השיק הייחודי של הריביירה הצרפתית: כתבה מצולמת

בדרום מזרח צרפת, לאורך חופים זהובים ושטופי שמש של הים התיכון, פזורים כמה מאתרי הנופש הפופולריים ביותר בעולם. זוהי הריביירה הצרפתית הכוללת בין היתר את ניס, מונקו, קאן וסן טרופז.

לאזור הריביירה יש מוניטין של זוהר ויוקרה, והוא נחשב לאחד היעדים המועדפים על ידוענים, בני מלוכה ואנשי חוג הסילון. הוא מתהדר בחזות מרשימה של שדרות אלגנטיות, חנויות מותגי על יוקרתיות, וילות רחבות ידיים, מכוניות פאר נוצצות וכל סממן של עושר ראוותני ומופגן.

אבל לא רק פאר ויוקרה יש בריביירה. מעבר ליאכטות הנוצצות יש בה נופים מדהימים, מסלולי טבע מרתקים, אוצרות אמנות ואפילו אפשרות לשופינג איכותי ומשתלם.

בליל ה- 31 לדצמבר, ערב השנה האזרחית החדשה, מצאנו את עצמנו בנמל התעופה של ניס, בירת הריביירה הצרפתית. לא בחרנו בכוונה ביום הזה, ולמען האמת, היינו מעדיפים לנחות ביום רגיל שאינו שבתון. אבל זו היתה הטיסה האחרונה לניס בעונת החורף, אז תפסנו אותה וקיווינו לטוב.
נחתנו בעשר בלילה, וכשהגענו לאולם היוצאים והמתנו למזוודות התברר שכמו שחשבנו, אין תחבורה ציבורית מהשדה בשעה הזו. לקחנו מונית ישירות למלון במרכז ניס, דקות ספורות מתחנת הרכבת והחניון הגדול הצמוד אליה ובקרבת חנויות ומסעדות כשרות.

אחרי שהתאוששנו מהדרך יצאנו למרפסת לסקור את הסביבה. הספקנו לראות קצת זיקוקים (בעיקר לשמוע) לפני שקרסנו לישון.

היום הראשון - ניס

את היום הראשון הקדשנו לעיר ניס בירת הריביירה. יצאנו לרחוב מצוידים במפה והסברים מפקיד הקבלה וחיפשנו את תחנת החשמלית הקרובה, שנמצאת במרחק שתי דקות בדיוק מהמלון. ירדנו בתחנת האופרה, סמוך לכיכר מסינה ומשם צעדנו לכיוון גבעת הטירה דרך העיר העתיקה.

שוטטנו בסמטאות הציוריות של העיר העתיקה. ברחובות הצרים ראינו חנויות מקושטות להפליא, חלונות ראווה מושקעים של פטיסרי (מאפיה) ושוקולטרי (חנות שוקולד) עם יצירות מרהיבות ומעלות ריר. בין הסמטאות הללו שכן בעבר גם הגטו היהודי. רחוב בנוואה בוניקו (Rue Benoit Bunico) היה מרכז הגטו החל משנת 1430.

אחרי שקצת "הלכנו לאיבוד" במבוך הסמטאות יצאנו בסופו של דבר לכיוון הים ומצאנו את עצמנו בשוק עתיקות ענק השוכן על קו המים. מתברר שמדובר בשוק הפרחים Cours Saleya, שבימי שני הופך לשוק עתיקות. בשאר ימות השבוע זהו שוק פרובנסיאלי טיפוסי עם פרחים, פירות, סבונים ושאר ירקות.

אחרי שיטוט מהנה בין הדוכנים בשוק יצאנו לטיילת שלאורך החוף. בעיצומו של החורף היה החוף בניס מזמין ושטוף שמש. המון אנשים גדשו את הטיילת ורחובות העיר, אחרי הכל מדובר ביום שבתון ורבים ניצלו את יום החופש לטיול. סביבנו שמענו המון צרפתית, וגם איטלקית ואפילו סינית אבל אף לא מילה אחת בעברית.

המשכנו לטייל והנה מצאנו את עצמנו למרגלות גבעת הטירה Colline du Château. תוך כדי הטיפוס במדרגות (לא נורא בכלל) עצרנו לתצפית מהממת על העיר וגילינו בדרך פינות חמד קסומות כמו כיכרות קטנות, ספסלים מגולפים ומרפסות למול הנוף.

