חברון גרנביץ: בגלל מצלמות הדוחות אאלץ לסגור את מפעל חיי

אריאל ידידי, חברי הפאנל מכובדיי! בחודש האחרון החלה עיריית בני ברק להפעיל 'דוחות באמצעים אלקטרוניים' על כל ציר רחוב השומר בעיר, החל מקטע הרחובות ז'בוטינסקי- אהרונוביץ' לאורך כל הרחוב עד צומת קוקה קולה.

20 מצלמות נפרסו לאורך הציר(כך ע"פ הצהרת העירייה) וכל רכב הנראה עומד בצדי הכביש יותר מ-119 שניות, מקבל דו"ח ע"ס 250 שקלים ישירות לביתו.

אין ספק וכולנו כולל אני מסכימים פה אחד כי החניה בכביש המסומן באבני שפה אדום לבן או צהוב לבן המיועד לתחבורה ציבורית, הוא מנוגד לחוק ואף גם אם אינו גורם כלל לפקקים ולעומסי תנועה.

עריית בני ברק יודעת בסתר ליבה כי הבעיה המרכזית של העיר אלו מאות קווי התחבורה הבין עירונית שחוצה מידי יום את העיר לאורכה ולרוחבה ומתנקזת בצוואר הבקבוק בצומת קוקה קולה, אך במשך שנים המפגע עומד כפיל לבן.

העירייה יודעת כי הפקקים הכבדים נוצרים סמוך לצומת קוקה קולה בצוואר הבקבוק ביציאה מהעיר, אך במקום לפתור את הבעיות האמתיות, העדיפו להעניש את כל הציר בבחינת 'האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף'.

העירייה שהקימה את מיזם המצלמות בטענתה.. בכדי למגר את תופעת כלי הרכב החונים במקומות האסורים והגורמים לעומסי תנועה אינה אלא 'זורה חול בעיני הציבור' ונוהגת אחד בפה ואחד בלב.

זכיין המצלמות שחבר לחברה הכלכלית של עיריית בני ברק והשקיע כמה מיליוני שקלים בתשתיות ובתחזוקת המצלמות המפלצתיות הללו, לא שם כספו על קרן הצבי, הוא לא פראייר, הוא סוחר ממולח שיודע 'לעשות כסף', אני לא חושד בו בתרומה של מיליוני שקלים לרווחתם של נהגי בני ברק, אלא עשה זאת בשביל מטרה אחת ויחידה, עוד דו"ח ועוד דו"ח ועוד דו"ח וכמו שמטבע הלשון הישראלי אומר 'מדו"ח לדו"ח כוחנו עולה'.

בסופו של יום ובסופו של חודש ובסופו של רבעון, מיזם המצלמות יוכתר בהצלחה או בכישלון, רק על פי כמות הדוחות שנרשמו, לעריית בני ברק ולזכיין המאושר שלחצו ידיים בברכת 'מזל וברכה' במעמד חתימת החוזה לא הייתה שום כוונה למגר את תופעת החניה האסורה אלא להגביר ולהגדיל את הכנסות העירייה ולהכפיל ולהשליש ולרבע את ההשקעה בת כמה מיליוני שקלים.

מיגור תופעת החניה האסורה יכולה הייתה להיפתר בקלות או להצטמצם משמעותית בפריסת כמה פקחים אנושיים לאורך הציר שיוכלו להבדיל בין חונה חוצפן, לבין בן הממתין לאמו הקשישה שתרד מהבית או נהג מונית הממתין ללקוח או....לקוח שקפץ לרגע לבצע קניה חטופה ולהמשיך הלאה.

אבל פקחים אנושיים הם לפעמים אנושיים, לא, הם לא כל כך שווים כלכלית לקופת העירייה כשהמטרה המסומנת היא כסף וכסף.

וכן, שלא יספרו לנו בעירייה שאומנם הסוחרים ממורמרים אבל התושבים מאושרים, ממש לא, תושב שאינו יכול לעמוד לכמה דקות חטופות לקנות משהו ולהמשיך בדרכו, איכות חייו נגרעה ולא השתפרה ועל כך יעידו עשרות אלפי תושבים שכבר הביעו דעתם לא אחת בעניין על הטרור האלקטרוני שהשתלט על עירם וביתם.

