חודש לשחרור שריגש את העם היהודי: איך נראה סדר יומו החדש של ר' שלום רובשקין?

הזמן עובר מהר כשמאמינים. חודש ימים כבר חלף מאז נפתחו שערי הכלא לפני האסיר היהודי המפורסם ביותר בעשור האחרון. וזה הזמן לבדוק מה קורה אצלו היום, אחרי כל הכותרות, שערי העיתונים והשמחה חסרת התקדים שפקדה את העם היהודי העיתונאי חיים גיל מהשבועון 'כפר חב"ד' שוחח ובירר.

הודעת נשיא ארצות הברית בזאת חנוכה שנה זו כי החליט לשחרר את הרב שלום מרדכי הלוי רובשקין, עוררה שמחה עצומה בציבור החרדי בכל העולם בכלל ובארצות הברית בפרט, והזכירה לכולם, כן, גם למי שאומר שלוש פעמים ביום "מתיר אסורים", כי יש בורא לעולם. אבל, עתה, לאחר חודש, מתברר שבמקרה הזה מדובר ב'פעולה נמשכת', כפי שסיפר לשבועון 'כפר חב"ד', חתנו הרב יהודה זלצמן, המלווה אותו נאמנה בתקופה האחרונה.

חודש אחרי השחרור המשמח, מה שלומו של חמיך, הרב שלום רובשקין?

"ברוך ה', הוא מרגיש טוב ועסוק. מאוד עסוק".

תוכל לתאר לנו כיצד נראה יום שגרתי בחייו של מי שהיה האסיר היהודי המפורסם ביותר בעשור האחרון?

"האמת היא שאין יום שגרתי. כל יום קובע ברכה לעצמו. אבל אני יכול לספר שפחות או יותר יש קו מנחה שעל פיו אפשר לתאר את הימים שלו. הוא עסוק כל העת בחיזוק האמונה, באמירת תודה ובהמשך יצירת אחדות בין יהודים".

"הנה. אתאר לכם את היום הזה, שעדיין לא נגמר, וזה דווקא יום די 'רגוע' ביחס לימים האחרים שחלפו מאז יצא את שערי הכלא וזכה לשוב ולהיות אדם חופשי. היום הזה התחיל רק בשעה אחת בצהריים, לעומת מרבית הימים שהתחילו מוקדם הרבה יותר. היום הוא גם הספיק ללמוד חסידות במשך שעה ארוכה לפני התפילה".

"כמו כל חסיד הוא מתחיל את היום שלו בטבילה במקווה, אחר כך יש לימוד חסידות, תפילה וארוחת בוקר, ומרגע סיום העניינים הללו הוא מונח כולו בעניין שהזכרתי קודם – יצירת אחדות בין יהודים וחיזוק האמונה. היום, לשם שינוי, העניין הזה התחיל בצהריים, כך שהיה לנו יום עמוס קצת פחות. אבל היום עוד לא נגמר..."

ומה היה בינתיים במשך היום?

"ביקרנו אצל ילדים בבית ספר והוא דיבר איתם על אמונה וביטחון בה'. הם שאלו שאלות רבות והוא סיפר להם את כל הסיפור שלו מכלי ראשון, כמו שאומרים. עכשיו בדיוק, בשעה שאנחנו מדברים, הוא יושב ומכין תשובות לשאלות ששלחו לו תלמידים בבית ספר לילדים בעלי צרכים מיוחדים בלונדון. אקריא לכם את השאלות כדי שתקבלו מושג על מה שמעסיק אותו בכל יום מאז השתחרר".

"איך הצלחת לשמור על אמונה חזקה כזו במשך שמונה שנים? איך אתה מרגיש היום כאדם חופשי אחרי שבמשך שנים חיית בתוך חדר שגודלו ארבע על ארבע? איך שמרת על עצמך מפני כל הדברים הרעים שיש בבית כלא? איך לא איבדת את הביטחון העצמי אף על פי שידעת שאתה לא אשם מול כל המערכת של בתי המשפט והרשויות? כיצד התמודדת עם הדאגה לעתידך ובעיקר לעתיד הילדים והמשפחה שלך?".