העלייה לגבעה נעשית באופן מעגלי ובגרמי מדרגות בכמה כיוונים - חלקם מובילים לנקודות שונות בגבעה. פעמים שהתלבטנו לאיזה כיוון לפנות - למפל או לתצפית? אבל בסופו של דבר ביקרנו ברוב האתרים על הגבעה, בהלוך או בחזור.

בסופו של טיפוס הגענו לראש הגבעה. שם יש פארק יפה ובו גינות שעשועים נחמדות לילדים. רכבת תיירים מצועצעת חלפה על פנינו - פתרון נחמד למי שרוצה לדלג על המדרגות.

מלמעלה נשקף נוף עוצר נשימה של העיר ניס ומעבר לה החופים והמרינות של הריביירה. הבטנו ולא שבענו מלהכיל את היופי הזה.






אחרי שנהנינו מהנוף המהמם המשכנו לנקודה הבאה - לכיוון המפל. מפל מלאכותי מרשים שזורם מלמעלה דרך כמה מפלסים.

מהמפל המשכנו לרדת במורד הגבעה, ידעתי שיש במקום בית קברות יהודי ורציתי לבקר בו. פנינו בכיוון השילוט לבית הקברות וכבר בפניה הראשונה נתקלנו באנדרטה להנצחת חסידי אומות העולם. ממש בסמוך מצאנו את בית הקברות היהודי שזיהינו מיד ע"י סימני המגן-דוד והכיתובים בעברית.





לצערנו שער בית הקברות היה נעול. מסתבר שיש שעות פתיחה רשמיות בבית הקברות. הצצנו דרך הגדר ומצאנו מצבת זיכרון לחללי מלחמת העולם השנייה. גם שאר המצבות היו מהודרות ומושקעות, חלקן בצורת לוחות הברית.

ירדנו מגבעת הטירה והמשכנו ללכת דרך החוף והשוק לכיכר מסינה היפה. זו כיכר עגולה בסגנון אירופי קלאסי עם מבנים אדומים התוחמים אותה ובמרכזה מזרקה יפה.

סמוך לכיכר הבחנו בגלגל הענק שראינו מהתצפית למעלה קודם. מתברר שהגלגל הוא חלק מלונה פארק זמני שנמצא במקום לכבוד החגים.

פארק השעשועים היה מקושט באופן יוצא דופן ומרהיב ביופיו. ספונטנית החלטנו לעלות לגלגל ענק. אחרי תור ארוך אבל מהיר נכנסנו לקרונית וטסנו למעלה. הנוף הנשקף ממרומי הגלגל - עוצר נשימה!

מהגלגל המשכנו להסתובב קצת באזור האלגנטי, ומצאנו שם סניף של חנות "גלרי לאפייט" הידועה מפריז. כשכמעט החשיך חזרנו בחשמלית למלון. היינו רעבים וחיפשנו מסעדה כשרה, מצאנו בקלות אחת כזו במרחק 5 דקות הליכה מהמלון. המחירים היו סבירים לגמרי, אפילו זולים מעט מהמחירים בארץ וטיפ אינו חובה בצרפת.

היום השני - וילה אפרוסי, EZE ומונקו

אחרי שביום הראשון הסתדרנו מעולה בתחבורה הציבורית בתוך העיר, בימים הבאים רצינו להגיע לעיירות סביב, ואת זה נוח יותר לעשות ברכב. בעשר בבוקר הגענו לסוכנות השכרת רכב שבתחנת הרכבת, ולקחנו את הרכב ששכרנו מראש - פורד ידני קומפקטי.

היעד הראשון המתוכנן ליום הזה הוא וילה אפרוסי. נכנסנו לאוטו ונסענו לקאפ-פרה. בדרך, המתפתלת לאורך גבעות ירוקות וחופים כחולים, עצרנו באחת מנקודות התצפית שעל הכביש. הבטנו מוקסמים בתצפית הפנורמית על נופי הריביירה. שוב נותרנו ללא מילים מול נוף כחול עוצר נשימה.

וילה אפרוסי

אחרי נסיעה קצרה הגענו אל הווילה. חנינו בשביל הכניסה (החניה במקום חינם) ונכנסנו.
הוילה הורודה והיפה היא אחת משכיות החמדה הנפלאות של הריביירה. הברונית ביאטריס אפרוסי לבית רוטשילד (שתי המשפחות, אפרוסי ורוטשילד - יהודיות), התאהבה ביופיו של המקום וקנתה את הקרקע כדי לבנות עליה את בית חלומותיה.