ואתם יודעים מה? 20 מצלמות הצבתם (ע"פ הצהרתכם), מדוע הסתפקתם רק באחד עשר תמרורים המורים על אכיפה באמצעים אלקטרוניים? לא מגיע לפנק כל מצלמה בשלט אישי משלה?
ואם אנחנו מדברים על השלטים, מדוע גודלם של השלטים אינם עולים על גודל של A4 משרדי? אם באמת. אבל באמת, אתם רוצים למנוע מכשול, רוצים למנוע חניה, לא יכולתם להרים שלטי אזהרה כמו שבמע"צ יודעים להרים.

ומה עם הרכבים הפונים שמאלה מכל הרחובות החוצים את ציר כהנמן? הפונים מרחוב נפחא, הושע, חבקוק, רבי עקיבא, עזרא, שלמה המלך....להם לא מגיע להיות מוזהרים על קיומו של ה'אכיפה באמצעים אלקטרוניים'? כן, לא מגיע להם להיות מוזהרים אבל בהחלט מגיע ומגיע להם בדואר הדו"ח ע"ס 250 שקל.

ואתם שם בעיריית בני ברק, מדוע לא נהגתם ברגישות והתחשבות כפי שנהגו ערים אחרות אחרי הצבת מצלמות- תקופה של כמה חודשים להסתפק במשלוח אזהרה לנהג סורר שעמד בצדי הכביש?, אך תחת זאת העדפתם להפתיע נהגים רבים עם שבעים, שמונים ותשעים דוחות שהגיעו לתיבת הדואר במפתיע מבלי שידעו כלל וכלל על קיומן של מחלבות הכסף הללו.

כי ביזנעס זה ביזנעס ואין מה לעשות, תספרו לי אחר כך שאתם באמת עם כוונה טהורה למנוע חניה אסורה.

הפנאל הערב: אריאל ברמן, ד"ר משה ט. לייבוביץ, מוישי רבר - מנהל הלשכה של סגר"ע אלעד שמואל גרוסברד, מוטי פוגלמן מנהל סניף פאג"י - הבנק הבינלאומי בבני ברק, חברון גרנביץ' בעל הקיוסק בבני ברק.

הבעיה:

אריאל ידידי, חברי פאנל נכבדים, כתוצאה מהצבת המצלמות, מתלוננים עשרות בעלי עסקים הפרוסים לאורך הציר, החל ממרכז רימונים, מרכז אוסם, צומת עקיבא השומר, מאפית הצבי וכו' וכלה בצומת קוקה קולה על ירידה חדה בהכנסותיהם, על לקוחות שחדלו מלהגיע ועל השממה הפוקדת את חנותם.

לא מוניתי לדובר הציר, אבל אני בטוח שגם קולם בוקע מגרוני, אך ברשותכם אציג את אסון המצלמות מנקודת מבטי האישי, מאז 1997 במשך עשרים ואחת שנה ממוקמת חנותי ברחוב הרב כהנמן 48, יש אומרים שחנותי הפכה למוסד ולאושיה בני ברקית ואחד מהסמלים הבולטים בעיר, במשך 21 שנה זכיתי לשרת אדמו"רים, רבנים, דיינים, אברכי כולל, שרים, חברי כנסת, ראשי ערים, וכל עמך בית ישראל. בקיצור, את כל שכבות האוכלוסייה הבני ברקית, האזורית והמזדמנת.

כמעט מאה אחוז מלקוחותיי הקבועים והמזדמנים, הם בעלי רכבים, העוצרים, קונים וממשיכים. בחודש האחרון תנועת הלקוחות הפוקדים את חנותי ירדה כמעט לאפס, כמה מצער היה לשמוע כמה מלקוחותיי שהתאדו מספרים לי. 'חברון, אתה מאוד נחמד, אנחנו מאוד אוהבים אותך, אבל לשלם 250 שקל דמי כניסה לחנות שלך, זה מעט יקר עבורנו'.

אחד הספקים שהזמנתי השבוע סירב להגיע באומרו 'יש לך שני אפשריות - או לתת לי 250 שקל במזומן ברגע שאני עוצר בפתח החנות, או להמתין לי עם עגלה ברחוב צדדי ותיקח משם את הסחורה'
(למען ההגינות והשקיפות אני חייב לומר שהגעתי להבנות בלשכת ראש העיר שספקים לא יקבלו דוחות בין השעות 9.30 בבוקר ועד 12.30, אבל מה לעשות שלא כל ספק יכול להתכוונן לשעות הללו).

