שמאלנים, גירוש מסתננים זו שואה, גירוש מגוש קטיף לא?!

אחד הדברים המרכזיים שהשמאל הישראלי אוהב להיתפס אליו הוא 'חופש הביטוי' המוכר והטוב, כמובן רק כשאין אופציה להשתמש בשואה או בזכויות האדם. מתברר כי חופש הביטוי הוא לא מושג משפטי בו נדרשת החלטת בית משפט, אלא מושג 'שמלאני', בו הם מחליטים מהו ביטוי.

שר הביטחון ליברמן הורה לתחנת הרדיו גלג''צ לא להשמיע את שיריו של יונתן גפן, כיון שהאחרון השווה את עדה תמימי (זו שהכתה וירקה על חיילים) לאנה פרנק (זו שלא הכתה וירקה על חיילים). כמובן שבעקבות ההכרזה הזו קמו 'שומרי הדמוקרטיה' הלא הם השמאל הישראלי הצבוע וטענו שבמדינה דמוקרטית יש להפריד בין דעותיו של אדם לבין מקצועו.

למען האמת הטעון הזה עגום מהיסוד. הרי גפן הוא מותג, אמנם מותג זול, אבל עדיין מותג. השירים שלו לא עומדים בפני עצמם. הרי אין הופעות בהן רק מנגנים את השירים שלו בלעדיו, כלומר יש קשר ישיר בין השירים של האומן לבין האומן עצמו. אבל העניין כאן הוא בעיקר הצביעות אליה נגיע מיד.

אותו שר ביטחון הרחיק גם את הרב שמואל אליהו מטקסים צבאיים, כתגובה לדבריו. הרב כזכור יצא נגד שירות נשים משותף, ואף קרא לרמטכ''ל להתפטר. מיותר לציין שלא שמענו אף שמאלני שטוען שזה לא דמוקרטי וכי צריך להפריד בין העיסוק של האיש לבין הדעות שלו. האם השמאל מנפנף בדמוקרטיה רק כשהדמוקרטיה מסתדרת עם הערכים שלו?

בימים האחרונים הרחובות בדרום תל אביב גועשים, ולא, זה לא רק מפני שהמסתננים עושים שם מה שהם רוצים, זה דווקא השמאל שרוצה שהמסתננים ימשיכו לעשות שם מה שהם רוצים, אלא שהפעם הם יהיו מוכרים בחוק. הטענות הקבועות שלהם הן בעיקר זכויות האדם, שואה ועוד ממיטב הפנינים שהשמאל יודע לייצר כשזה משרת את האינטרסים שלו.

בידיעה שפורסמה ב-(15.06.05) ע''י אפרת וייס נכתב ש-8,000 איש הביעו את רצונם העז להתנדב בפינוי גוש קטיף. כולנו יכולים לנחש מאיזה צד של המפה הפוליטית היו אותם אנשים. (רמז: לא מהצד הימני).
לא זוכר שהשמאל יצא במחאות על כך שמדובר בפגיעה בזכויות האדם או שהגירוש המדובר סותר את כל העקרונות של עם שיצא מהשואה ויודע דבר או שניים על גירוש אנשים מביתם.

אחד הדברים המרכזיים שהשמאל הישראלי אוהב להיתפס אליו הוא 'חופש הביטוי' המוכר והטוב, כמובן רק כשאין אופציה להשתמש בשואה או בזכויות האדם.

כשגפן אמר מה שאמר, ברור שמדובר בחופש הביטוי, אולם כשהרב אמר מה שאמר, הרי זו הפרה בוטה ויש למצות איתו את הדין.

יוצא אפוא, שחופש הביטוי הוא לא מושג משפטי בו נדרשת החלטת בית משפט, אלא מושג 'שמאלני', בו השמאל מחליט מה הם גבולות הגיזרה, כשמדובר במשהו שמשרת את האג'נדה המעוותת שלו, בהכרח זה חופש הביטוי, וכמדינה דמוקרטית חובה עלינו לאפשר לאזרחיה להתבטא כרצונם, וכשמדובר במישהו אחר הנוגד את האג'נדה שלהם, זו הפרה בוטה של חופש הביטוי ואין מקומם של משמיעי דעות אלו בינינו.

לחפש עוולות או חוקים שהשמאל מעוות כרצונו, זה לא קשה וגם אין זה מעט, ככל הנראה המאמר הזה לא יספיק בשביל שנמנה את כולם. בעבר השמאל שמר על קו אחד של דעות, אולם כבר כמה שנים שבראיון אחד הם יכולים לגרש מתנחל מביתו, ובראיון אחר לטעון בתוקף שגירוש מסתננים מביתם זה לא מוסרי.

אם מה שחברי הכנסת הערבים עושים עדיין מוגדר כחופש הביטוי, אני לא יודע מה לא מוגדר. לעמוד בכנס מול אלפי שהידים כפי שעשה יושב ראש הרשימה המשותפת ולזעוק "ירושלים שייכת לנו", "ובשנה הבאה נצעד יחד לירושלים", זו לא הסתה, אז מה כן? כי לפעמים נראה שלקרוא להרג יהודים זה לא הסתה, אבל לקרוא לאי שילוב נשים בצה''ל זה כן...

בזמן האחרון נראה שהשמאל מאבד את ה'ימין'. לפני כמה שבועות באחת ההפגנות של מני - הבובה של אלדד יניב - נפתלי, הונף שלט עם הכיתוב "נתניהו אשם עד שלא יוכח אחרת", באמת? אין איזה עיקרון חוקתי שהם נורא אוהבים לצטט שכתוב בו בדיוק ההפך? משהו עם זה שאדם זכאי עד שיוכח אחרת, או שכאשר מדובר בביבי סט החוקים שלהם משתנה?

לעניות דעתי הדבר נובע מעליונות מוסרית שהשמאל מייחס לעצמו אם במודע ואם בתת המודע של עצמו. הוא הציבור המשכיל, המלומד וממילא האמת הרציונלית מונחת בכיסו, ואם המון העם לא מכיל את זה, הם יחנכו אותו ויגרמו לו להפנים מה הם הערכים הנכונים אותם יש לאמץ, ומאלו ערכים כדאי מהר מאוד להתנתק.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!