'פיקודי השם': הפוסט הוויראלי שגרם לפריד להתרגש ולחדש שיר

אברהם פריד השיק הבוקר ביצוע מחודש לשיר המיתולוגי 'פיקודי השם', בליוויה של מקהלת 'מלכות', בניצוחו של המוזיקאי פנחס ביכלר. השיר יצא לפני 40 שנה, בלחנו של היוצר משה לאופר, שהיה אז כבן 25. השיר המחודש, שעל עיבודו וההפקה המוזיקלית רשום יובלל סטופל, מצדיק, והפעם באמת, את צמד המילים הכה לעוסות "לבקשת הקהל".

הסיפור העומד מאחורי השיר לא פחות ממרתק: איש התקשורת ידידיה מאיר פרסם בחג הסוכות האחרון פוסט חביב, שנבע בכלל מאכזבה על כך שלא יכל לצאת ולהשתתף בהקפות שניות. לפוסט צורף סרטון וידאו, לא ארוך ולא מקצועי, אבל מפוצץ בנשמה: אלפי תלמידי ישיבת 'הר המור' בירושלים מרקדים לצלילי השיר העתיק 'פיקודי השם'.

גם ידידיה, שועל תקשורת וותיק ומנוסה, לא האמין למה שיקרה: הפוסט זכה לכמות גרדיוזית של שיתופים, צפיות, לייקים ותגובות. אחד מצופי הקליפ הפנה את תשומת ליבו של פריד לעניין, והזמר האהוב החליט שאם הקהל רוצה - הקהל יקבל. פריד העלה לעמוד האישי שלו את הפוסט הבא:

"הכל החל כמה ימים לאחר שמחת תורה. משיא השיאים של התרוממות הנפש והרוח חוזרים לימי החולין, ימי השגרה. אבל אז באחת, קליפ שנשלח אלי איפשר לי לשוב ולהתבשם משמחה אמיתית וטהורה, שמחתה של התורה. השולח צירף לקליפ את הטקסט: "אברהם שלום, אתה חייב לצפות בקליפ המצורף, קליפ שהועלה על ידי ידידיה מאיר וצבר תוך כמה שעות אלפי צפיות ומאות שיתופים. השיר שלצליליו רוקדים האלפים, הוא שיר שלך!".

"צפיתי והתרגשתי מאד מהשמחה הגדולה והתחלתי להיזכר במנגינת השיר אותו הקלטתי לפני כמעט 40 שנה", חותם פריד. "אז לכבוד שבת שירה, אני שמח לשתף אתכם בביצוע חדש שלי יחד עם מקהלת "מלכות" לשיר שהרקיד את האלפים".

'פיקודי השם' בביצוע המחודש: אברהם פריד ומקהלת מלכות. לחן: משה לאופר, עיבוד והפקה מוזיקלית: יובל סטופל

ידידיה מאיר, מצידו, פרסם גם הוא בטור אישי את הסיפור המלא. אנחנו מצרפים לכאן את הדברים, כפי שפורסמו באתר של ערוץ 7, תחת השם: "הגיבור הגדול - יום עיון מקוצר על הסרטון הוויראלי של ההקפות בהר המור".

1. כבר שנים שמנסים לסחוב אותי להקפות שניות במוצאי שמחת תורה. כבר שנים שאני תמיד מוצא תירוץ לא לבוא. פעם זה בייביסיטר, פעם עייפות, פעם סידורים ראשונים של אחרי החגים. אני לא משקר, גם זה נכון. אבל האמת היא שפשוט קצת קשה לי עם הקפות שניות, באשר הן. זה מרגיש לי כמו הבדלה מוזיקלית.

ואני אסביר: הבדלה מוזיקלית היא דבר נפלא וקסום. באמת. יש שתי מנגינות נהדרות להבדלה, כל אחת מהן מצוינת, ויש כאלה שמשלבים אפילו את שתיהן, אז בכלל. אבל בהרבה שבתות חתן או שבתות בר-מצווה זה נראה לפעמים כמו חולשה של בעלי השמחה. הם פשוט מסרבים להכיר בזה שזהו, נגמר, השבת המדהימה פשוט הסתיימה. הלכה לבלי שוב. פיניטו. עכשיו צריך לחזור לשגרה, לחיים עצמם. אז במקום לעשות הבדלה ולומר יפה שבוע טוב לאורחים, ואולי גם לחלק מזכרת אחרונה, הם סוחבים עוד דקות ארוכות עם הבדלה מוזיקלית. שלא לדבר על אלה שמקרינים אחריה גם מצגת.
משום מה כבר חודשיים לא כתבתי על הבר-מצווה שלנו, אז הנה: בתכנייה של שבת הבר-מצווה התנוססה בגאווה השורה הבאה: "19:59 - הבדלה לא מוזיקלית". נחשו מי ניסח אותה.

