ ותיעוד.

שטח הפקר

במזרח התיכון הבוער של המאה ה-21 יש לא מעט אזורי הפקר שם ניתן לפעול ברגישות ובזהירות על מנת לשמר את המבנים של בתי הכנסת העתיקים ובתי הקברות ההיסטוריים בשביל העתיד. אין שום מניעה לפעול למען קבר הנביא נחום באל-כוש שכן הממשלה הכורדית לא מתנגדת לכך כלל.

במדינות האחרות, כמו לוב למשל, ניתן לפנות לעזרה לאותן המדינות האירופאיות שיש להן השפעה שם ולנסות אם לא לשפץ, אז לפחות לתעד את המקומות בהם היתה נוכחות יהודית משמעותית במהלך זמן רב כל כך.

בשנת 2005 יצא לי לבקר כעיתונאית בלוב, והגעתי לבית הקברות היהודי העזוב והנטוש בעיר זליטן, שם התושבים המקומיים חיללו את בית הקברות והשתמשו ברוב המצבות כחומרי בניה לבתים שלהם.

לאחר עשור נפגשתי עם קבוצה של צעירים לובים נלהבים שדיברו על שימור של המורשת היהודית בארצם, קודם כל למענם, אך גם למען אותם היהודים שאינם יכולים להגן על הקברים ועל העתיקות שלהם עוד. חייבים ליצור חזית רחבה של מדינות וארגונים שיהיו מעורבים בהצלה של המורשת היהודית בארצות ערב ואיסלאם, אך הגורם שצריך להניע את התהליך הזה זה כמובן מדינת ישראל.

גם באזורים האחרים בעולם כמו במזרח אירופה יש פגיעה רחבה במבנים העתיקים ובבתי הקברות. כרגע מי שעוסק בהצלה של אותם בתי הקברות והגנתם זה ארגונים פרטיים שמגייסים כספים ברחבי העולם, בין היתר גם מממשלות אירופאיות, ועושים עבודת קודש בכל הנוגע לשימור של אותם המקומות להם יש ערך רב לבני עמנו. הסבים והסבתות, והאבות הקדמונים שלנו קבורים שם. לרוב גם לא נטשנו את המקומות הללו מרצוננו, אלא כתוצאה מרדיפות קשות מנשוא, מלחמות עקובות משם ופרעות אכזריות.

אני רואה במדינת ישראל כאפוטרופוס האמיתי של המורשת היהודית ברחבי העולם, ואם מדינות אירופאיות רואות לנכון להשקיע בשיקום של בתי הקברות בבלארוס ובאוקראינה, אז גם מדינת ישראל צריכה להתגייס ולהוביל את המהלך הזה.

עדיין בידינו זמן לפעול ולשמר, להגן ולהציל. אנחנו, העם היהודי חייבים את זה לעצמנו וגם לאבות אבותנו. זה הכבוד האמיתי, הכבוד האחרון שחייבים לאותן הקהילות שנעלמו ונמחקו ממפת העולם.


הכותבת: ח"כ קסניה סבטלובה, יו"ר השדולה לשימור בתי קברות ואתרי מורשת יהודיים בעולם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!