"שני תיקי ממזרות טורדים את מנוחתי" // הרב נורדמן

בתחילת השבוע, השתתפתי בפגישה מיוחדת של כעשרים רבנים ומורי הוראה בישראל צעירים בלשכתו של הרב הראשי לישראל, הגאון רבי דוד לאו שליט"א.

פעמים רבות זכיתי לשבת במחיצתו של הרב הראשי שליט"א, תמיד בלשכתו יש תחושה שהזמן עצר מלכת. למרות העול הכבד המונח על כתפו כבוד הרב מתבל את דבריו בדברי תורה, וורטים וסיפורים מקורייים מעולם הרבנות. אבל הפעם הוא היה נראה מוטרד. בעודנו יושבים נכנסו פעם אחר פעם אנשי הלשכה המסורים והתלחשו עם כבוד הרב.

הרהרנו בליבנו, האם יש משהו מיוחד שמטריד את כבוד הרב? והנה הרב כמו קורא את המחשבות ובתגובה מספר לנו על שני תיקי ממזרות עליהם הוא שוקד בעצם ימים אלו: "זה טורד את מנוחתי", הודה, " אין לי מנוחה מכך ששני נערים יהודיים לא שלמים לגבי זהותם והאפשרות שלהם להתחתן בבא העת".

הגר"ד סיפר לנו על מצב התיקים, ובישר לנו כי בתיק הראשון הוא כבר לקראת הכרעה והנער יוכר ככשר לבא בקהל ישראל , ואת התיק השני הוא גם מקווה להביאו לסיומו הטוב בקרוב.

הדברים מדהימים ומעוררים. יושב הרב הראשי לישראל שעסוק באינספור מטלות ודיונים ומשקיע כל כולו למען נער אחד בישראל שבוודאי אינו מודע שברגעים אלו ממש טורחים עבורו ומנסים להביא לו צרי ומזור.

אמנם, התובנה העיקרית ממנה יצאתי מהפגישה: התורה היא תורת חיים, נצחית ואינסופית. לא בכדי אומרים לנו חז"ל כי התורה נקראת בלשון זו, שהיא מלשון הוראה. "שממנה יוצאת הוראה לכל באי העולם". בכל רגע התורה מתחדשת ומתעדכנת וניתנה הרשות לרבנים למצוא בה את הדרכים וההלכות החדשות והמתעדכנות.



בפרשתנו אנו לומדים על מכת בכורות, המכה שהכריעה את 210 שנות הגלות במצרים. ברגעי השיא של מכת בכורות אנו קוראים על כניעתו של פרעה להוציא את בני ישראל ממצרים. הוא קורא למשה ואהרן ופוקד עליהם לצאת: "ויקרא למשה ולאהרן לילה, ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל ולכו עבדו את השם כדברכם".

במכות הקודמות עדיין התווכח עמם פרעה, מי ומי ההולכים, מי בדיוק עובד את השם רק הגברים, רק המבוגרים. ועתה, כבר הבין: כולם יוצאים, "גם אתם גם בני ישראל", והמטרה אף היא ברורה: "לכו עבדו את ה' כדברכם".

בפרשת שמות למדנו מהי עבודת ה' אותה חיפשו בני ישראל בימים אלו שלאחר מצרים. הכתוב מעיד מפורשות: "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה". תכלית היציאה ממצרים היה הר סיני – מעמד מתן תורה בו קיבלנו את התורה וההוראה לדורות.

בני ישראל יוצאים לדרך חדשה. הם פורקים מעצמם עולה של מצרים ומקבלים על עצמם עולה של תורה. והתורה הזו היא נצחית, לדורי דורות, לעולמי עולמים.


בסוף השבוע האחרון נערכה בכפר הנוער 'זוהרים' מיסודו של מורנו ורבינו הגרי"ד גרוסמן שליט"א שמחת 'הכנסת ספר תורה' שנדב ידידי איש החזון והמעש מר אריאל חלקיהו-שטרן, לזכר הוריו היקרים, מבוני הארץ, אנשי מסירות נפש ודוגמא לדורות הבאים.

ראיתי אותם, את נערי 'זוהרים', שלכאורה הורחקו מהמיינסטרים החרדי, שנדחו מהישיבות בערי המרכז, משחים ומפזזים לכבוד התורה. התרגשתי. התורה היא של כולנו, ללא הבדל. תורת חיים. זו אותה תורה אותה קיבלנו בהר סיני לפני 3,329 שנים.

בדברים שנשא אריאל, הביא את דברי חז"ל על אודות מי שמכניס ספר תורה חדש לבית הכנסת, "כאילו קיבלו מהר סיני". ומהי אותה התורה אשר קיבלו בני ישראל בהר סיני? הלל הזקן, נשיא הסנהדרין, התבקש ללמד לגר את כל התורה כולה על רגל אחת, והוא השיב לו: "דעלך שנאי - לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה" ובעברית: 'מה ששנוא עליך - אל תעשה לחברך. על כך, כתבו המפרשים כי הדבר נלמד ממצוות "ואהבת לרעך כמוך". אמר רבי עקיבא, "זהו כלל גדול בתורה".

הפסוק "ואהבת לרעך כמוך", הוא הבסיס לדבר המרכזי עליו חינכו אותנו הורינו ז"ל – "אחדות ישראל", ואהבת ישראל. לאחדות הזו אנו, כילדיהם ונכדיהם, שואפים ומשתדלים בבחינת "ברכנו אבינו כולנו כאחד", אמר אריאל.

ברכנו אבינו כולנו כאחד יחד – שבטי ישראל.



שבת שלום ומבורך וחודש ש'נבשר ב'שורות ט'ובות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!