הקמת הגנים ארכה שבע שנים(!) לעומת בניית הווילה שנמשכה חמש שנים, ובמהלכן נשכרו טובי האדריכלים שנבחרו בקפדנות כדי לענות על כל דרישותיה של ביאטריס. בשנת 1912 היתה הוילה מוכנה ומאז התמקמה בה הברונית בחודשי החורף בקביעות.

הווילה עוצבה בסגנון רנסאנסי ויש בה רהיטים שהיו שייכים למלכה מארי אנטואנט, ורהיטים מסוגננים נוספים בסגנון רוקוקו. בקומה הראשונה יש טרקלינים מהודרים מקושטים בשטיחים, ביצירות אמנות ובחרסינת מייסן גרמנית. החדרים מציגים גם את אורח החיים העשיר של הברונית כולל אוסף השמלות ואביזרים נוספים שלה.





מחוץ לוילה נמצאים הגנים הנהדרים: הגן הראשי - גן צרפתי שעוצב בהשראת גני ורסאי, מעוטר בפסלים, מפלים ובריכות. ניתן לראות את הים מכל צד של הגן, וכדי להוסיף לקסם, משחקי מים מוזיקליים נובעים מן הבריכה הגדולה ויוצרים מחזה של באלט מים ייחודי ומקורי.

במותה בשנת 1934 הורישה הברונית, שמתה ערירית ללא ילדים, את הווילה שלה על כל אוספי האמנות והגנים לאקדמיה לאמנויות הבמה וזו הפכה לאתר תיירות.

העיירה ÈZE

מווילה אפרוסי נסענו לעיירה אזה Èze, הנמצאת בראש הר תלול וצופה אל הריביירה. אזה היא אחת מה"ערים תלויות" - עיירות בריביירה שכמו תלויות על צלע ההר.

חנינו במגרש בחניה בכניסה לעיירה (אין כניסת רכבים לתוך העיירה). ומשם טיפסנו בסימטאות הקסומות והתלולות לעבר הגן האקזוטי.

בגן האקזוטי שלל קקטוסים במגוון צורות וצבעים, אבל השחקן העיקרי בגן הוא הנוף המדהים הנשקף מכל פינה. עלינו במעלה שבילי הגן עד שהגענו לפסגה ממנה שוב הנוף המכושף הזה:

מונקו

כשיצאנו מאזה כבר היתה שעת אחר צהרים מאוחרת ותכננו להגיע למונקו בערב, לחוות את האווירה שלה בלילה.

כשהגענו למונקו כבר נטה הערב, והספקנו לראות פארק שעשועים נוצץ עם גלגל-ענק על שפת המים. המשכנו לנסוע לכיוון מונטה קרלו ומצאנו חניון ממש בלב הרובע.

הלכנו ברחובות היפים של מונטה קרלו. הרחובות מטופחים כיאה למקום, והמבנים סביב אלגנטיים ומרשימים. בדרך חלפנו על פני הוטל דה פאריז HOTEL DE PARIS הוותיק והמפואר.

בסוף היום העמוס חזרנו לניס, החנינו את הרכב בחניון סמוך לרכבת וצעדנו לכיוון מסעדת LE KETER.

נחתנו במסעדה תשושים ומורעבים. בעלת המקום קיבלה אותנו בחום, הגישה לנו קפה טוב, ואחרי שהתאוששנו קצת הגיע האוכל - מגש סושי, פיצה וקערת נודלס. אוכל פשוט וטעים. ישבנו במקום שעה ארוכה, תוך כדי שוחחנו עם בעלי המקום על החיים היהודיים במקום.

היום השלישי - קאן-סור-מר

יום רביעי היה היום האחרון שלנו בניס (את הלילה האחרון תכננו לעשות באנטיב), ולכן הלכנו לחנות הכשרה להצטייד בלחם ומוצרי מזון. החנות די גדולה ויש בה כמעט הכל - מוצרים יבשים כמו פסטות ועוגיות, לחם, מוצרי חלב, נקניקים ועוד.

משם נסענו למרכז הקניות פוליגון ריביירה שנמצא בקאן-סור-מר. היה יום שטוף רוחות חזקות שלא התאימו לטיול ולכן בילינו שם את שארית היום. בעלי מצא לו בית קפה נחמד עם WIFI ושקע לנייד, ואני פניתי לעשות קצת שופינג בחנויות. (מה לעשות, הבטחתי להביא משהו לילדים שנשארו בבית).