החנות, אריאל ידידי וחבריי הפאנל מכובדי - זה מפעל חיים שלי, אני קשור בעבותות אהבה לקירות ולרצפות החנות, כאן נולדו ילדיי, כאן חגגתי להם בר מצווה וכאן הספקתי גם לחתן, אבל, בשבועות האחרונים אני יושב בחנותי ורואה את מפעל חיי מתרסק, לבנה אחר לבנה נושרת ומתנפצת, אני יושב מול סחורה טרייה שפג תוקפה, בוהה בקירות ונזכר בערגה בימים היפים של טרום המצלמות, אני יושב לבדי משועמם בימי חמישי ושישי ולחלוחית דמעה נקוות בעיני כשאני נזכר שעד לא מזמן בימים כאלו עמדו לצדי עוד שני עובדים כשידי שלושתנו מלאות עבודה, ועכשיו, לצערי הרב אם לא יהיה פתרון מעשי ומידי וזו מחשבה שהולכת להתבצע אאלץ להגיף את התריס ולא להרימו שוב, מפעל חיים, מפעל חיים אבל יש המשך לחיים ולא אסיים אותם שם בחוסר כל על מזבח האגו של 'לא סוגר'.

ביום שישי האחרון עשיתי את הצעד הראשון, יצרתי קשר עם בעל הנכס והודעתי לו, שכנראה אחרי 21 שנה נאלץ להיפרד.

עשרות בעלי חנויות בעלי משפחות, הורים לילדים רכים והורים לבנים ובנות לפני שידוך, נידונו למיתה כלכלית בשל אטימות לב של מקבלי ההחלטות היושבים במגדל השן, ומי כמונו מבינים היום את המשמעות העמוקה בתפילת ימים נוראים 'בנפשו יביא לחמו, משול כחרס הנשבר, כציץ יבש וכעלה נובל, מה שאדם המקבל את משכורותו ממשרד ממשלתי או רשות עירונית ללא קשר למצב הקופה הציבורית לא יבין זאת לעולם.

אבל באמת, מי אנחנו כמה עשרות סוחרים עלובים, באסטיונרים נטולי השכלה שכמותינו ועוד כמה עשרות אלפי תושבים ממורמרים, לעומת צמד הקוסמים 'הזכיין והעירייה' שהצליחו ליצור את מכונות הדפסת הכסף האלקטרוניות על חשבון גבינו השפוף.

הפתרון:

בשלב זה-את הנעשה כנראה שאין להשיב, המיליונים הושקעו, החוזה המכניס לכאורה לזכיין 50 שקלים על כל דוח ו-200 שקלים לקופת העירייה...נחתם המצלמות הוצבו בגאון, אינני מעז לבקש להוריד את ה שאלטר של המצלמות, כי זה לא אנושי מצדי וממש לא יהודי, לגרום לפגיעה בפרנסתו של משקיע המצלמות שהשקיע את מיטב כספו בכדי לשאוב מאתנו את מיטב כספינו.

ביקשתי להמתיק את הגלולה המרה, להאריך את זמן ההשהיה מ-120 שניות לעשר דקות.

זה לא יהיה פתרון מושלם, כי הנזק התדמיתי נעשה, אדם שבתודעתו קיים המידע כי המצלמות קיימות, לא יעמוד עם סטופר אלא יעדיף מלכתחילה לא לעצור, אבל.....הארכת הזמן תהיה המתקת הדין עבורנו ואולי, אולי תצליח להחזיר חלק מהלקוחות שנעלמו ותצילנו מכליה ואובדן הפרנסה.

אריאל ידידי רבותי חברי הפאנל, לסיכום דבריי: המציאות - מצלמות, הבעיה - אובדן פרנסה לסוחרי הציר ופגיעה באיכות חיי התושבים, הפתרון - הארכת זמן ההשהיה עד הדו"ח.

ואתם מכובדי, לא בכל פאנל חייבים להתווכח ולהביע דעות מנוגדות, אם באמת פיכם ולבכם שווים ואתם חושבים שאני צודק, תנו לי מחיאות כפיים בסיום דבריי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!