"מובן שהשאלות מנוסחות בשפה ילדותית יותר. אבל כן. גם זה חלק מהיום השגרתי שלו. הוא יושב ועונה להם, בשפה שלהם, תשובות שעניינן חיזוק האמונה והביטחון בה'".

להתרגל למצב החדש

ובאמת, זו גם השאלה הבאה שלנו: איך הוא מתרגל למצב החדש, מאסיר במצר – לאדם משוחרר?

"יש לי שתי תשובות על כך. אל"ף – הוא מעולם לא חש אסיר. הוא אומר כל הזמן וזה גם המסר שהוא העביר בשנים שישב בכלא, שהוא לא היה אסיר. הוא פשוט חי במציאות אחרת, בהרגשה שהוא חופשי כי הוא מאמין בה'. בי"ת – טבעי שאדם מתרגל מהר מאוד למציאות הזו שבה הוא חופשי.
"הנה, הבוקר, בשעה שחצינו את הכביש במעבר חצייה, הסתכלנו ימינה ושמאלה כדי לוודא שלא מתקרבים כלי רכב. שאלתי אותו אם לא מוזר לו לחזור ולהתרגל לפעולה הטבעית הזו שכולנו עושים בלי לחשוב, שהרי הוא לא ראה רכב במשך שנים ארוכות... הוא חייך ואמר לי שהוא אפילו לא חשב לרגע על הפעולה הזו של להתבונן לצדדים לפני שחוצים".

שמענו שהוא ביקר בימים האחרונים אצל ראש ישיבת לייקווד. תוכל לספר לנו מה היה שם?

"כן. בהחלט. הוא הלך לשם כדי לומר תודה ולהביע את ההערכה העמוקה שלו לקהילה בלייקווד ולרבנים שעזרו לו לשרוד בבית הכלא ואף להשתחרר משם. זה חלק מסבב של תודות לכל הרבנים, האדמו"רים והקהילות שהתפללו בעבורו, שתרמו כספים למאבק המשפטי וששמחו שמחה עצומה כשהוא שוחרר.

"הכרת הטוב היא ערך מרכזי אצלנו, בתור יהודים שומרי תורה ומצוות, והוא שמח לעשות את זה, אף שזו משימה של ממש שדורשת מאמץ. נסענו קודם כול לפגוש את העורך של עיתון 'יתד נאמן' באמריקה, הרב פנחס ליפשיץ, שעזר המון ולא השאיר שבוע שבו לא הזכיר את האסיר היהודי שנמק בכלא. אין לי מילים לתאר את הפגישה שלהם והיא לא הראשונה שנערכה מאז שחרורו של השווער שלי. יש ביניהם אהבה שאין לתאר, כמו של אחים ממש, אחים בלב ובנפש.

"משם נסענו לבית של הרב הגאון רבי ירוחם אולשין שליט"א, מראשי הישיבה בבית מדרש גבוה לייקווד, שגילה איכפתיות מיוחדת עבור חמי במשך שנותיו בכלא ואף הגיע לבקרו כמה פעמים ושם, גם שם, היה אפשר לראות את האהבה הגדולה ואת האחדות הנדירה בין כל היהודים, בלי לשים לב לחוג שהם משתייכים אליו. הוא כמובן הודה על כל הדאגה, התפילות והתרומות, והרב אולשין אמר דבר תורה והתעניין בכל הפרטים, אף על פי שידע אותם ואף ביקר את חמי בבית הסוהר כמה פעמים".

"השווער שלי הוא לא אחד שיודע לשאת נאומים חוצבי להבות ולדבר בפאתוס. הוא ישב, הקשיב, וחזר על רעיון באמונה וביטחון, והיינו שם לא מעט זמן, משום שכאשר יש אווירה כזו של אחדות ושמחה, לא מרגישים בכלל שהזמן עובר. משם נסענו לבית של הרב הגאון רבי מלכיאל קוטלר שליט"א, גם הוא מראשי הישיבה, והמחזה הזה חזר על עצמו. צריך לראות את זה בעיניים כדי להבין עד כמה עם ישראל הוא מקשה אחת, משפחה אחת".

הכתבה במלואה התפרסמה בסוף השבוע במגזין 'כפר חב"ד'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!