המרכז הנוצץ עצום בגודלו ומכיל כל סניף של רשת אפשרית: החל מליוויס, קלווין קליין ולקוסט דרך זארה, H&M, מנגו וכדומה, וכלה בחנויות מיוחדות כמו LUSH, TIGER וכמובן סניף גדול של פריימרק. בילינו במקום עד הערב, אז התגברו הרוחות והמשכנו לאנטיב.

נסענו לאנטיב, הישר למלון שעל החוף. גם כאן קיבלו אותנו באדיבות יוצאת דופן. צוות המלון הודיע לנו שהחניה מלאה, אבל אל דאגה, ניתן להם את המפתח והם כבר ידאגו לחניה ויעלו עבורנו את המטען לחדר.

היום האחרון - אנטיב

קמנו מאוחר יחסית, ויצאנו לטיול רגלי בסביבת המלון הנעימה. המלון נמצא בקו החוף, ויש לו חוף רחצה פרטי שהיה סגור בעונה זו של השנה. טיילנו לאורך רצועת החוף והרחובות הסמוכים.





כשחזרנו למלון הציעה לנו פקידת הקבלה להשאיר את הרכב בחניית המלון ולהמשיך למרכז העיר ברגל, מרחק 10 דקות הליכה. כמובן שקפצנו על ההצעה ויצאנו לכיוון העיר העתיקה.

אנטיב היתה מושבה כבר בימי היוונים שקראו לה "אנטיפוליס". מאוחר יותר שלטו בה הרומאים במשך 500 שנה והעיר גדלה והפכה לשער הימי הראשי באזור. עד היום ניתן ניתן היום לראות באזור שרידים מהתקופה הרומית ובהם אמות מים וכתלים מבוצרים. החל מאמצע המאה ה- 19, הפך שוב אזור אנטיב לפופולרי. עשירים מרחבי אירופה גילו את יופיו הטבעי של המקום ובנו בו את בתיהם היוקרתיים.

הלכנו לאורך החוף העתיק, מרחוק ראינו את הפסל הענק LE NOMADE, פסל מתכת מרשים בדמות ראש אדם הצופה אל הים ומורכב כולו מאותיות לטיניות החוברות זו לזו. חלפנו על פני מוזיאון פיקאסו ששהה בעיר במשך חצי שנה, והגענו לשוק.

בשוק, כיאה לשוק בעיר חוף, היה שפע של דגים מכל הסוגים. בנוסף הציעו הדוכנים גבינות, ירקות, סבונים ופרחים. נהנינו להסתובב בין הדוכנים אבל לא קנינו דבר מטעמי כשרות.





מהשוק פנינו לרחובות העתיקים והיפים של אנטיב. גם כאן מצאנו פארק שעשועים של כריסטמס, חלונות ראווה מקושטים להפליא ושפע של חנויות מעניינות.

חזרנו למלון, נכנסנו לרכב ונסענו לכיוון סן פול דה ואנס.

סן-פול-דה-ואנס

אחד המקומות שידענו שלא נוותר עליהם היה כפר האמנים הידוע סן פול דה ואנס Saint-Paul-de-Vence. טיפסנו עם הרכב לכיוון פרובאנס. והגענו בעקבות השילוט לחניון התת-קרקעי בכניסה לכפר.

כבר ממבט ראשון התאהבנו במקום. בית אבנים ציורי שימש כחנות מסעדה מקסימה בפתח הכפר.





הסתובבנו בשבילי הכפר העתיקים והציוריים כמו בתוך חלום, בתוך קסם. אווירת ימי ביניים בין הסמטאות. גם כאן האסתטיקה חזקה כל כך שאפילו כל דלת, כל מקוש מעוצב ומושקע. הרחובות הצרים מטופחים ונקיים להפליא, ואפילו השלטים עם שמות הרחובות חקוקים באבן באופן אמנותי אותנטי.

הכפר מלא בגלריות לאמנות והפך במאה ה-20 למקום עלייה לרגל של אמנים ושוחרי האומנות. לא פלא שהצייר מארק שאגאל בחר לחיות במקום וסיים כאן את חייו. הצייר קבור בבית הקברות
המקומי.

עם שקיעת החמה נפרדנו מהכפר בדרך לשדה התעופה הביתה. אקורד סיום מושלם לחופשה חלומית.

נכתב על ידי עדי וייץ בעלת הבלוג "מטיילים בכיפה"

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!