נשות השומרון על החיים בצל הפחד: "אנחנו מרגישות במטווח ומחכות לתורנו"

"סליחה רגע, מישהו מוכן להסביר לי מאיפה מתמלאים כח להמשיך לחיות כאן בלי לפחד? לא מסתדרות לי כל האמירות האלה, שהתפקיד שלנו זה דווקא לא להתקפל ולא לפחד להמשיך לגור כאן, שאנחנו צריכים להמשיך לחיות רגיל וביתר כח על אף המחבלים האלה.

"באמת, למרות שהם שליחים של ה׳, אני מרגישה מרוקנת כבר. בלי כח לצאת מהמעגל פחד הזה. בא לי להסתגר בבית עם הילדים והבעל ולא לצאת עד שיבטיחו לי שאני יכולה להתהלך כאן בחופשיות ובביטחון. האם זו בקשה גדולה מידי?

"אם לקב"ה זה "בקטנה" לשלוח מפגע לשסע בעל של חברה, מה זה בשבילו להעיף את השונאים האלה מארצנו? מצד אחד מלאה בכאב, בפחד ובשנאה ומצד שני בתפילות, בבקשת כח ואמונה".

את הקטע המרגש הזה כתבה אתמול ח', תושבת אחד מישובי גב ההר, האזור בו התגורר הרב איתמר בן גל הי"ד לאחר ששמעה על הירצחו אמש.

בעקבות הפיגועים האחרונים בשומרון, בהם נרצחו הרב איתמר בן גל והרב רזיאל שבח, ביקשנו מכמה נשים המתגוררות באזור לתאר לנו איך הן מצליחות לשמור על שגרת החיים בצל הפיגועים הקשים ומאיפה שואבים את הביטחון להמשיך ולחיות כשאדם מוכר נרצח בכזו אכזריות.

מיכל, תושבת הישוב יקיר שבשומרון, מספרת כי ביומיום היא בדרך כלל אינה מפחדת, אך התקופה האחרונה זה שונה: "כמי שנולדה וגדלה בשומרון, אני לא חשה בפחד יומיומי, אבל בתקופה האחרונה המתיחות ניכרת, בעיקר בהרגשה הכללית, בכל רגע יכול להיות כאן פיגוע".

גם מוריה, תושבת ישוב אחר באזור מספרת: "בדרך כלל יש תחושה של ביטחון. נוסעים מאות יהודים על הכבישים האלה וברוך ה' לרוב שקט. בתקופה האחרונה אני כן מרגישה מתיחות שבאה לידי ביטוי בדאגה לבעלי ובתי שנוסעים כל יום בכבישים האלה".

גם מיכל וגם מוריה מתארות תחושה מתסכלת של פחד קבוע, שהן מרגישות שהממשלה וכוחות הביטחון לא עושים די כדי לסכל את הפיגועים: "יש לנו תחושה שדם יהודי הוא הפקר".

"למה נותנים להם לנסוע בדרכים שלנו רק כדי 'לא לפגוע במרקם החיים של הערבים'? מה עם מרקם החיים שלנו? כרגע לצערי נראה שטובת התושבים הערבים באזור מעניינת את הממשלה ומערכת הביטחון יותר מחיים של יהודי" כך טוענת מוריה.

מיכל מוסיפה: "ההרגשה היא שההנהגה לא מתאמצת יותר מדי בשביל לשפר את המצב. הרגשתי היא שהתנאים המעולים למחבלים הם אלו שמביאים עלינו את הפיגועים. אנחנו מרגישים במטווח ומחכים לתורנו, בתקווה שלא יגיע".

לשאלה איך מוצאים אומץ להמשיך לגור, לנסוע בכבישי האזור ולגדל ילדים בעיקר בתקופות מתוחות כמו החודש האחרון, עונות שתיהן כי הן מתכננות להמשיך ולגור בשומרון ולגדל את ילדיהן באזור למרות ועל אף הפיגועים

"חייבים להמשיך בחיים ולשמוח בדיוק היכן שהם רוצים לגרש אותנו" עונה מוריה ומוסיפה: "הם מנסים לשבור אותנו ואנחנו לא ניתן להם!"

מיכל מספרת כי "בתור תושבת המקום שגרה באזור מילדות, ההרגל חזק יותר מהפחד ובסופו של דבר אין אזור בארץ שלא ספג, בין אם פיגועים בין אם טילים. אנחנו נמשיך לגור פה על אף הפחד ותחושת חוסר הוודאות. אנו מוקירות תודה לחיילי צה"ל שנמצאים בשטח ומשרים תחושת רוגע ויש לנו אמונה באלוקים שישמור עלינו".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!