הרב הבטיח לה שהיא תצא מזה - והיא הייתה מוכנה לעשות הכל

שאלו ודרשו חכמים, איך אחרי כל הניסים שראו בני ישראל בעשרת המכות במצרים ובקריעת ים סוף, בכל זאת התערערה אמונתם אל מול הקושי במדבר פעם אחר פעם. להבדיל אלף הבדלות ובכל זאת, שאלות דומות יכולות להתעורר אצל המעורבים באחד מסיפורי הניסים היותר מרגשים שקרו בחצרו של הגר"י אדלשטיין זצ"ל לפני שנים ספורות.

עם אשפוזו של פלוני אחרי אירוע מוחי קשה הרופאים לא נתנו לו סיכוי לחיות והודיעו ששעותיו ספורות. המקרה הגיע לגר"י זצ"ל לברכה דרך מכרים, אותם מכרים דאגו שתינוקות של בית רבן הלומדים במוסדות של הרב יעתירו בתפילות. למרות שבניגוד לתחזיות הרופאים השעות התארכו לכשבועיים, הרופאים המשיכו לייאש ולומר שאין להם יותר מה לעשות, לספק ניסים הם לא יכולים וסופו יגיע בכל רגע. הבת ביקשה להיפגש פנים מול פנים עם הגר"י זצ"ל.

היא הייתה מוכנה לעשות הכל למען הנס שהרופאים טענו שאין ביכולת המדע הרפואי לספק. הגר"י זצ"ל הבטיח לה שייצא מזה ויחד עם זאת ביקש ממנה לקבל על עצמה לקיים מס' מצוות ובעדינות ביקש שתציע לכמה שיותר בני משפחה לקבל אותן על עצמם. באותם רגעים יכול היה הגר"י לבקש הכל והיא הייתה נענית, אלא שהגר"י זצ"ל ידע את הכוחות של הנשמה שעמדה מולו ועד כמה ארוכה תהיה הדרך להחלמה. בקשותיו הצנועות היו בהתאם כשהוא אומר לה שהדרך תהיה ארוכה ואיטית.

כנגד כל הסיכויים ואחרי קריסת מערכות כללית, בדרך נס שלא היה רופא אחד שהצליח להסבירה הוא החל להתאושש, אחרי הליכה ארוכה וממושכת במדבר עויין של מחלקות אשפוז קשות בזו אחר זו הוא חזר לביתו בליווי ע' זר, לחיק משפחתו.

לא בכדי אנו מבקשים כל יום שלא יעמידנו בפני ניסיון ולא בפני ביזיון. קשה לאמוד מהצד את גדול הניסיון של האחר. ביום שנגמל אחרי חודשים מפרכים ממכונת ההנשמה, שאל אותו חברו בצחוק "נו, אז אתה מביא לי את המכונה שנשלח לכמה מהאויבים שלנו במקום את הצבא?" בתשובה הרים את אצבעו באויר ולחש בקול חלש "בשום אופן לא. אפילו לאויב האכזר ביותר לא מגיע כזה גיהנום!" בעודו מדבר התגלגלה דמעה גדולה על לחיו.

בדחילו ורחימו, מתוך הבנה שלא לנו לאמוד ולתפוס את גודל הניסיון של האחר, בכ"ז מול הניסים הגלויים שראתה המשפחה, כנגד כל הסיכויים, קשה להבין את העקשנות של חלק מבני המשפחה שלא לקבל על עצמם את המצוות שביקש הגר"י זצ"ל בתואנה שהם אינם מאמינים. קשה לתהות איך גם המאמינים במשפחה התעייפו מלקבל על עצמם מדי יום את המצוות לאורך כל הדרך.
בפרשת בשלח אנו רואים שבכל משבר משה רבנו היה לצידם. כולם ידעו שהוא המנהיג לאורך כל הדרך במדבר ואליו צריך לפנות בין אם לבקש שיעתיר מול בורא עולם לישועה ובין אם לדברי מוסר וחיזוק.

אולי הפרשה מלמדת אותנו את הסוד להחזיק מעמד במדבר החיים כשהסוד הוא להיצמד לצדיק גדול, קרוב ככל האפשר. אפשר להיוושע ע"י הליכה חד פעמית לצדיק גדול, כידוע צדיק גוזר וקדוש ברוך הוא מקיים. אך בין ישועה חד פעמית לבין עמידה בניסיונות והתמודדות נכונה איתם לאורך ההליכה במדבר החיים, ההבדל הוא הבדל של שמיים וארץ.

ברוך השם, קהילתו של הגר"י זצ"ל זכתה שינהיג אותה כפי שמשה הנהיג את העם במדבר. הרב ראה את כולם, בירר על כולם אצל מגידי השיעורים וראשי הכולל, בירר על כל ילד הלומד במוסדות שלו ודאג ללוות את צאן הקודשים שלו גם לסמינרים / ישיבות ועד לחופות בשעה טובה.
לא הייתה שאלה שלא נתן עליה תשובה או שפטר את שואלה בכך שהבעיה תעבור מעצמה. לעיתים אף שלח לקבל תשובה נוספת אצל עוד אחד מגדולי הדור אך לעולם לא השאיר נפש חיה בקהילה שלו ללא מענה.

בהבנתו הגדולה לנפש האדם הוא ידע שלכל אחד יש את השביל שלו בעבודת השם ואת השליחות הייחודית שלו בעולם הזה. בהתאם הוא התייחס לכל אחד ואחת כאילו היו ילדים יחידים. לנו כל שנותר היה רק להיצמד אליו ולא להרפות.

באהבתו הרבה לצאן מרעיתו דאג לפני הסתלקותו הכואבת למנות את ממשיכי דרכו: בניו הרב מרדכי שמואל, הרב צבי יהודה והרב שאול אדלשטיין שליט"א, כשחתנו הרב משה ראם קיבל ממנו את הנהלת המוסדות.

ככל שמתקרבים ליום היארצייט של הגר"י זצ"ל שיחול ב"ה בכ"ז שבט, הלב נקרע מגעגועים ובו זמנית רוצה לשיר. הלב רוצה לשיר את שירת הים הכללית של קהילת הגר"י אדלשטיין זצ"ל ואת שירת הים הפרטית של כל אחד ואחת מבני הקהילה שהגר"י זצ"ל הנהיג ביציאה ממצרים הפרטית שלו/ה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!