הוא שרף את התפילין - ושרף את הלב של כולנו // יענקי פרבר

צעיר חרדי לשעבר שרף את התפילין שלו. לדבריו הוא עשה זאת כאקט מחאה נגד חוק המרכולים. כששמעתי על המעשה - הזדעזעתי. נזכרתי שיהודים בשואה נשרפו חיים כשהם עטורים בתפילין, הם זעקו "שמע ישראל" ונשמתם עלתה בסערה לכיסא הכבוד.

מסופר בגמ' שבזמן חורבן הבית הרומאים בעצמם פחדו להיכנס לבית המקדש. הם הכריזו שהכלי הראשון שיוציא יהודי מן המקדש יהיה שלו, הגיע יהודי בשם יוסף משיתא שלא עמד בפיתוי, נכנס והוציא את מנורת המקדש. הרומאים אמרו לו שלא נאה לאדם פשוט להחזיק בביתו מנורה כה יקרה, הם נטלו אותה ממנו, והבטיחו שאם ייכנס שנית, יזכה בכלי שיעלה בידו, אז נחרד יוסף משיתא ממעשיו שלו וקרא בקול גדול, "לא די לי שהכעסתי את בוראי פעם אחת, אלא שאכעיסנו פעם שנייה?" הרומאים איימו על חייו והרגו אותו בעינויים קשים, הוא לא התפתה עד שיצאה נשמתו בתשובה שלימה (מדרש רבה בראשית ס"ה, כ"ב).

הצעיר שעשה את המעשה הנורא כתב פוסט ובו הסביר את מעשיו. לא אכנס לתוכן הפוסט כי זה לא רלוונטי. אבל אני חושב שזה חשוב לנתח את המעשה הכואב והקיצוני שהוא עשה.

שוטטתי ארוכות בחשבון הפייסבוק שלו, ומשם עולה שהוא עבר ועובר חיים קשים. הוא נודה ממשפחתו, נזרק לרחוב וישן באתרי בניה. אבל עדיין, בשביל לעשות כזה דבר צריך להיות או חולה נפש, או חולה פרסום. והדבר הכי מצער בעיני, זה כלי תקשורת חרדיים שנתנו לצעיר הזה במה, זה מה שהוא רצה וזה מה שהוא קיבל, שחרדים יפרסמו חרדי לשעבר שורף תפילין בשביל רייטינג או טראפיק? השתגענו?.

בשנים האחרונות כתבתי אין ספור טורים על תופעת הנוער החרדי שנושר, כואב לי הלב כל פעם לראות צעירים מבתים חרדיים מנאצים כלפי שמיא לאחר שעזבו את הדת. גם אני עברתי נסיונות קשים בצעירותי, נסיונות מרים ועצובים, אבל תמיד היה שם את האדם הנכון שיתמוך בי ולא יתן לי להישבר לגמרי, פעם זה אבי ז"ל ופעם רב מישיבה במאנצ'סטר "עזרת תורה" (הישיבה כבר לא קיימת, נסגרה לפני מספר שנים), הישיבה שם היתה אבן שואבת לבחורים שלא מצאו את מקומם, בחורים מכל העולם למדו שם, בחורים שלא הסתדרו בחברה או בקהילה ממנה הגיעו.

שם בישיבה נתנו לבחורים את מה שהיה חסר להם, נכון. הם לא הצליחו עם כולם, אבל הם הצליחו כמעט עם כולם. הכרתי שם למעלה ממאתיים בחורים, רבים מהם עם מרמור עצום על החברה החרדית, אבל רובם ככולם היום חרדים או דתיים שומרי תורה ומצוות, אולי אחד או שניים לא. הנס הזה קרה כי היו מלאכים שדאגו לנו, מלאכים שתמכו בנו, מלאכים שהבינו אותנו, ולכן שרדנו והתאוששנו מהזמנים הקשים.

גם עכשיו כמו אז, יש לצערנו אלפי נערים ונערות שנושרים ועוזבים את הדת, אבל איך הגענו לאקט של שריפת תפילין?. נערים שעוזבים את הדת ואת הבית הם נשמות טהורות שצריכות יחס אחר, הם לא עדר עיזים שצועדות ביחד עם כולם. הם נשמות טובות שצריכות הכוונה נכונה.

בדרך כלל זה קורה כשהנער נכנס לישיבה לא מתאימה ואז, כשהוא נחלש ונשבר והוא מבקש לפלס לעצמו דרך אחרת ההורים והמשפחה נלחמים בו.

נכון, נער שעוזב את הדת מבית שיש שם עוד אחים ואחיות וההורים לא רוצים ששאר הילדים יחקו אותו יעשו הכל כדי שהוא יעזוב את הבית. אבל יש צורה, יש דרך, לא בועטים ילד מהבית סתם ככה, כי אנחנו לא יודעים מה אותו ילד יעשה כשיגדל, יש אין ספור סיפורים מאירופה על מנהיגים קומוניסטים שהתעללו ביהודים, והמנהיגים הללו היו בחורים ישיבה שנזרקו לרחוב.

מהעבר השני - אני מכיר אין ספור נערים שעזבו את הבית וקיבלו תמיכה מההורים, אם זה בסיוע בשכר דירה או מציאת עבודה, או סיוע במציאת מקום מגורים אחר, הנערים היו מגיעים הביתה בסופי שבוע ולוקחים הביתה שלהם אוכל שהאמא בישלה במיוחד בשבילם. הם רצו לטעום קצת "משובת נערים", נכשלו איתם במערכת החינוך בה הם למדו, אבל ההורים שמרו עליהם. הם קיבלו אהבה מההורים אפילו שעזבו את הבית ואת הדת, ובמשך הזמן הם הפנימו והבינו שהחברה החרדית לא אשמה במצבם, ובטח לא הדת היהודית.

שריפת התפילין היא קריאת השכמה לנו החברה החרדית, אנחנו חייבים לבדוק "בשל מי הסער הזה." כמו בסיפור עם "עגלה ערופה" - האם אנחנו יכולים להגיד "ידינו לא שפכו את הדם?". מצד אחד -ייתכן מאד שכן, גם אם אנחנו טועים בטיפול של נוער נושר, מעשה כזה מגיע מבעיה נפשית של השורף, הפייסבוק מלא באנשים שמנאצים כלפי שמיא, והם רובם חרדים לשעבר, אבל דבר כזה עדיין לא נעשה בעבר, וזו לא אשמת אף אחד מאיתנו, זה חולי של צעיר שצריך טיפול נפשי.

אבל כן, אנחנו צריכים לפקוח עין על הילדים שלנו, ואם מכל סיבה שהיא החלטנו שאנחנו חייבים להוציא ילד מהבית, אז עושים את זה ברגישות ועם הרבה דמעות, מבהירים לילד שאנחנו אוהבים אותו, שאנחנו מחכים לו, ותומכים בו פיזית ונפשית, ילד שעוזב את הבית פיזית ונשאר מחובר נפשית, בסופו של דבר יחזור הביתה תרתי משמע.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!