האם מותר לשקר לאפליקציה // הרב נורדמן

השבוע התבקשתי לעלות לשידור ב'כאן מורשת'. השיחה נסבה בין היתר אודות יישמון ה'וויז'. כשהנהג מדליק את האפליקציה - היישומון ומעוניין להשתמש בה תוך כדי נסיעה, הוא מתבקש להצהיר כי הוא אינו הנהג.

השיח עלה בעקבות אחד הרבנים שכתב שזה לא שקר. התבקשתי להגיב אם לשקר לרובוט נקרא שקר. ראשית עניתי שיש את עניין אותו הזהירו חז"ל של "חמירא סכנתא מאיסורא" – הסכנה חמורה מהאיסור ולהקליד באמצע הנהיגה היא סכנה ברורה ומיידית. בנוסף גם אם אין ממש איסור לשקר לאפליקציה יש את העניין של האדם שלא לשקר, בינו לבין עצמו.

ככלל, אנו נתקלים בשאלה הזו דבר יום ביומו: מותר לשקר בכתב? ובהודעה כתובה? ובסקרים? כשהתורה אומרת "מדבר שקר תרחק" למה הכוונה?

אמנם, גם אם אין ממש איסור בדבר, יש בזה משום השחתת מידותיו של האדם. "האדם נפעל כפי פעולותיו", כדברי בעל החינוך וזה יסוד גדול ביהדות. לא משקרים גם לא במשחק. לא מרגילים את הלשון לדבר שקר.

*

בתחילת השבוע השתתפתי בפאנל מיוחד שערך ד"ר אייל מדני. בפאנל שעסק בנושאי חינוך השתתפו בין היתר גם ראש העיר רמלה מר מיכאל וידל, ראש המועצה המקומית גדרה מר יואל גמליאל, וראש המועצה המקומית כוכב יאיר מר שימי אליאל.

היו אלו שעתיים מרתקות ששלל נושאי החינוך עלו בהם. אחת השאלות שנותרה אגב ללא מענה, היא כיצד להתמודד עם נוער שכבול לסלולרי. כיום, אחוזים ניכרים מבני הנוער בחינוך הכללי מגיע עם סמארטפון לבית הספר. איך וכיצד מתמודדים עם הצרה הזו?

מר גמליאל סיפר למשתתפים כי בבית הספר בעירו נקבע תקנון, שעם תחילת היום מפקידים כל התלמידים את הניידים שלהם בכניסה לבית הספר. החמאתי לו על היוזמה והבעתי תקווה כי זה ישרוד.

לעצם העניין הבעתי תרעומת מכך שאנחנו כמחנכים לא עושים די בהצבת גבולות לתלמידים. כמה שעות של שקט כפוי מהסלולרי, טענתי, לא מספיקות, אנחנו צריכים ללמד את התלמידים ולהציב בפניהם גבולות. כי הגבולות הם דבר שיילכו איתם גם בימי החופש, וגם בימים שלאחר הלימודים, גבולות הם תמרור לחיים תקניים.

אז איך עושים את זה? הפתעתי אותם: זה לא קשור לתלמידים, זה קשור בנו. כי מה לנו כי נלין על תלמידינו בעוד אנחנו עצמנו איננו מושלמים, האם אנחנו יודעים לעשות לעצמינו גבולות עם המכשרים הניידים?

הנה דוגמא, אמרתי להם, ביציאתי מהבית לכיוון העיריה, מרחק שני רחובות, הדלקתי איסטינקטיבית את אפליקציית הוויז. מה, אני לא יודע את הדרך? פשוט כפייתיות. התרגלנו ואנחנו לא זוכרים כמה אנחנו כבולים ומכורים לכך.

קודם נעזוב אנו את ההתמכרות ואחר כך נוכל גם להעביר ולהנחיל את זה הלאה לתלמידים.
הוא הדין גם לגבי השקר. אסור לנו לשקר בעצמנו. נעזוב את ההתרגלות המכוערת הזו וממילא גם נוכל לצפות ממשפחתנו ומתלמידינו לנהוג באמת ובאחריות.

*

ואחד היסודות הוא העקביות. הילדים רואים כמה הדבר חשוב למורה/למחנך/להורה ופועלים על פיו.
גדולת קריעת ים סוף עליה אנו קוראים בשבת זו פרשת בשלח, מסבירים לנו גדולי הדורות, היא העמידה האיתנה. הרבה יודעים להפריד או לחבר דברים, אבל לשמור על כך לאורך זמן – לכך נדרשת מיומנות יתירה.

ישנו סיפור ידוע שמביאים במדרש על מטרוניתא אחת ששאלה את רבי יוסי בר חלפתא מה עושה הקב"ה לאחר בריאת העולם? אמר לה: יושב ומזווג זיווגים ,בתו של פלוני לפלוני אשתו של פלוני לפלוני. גיחכה המטרוניתא: את זה גם אני יודעת. ציוותה על כל עבדיה להתאסף והעמידה אותם בשורה, אלף עבדים מימין ואלף שפחות משמאל, וציוותה עליהם להינשא זה עם זו וזה עם זו. למחרת, מספרים חז"ל, באו כולם פצועים.

אמר לה רבי יוסי: "אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף". הרי למדנו כי קריעת ים סוף משמעותה עמידה איתנה ועקבית. לא חיבור או הפרדה של רגע . הרי בקריעת הים אם רק מעט מים היו מוותרים על אחיזתם, היה כל הים מוצף על כל שבטי ישראל , גדולת הבורא מתחדדת בעמידה איתנה ,של קריעת ים סוף. להפריד לרגע את המים זו עבודה קלה – לשמר את המצב סימן הוא לגדולת הבורא .

מזה אנו למדים שהחכמה והתבונה היא לא לעשות 'בליץ' של רגע וגמרנו, אלא איך לשמר את הדברים ושהגבולות יהיו ברורים גם אחרי בית הספר.

וכשנעמוד איתן ונציב גבולות לעצמינו נהפוך אנחנו למודל לחיקוי לבני הנוער והיה זה שכרנו. יחד שבטי ישראל

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!