חסידות משנה מציאות - החסידים עדיין חלוצים

כשרבי ישראל בעל-שם-טוב שבר את הקרח מעל הנהר הדנייסטר הקפוא בערבות אוקראינה וביקש לטבול במים הקפואים כדי לטהר את גופו - גם במחיר של סכנת חיים - הוא לא חשב לרגע שהתנועה שיקים, תהיה כה אקטואלית כעבור למעלה ממאתיים וחמישים שנה - במאה העשרים ואחת.

מיומה הראשון ביקשה החסידות לקדש את החיים היהודיים, "תורה והלכה - למעשה". זאת, בניגוד ל'מתנגדים' לחסידות, דרך מקבילה שהתפתחה וגרסה כי יהודי העובד את בוראו הוא רק מי שספון בדל"ת אמותיו ועוסק בתורה. החסידות קיבלה לחיקה את כולם, תוך קידוש ערכים נוספים כאהבת חינם, שמחה, נתינה ועשיית חסד.

קשה למי שלא גדל על ברכי החסידות או היהדות החרדית בכלל - להתחבר לאידיאות כאלה כיום, כשהעולם המודרני פורש כנפיים ומצית את הדמיון בקדמה גלובלית חסרת גבולות. בימים כאלה, הדיבורים על חברה ישראלית עתידית שכל חלקיה משולבים זה בזה, נשמעים פחות הגיוניים. העולם גדל, אבל המדינה הקטנה ובעיותיה החברתיות והקוטביות, נותרו. על חזון החברה הישראלית המאוחדת מעיבה תדיר עננה שוברת אוטופיה. משום שהחברה החרדית, לפחות כיום, איננה ישראלית. לפחות לא על פי החזון הישראלי המוכר.

כמי שמנהל תכניות שבמסגרתן בולט השילוב של אלפי חרדים בתעשייה ובתעסוקה, באקדמיה ובהכשרות מקצועיות, ביחידות התנדבותיות ובמערכות הביטחון, שהתוצאה מהן היא שילוב בכל תחומי החיים - אין לי אלא להצביע על התופעה המתרחבת בעידן הישראליות הרב תרבותית, בה ניכרים היטב, מעורבותם של בני ובנות המגזר החרדי שאף מגיעים לעמדות השפעה וניהול ותורמים את המאפיינים הייחודיים אליהם חונכו.

אכן, האתגרים רבים הם. האיזון הראוי בין השתלבות נורמטיבית לבין שימור זהותי ותרבותי הינו קריטי לרווחתה והצלחתה של הקהילה החרדית בפרט ולמדינת ישראל בכלל. עדיין יש בנמצא 'איים', בהם היכולת לשלב בין הצרכים הייחודיים לבין העשייה בפועל, לוקה בחסר.
לצד הצורך בחינוך ומוטיבציה של צעירים להשתלבות, הדבר תלוי אף בנכונותם של קובעי המדיניות במסגרות הספציפיות להכיל ולהכיר את הצרכים והמאפיינים של המגזר החרדי, ויותר מכך, ביכולת ההבנה כי היוצאים נשכרים מתהליכים אלו אינם רק המשרתים, הסטודנטים או העובדים, אלא אף החברות, המעסיקים או המנהלים, וודאי החברה הישראלית כולה.

אם רק נרשה לה, בשורת החסידות מפזרת את העננים. כמו בימי תש"ח וקום המדינה - החסידים עדיין חלוצים ומקדימים את אחיהם הליטאים. האחרונים, מנסים לקדש את האידיאל הבלעדי של חבישת ספסלי הישיבות, תוך התמודדות, שנועדה מראש לכישלון, עם הצרכים האלמנטריים בקיום חיי חברה וקהילה. החסידים לעומתם, ממשיכים בדרכו של רבי ישראל בעל-שם-טוב, ונושאים את דגלה של תנועת החסידות שסברה כי התורה תתקיים רק עם דרך ארץ.

עץ שנעקר בסוּפה, הופך לגזע חסר שורשים. צמרות עצים, גם אם הן נפרדות ומרווחות זו מזו, יוצרות שדרה תמירה לתפארת. השילוב של לימוד התורה בחיי המעשה, תלוי במתן אפשרות ללא סייג של הקהילה החרדית לשמר אורח חיי תורה ומצוות לצד ובמהלך שילוב ותרומה בשירות, בהשכלה ובמשק הישראלי.

הכותב הינו מנהל תכניות בתחום החינוך, הכלכלה והחברה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!