2. וכך, במוצאי שמחת תורה ישבתי בשעת לילה מאוחרת בביתי השקט ונטול ספרי התורה. ואז, כמה דקות לפני השעה אחת, הגיע בווטסאפ סרטון שמוטט לי, בן רגע, את כל תיאוריית ההבדלה המוזיקלית. רציתי לפשוט את הפיג'מה, לשים את החולצה הלבנה האחרונה שנשארה לי מהחג ולרוץ להר חומה, אל בית המדרש של הר המור. פשוט להיות חלק מהדבר הזה. אבל מה לעשות שבשעה כזאת באמת היה לנו קשה למצוא בייביסיטר? אז רק שיתפתי את הסרטון בפייסבוק - מי יודע, אולי הוא ירגש עוד מישהו - והלכתי לישון.

למחרת בבוקר וגם בימים הבאים גיליתי את הטירוף. מאז מוצאי שמחת תורה ועד לרגע זה, צפו בדקה וחמישים ושש השניות הללו עשרות אלפים בארץ ובעולם. רק בעמוד הפייסבוק שלי, הקטע הזה זכה עד לרגע זה ל 53 אלף צפיות ו-475 שיתופים (ביניהם של כומר מסן-פרנסיסקו).

לקומץ שלא ראה את הסרטון אנסה לתאר מה יש בו: מאות צעירים בכיפות לבנות, כל אחד שם את הידיים על הכתפיים של זה שלפניו, והם רוקדים עם ספרי תורה במעגל אחד ענקי, וחוזרים שוב ושוב על שיר ישן, בן ארבע שורות, בשמחה ובהתלהבות עצומה: "פיקודי ה' ישרים משמחי לב, מצוות ה' ברה מאירת עיניים, יראת ה' טהורה עומדת לעד, משפטי ה' אמת צדקו יחדיו".

בחורי ישיבת 'הר המור' רוקדים לצלילי השיר 'פיקודי השם'. צילום: באדיבות עמוד הפייסבוק של ידידיה מאיר

בהתחלה חשבתי שהסרטון מזקק את שיא השיאים, את הטופ של לילה שלם. אבל אחר כך הבנתי ממי שזכו להיות שם, שזאת פחות או יותר האווירה שהייתה שם כל הלילה. לילה שלם של שיא השיאים. ולילה שלם זה כפשוטו - עד אור השחר. ועוד למדתי, שאת השיר הזה, כמו את כל השירים שם, שרו הרבה יותר מדקה וחמישים ושש שניות. כמה זמן? כאן הגרסאות חלוקות. אחד אמר לי חצי שעה, אחר אמר לי שזאת סתם הגזמה פרועה ושרו אותו רק עשרים דקות (כך או כך, הבנתי למה ההקפות הן עד אור הבוקר. בכל זאת צריך להספיק עשרה-שנים עשר שירים).

יצא לכם פעם לשיר שיר אחד במשך חצי שעה או עשרים דקות ברצף? או עשר דקות אפילו? האמת שלי לא. מישהו שנמצא שם בכל שנה אמר לי: "זאת פשוט חוויה. זה מאפשר לך לחשוב שוב ושוב על המילים שאתה שר. כל שנה מתחדשים לכולם חידושים במילות השירים, והם כולם מכוונים ומדויקים בסדר עמוק ופנימי. יוצאים משם אחרת ממה שנכנסים".

3. לפעמים אני מקנא באלה שאין להם טור בעיתון ויכולים להגיב על משהו שמאוד ריגש אותם בשורה ספונטנית ולא ממש מנומקת: "וווווואו איזו עוצמה!! מרגששש. עם ישראל, תראו!!". האמת? זה בול מה שאני מרגיש. אבל אחרי כמה ימים ואינספור צפיות בריקוד הזה, אני מנסה להבין מה בדיוק כל כך מרגש אותי. מה, המוזיקה? בכל שבוע אני מקבל עשרות סרטונים של מוזיקה, וברובם היא הרבה יותר עשירה מהקלרינט של הר המור, במחילה.

ואולי זה העניין. הפשטות, זה סוד כוחו של הסרטון. אנחנו חיים בעולם של ריגושים מתחלפים, של אורות ופירוטכניקה, של רעש וצלצולים. כמה נדיר לראות רגע כזה של פשטות, של תמימות. את השיר הזה, "פיקודי ה'", שר במקור אברהם פריד (הלחן הסוחף, אגב, הוא של משה לאופר. כששאלתי אותו על כך השבוע, לקח לו כמה רגעים, אבל בסוף הוא נזכר שהוא אכן הלחין את השיר בגיל 25). ואפילו פריד, עם הקול האדיר שלו והנוכחות הכובשת והחד-פעמית על הבמה, מופיע בשנים האחרונות, משום מה, עם יותר מידי אפקטים של יונים ודמעות מאחוריו. והנה כאן אנחנו מקבלים את השיר נטו, וזה כל כך עובד.

אבל העניין הוא לא רק מוזיקלי, כמובן. אי אפשר להתעלם מהמקום. אלה לא סתם בחורים ואברכים רוקדים בישיבה. זה הר המור. ובין ההמון, בתוך המעגל הגדול, אפשר אפילו לראות לרגע את הרב טאו עצמו רוקד כאחד התלמידים. הסרטון הקצר הזה נותן לנו הצצה נדירה לבית המדרש הכה-משפיע וכה-לא-נחשף-לציבור.

וזה לא שלא עוסקים בישיבה הזאת. לא מפסיקים לעסוק בה ובמשנתה, אבל כמעט תמיד זה במבט ביקורתי (לעיתים אני יכול להבין למה), מבט שונא, מתעב אפילו (אני לא יכול להבין למה). והנה, באדיבות צלמת אחת מעזרת הנשים, אנחנו נכנסים לדקה חמישים ושש שניות פנימה. ולמרבה ההפתעה זה נראה טוב. מלא שמחה אמיתית, טהורה. כזאת שכולם מחפשים. תודו שהפוזה האחרונה שדמיינתם בה את הר המור היא אושר וריקודים.

4. ואולי יש כאן עוד משהו. סליחה שאני מאריך, אבל אני חושב שהסרטון הזה שווה יום עיון. העניין הוא לא רק הפשטות של השירה והשמחה ודיבוק החברים, אלא האג'נדה. הרי יש כל כך הרבה שירים שאנחנו שומעים ושרים, וברוך ה' הדור שלנו מלא במוזיקה מרגשת. על אמונה, על תקווה, על גאולה. אבל כמה אנחנו שרים על התורה עצמה? כמה אנחנו עוסקים בה נטו? לא מדברים רק על אחדות והכלה והמקף-המחבר, אלא על הדבר עצמו?

בואו נחזור רגע שוב לפס הקול של הסרטון, כי הוא העיקר. מה הם צועקים שם באושר? "פיקודי ה' ישרים משמחי לב!", "מצוות ה' ברה מאירת עיניים!", "יראת ה' טהורה עומדת לעד!", "משפטי ה' אמת צדקו יחדיו!".
פעם בכמה זמן, כשישיבת הר המור עולה לכותרות – תמיד בגלל פולמוס כלשהו, גיוס בנות, בנט, עלייה להר הבית – גם כשמישהו כבר מעז לכתוב מילה טובה על הישיבה והעומד בראשה, תמיד הוא יקפיד לפתוח בפסקה אישית מסתייגת: "אין לי שום קשר להר המור, אבל...". אחרי הסרטון הזה והרוח שעולה ממנו, תרשו לי קצת לשבור את התבנית של המשפט המסורתי: אין לי שום קשר להר המור - אבל אני מקווה שיהיה לי קצת קשר. גם אני רוצה להיות חלק מהריקוד הפשוט הזה.

5. כשבדקתי השבוע מי בחר לשתף ולפרסם את הסרטון הזה, והיו כאמור מאות כאלה, מכל העולם, הגעתי לפייסבוק של יהודי מוונצואלה. אני לא יודע כמה הוא מחובר לתורה ולמצוות, והאמת? די בטוח שאין לו שום קשר להר המור. אבל הוא פרסם את הסרטון וכתב לצידו טקסט קצר בספרדית. מתוך סקרנות הלכתי לגוגל טראנסלייט, עשיתי העתק-הדבק, ויצא לי התיאור הכי מדויק של כל הסיפור. לא נגענו: "מאות אנשים השתתפו בריקודים מדהימים בישיבה ישראלי חשובה. לחגוג את היום שבו יהודים סוף - ומיד מתחילים שוב את מחזור הקריאה השנתי של התורה. לא לפספס את הווידאו של החגיגה המדהימה עם התורה בתור הגיבור הגדול".

(ידידיה מאיר, "בשבע")

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!