"יהיה לי עצוב" • מאחורי הקלעים של פירוק בית

לפני תקופה רכשתי מיהודי שעמד להתגרש כמה ספרי קודש. בין הספרים שרכשתי 'על עיוור' היתה גמרא מסכת חולין, בהוצאת 'שוטנשטיין'.

ידעתי שהוא בהליכי פירוד. לא שאלתי, לא התערבתי ולא היה לי - ועדיין אין לי - מושג מדוע התפרק הבית הנחמד.

אך לצערי - הבית התפרק, והגמרא נמכרה.

הבוקר הגעתי, במסגרת לימודי 'הדף היומי' למסכת חולין דף קו. כשהפכתי את הדף גיליתי מכתב, הכתוב בכתב עגלגל של ילדה קטנה.

המכתב היה מיועד לאבא, זה שמכר לי את הגמרא, ונכתב, כך מתברר על-ידי בתו הקטנה.

לא התאפקתי - וקראתי את המכתב.

משסיימתי, לא הצלחתי לחזור לסדר יומי.

הדברים שנכתבו בו אינם מאפשרים לחזור לסדר היום.

"אני מאד רוצה שתחזור אלינו הביתה"

תחילה המכתב:

בס"ד

אבא היקר שאין כמותך!

אני מאד שמחה שה' נתן לי אבא - כזה מיוחד, אני מאד אוהבת אותך,

אוהבת אותך אתה קונה המון דברים מתייחס אלינו בכבוד הראוי לנו מאד, נהנתי מהעבודות שעשינו: גלגל הענק, מכוניות משא, אליקופטר, ואני מאד רוצה שתחזור אלינו הביתה כמו שהיה קודם.

אני לא אוהבת ריב כי ריב זה כמו ילדים קטנים וזה לא מתאים לאבא כזה מסור. אמא תמיד אומרת שהיא לא יכולה לחיות בלעדיך, זה מאד קשה לה. ויש לה מזה צער נורא, היא הבטיחה שלא תעשה לך כלום, אבל היא מבקשת ממך דבר יחיד. שאתה שתחזור הביתה, תשמור קצת על נקיון בבקשה כי זה מה שהיא אוהבת ואת שאר הדברים תעשה כרצונך וככל שאתה יכול.

אני מבקשת ממך דבר אחד, שתשים לי פלטה ושאם אתה לא חוזר אז יהיה לי מאד עצוב, אבל תתן לאמא קצת כסף, לפרנס אותנו ושתקנה לי שמלה לפסח.

בברכת שבת שלום,

מאחלת: ***

בתך האוהבת.

בבקשה, תחשבו שזה רצח

כולנו יודעים מי הם הנפגעים העיקריים מגירושין הנופלים על בית.

לעיתים הגירושין הם כורח שאין מנוס ממנו. אך יש פעמים שעם רצון טוב, והשתדלות רבה, ניתן לגשר על הפערים, ולמנוע את מכת המוות - ברבים מהמקרים - מהעוללים הצעירים, שיישאו את הטראומה לכל חייהם. ולעיתים, כך אומרים, יעבירו את תחושותיהם גם לדורות הבאים.

אם יידעו הורים, שעם מתן הגט, הילדים ימותו חלילה - האם לא יחפשו כל אפשרות אחרת, מאשר גט?

האם בתוך שלל הסיבות והנסיבות, לא נכללו גם מידות של נקמה ורצון להראות לצד השני מיהו שיכתיב את סדר העניינים ומי ינצח? אם כן - מה המחיר לכל זאת?

ברוב המקרים ניתן לגשר על פערים, ולפתור בעיות באופן שניתן להחזיר את הבית לשפיות - דבר שיעשה טוב לכל הצדדים. בראש ובראשונה לילדים.

אין ספק כי כל תיק - והסיפור שלו. אך מה שבטוח הוא, כי את המכתב הזה, שנכתב על-ידי ילדה אחת, צריך לקרוא ולשנן, להתעמק ולהבחין - ולכל הפחות לקחת את משקל הדברים בתוך שלל השיקולים.

לפחות מול השיקולים שאינם ממין העניין.

הרב, אנחנו מדברים על אותו זוג?

חשבתי כי נכון להעלות את הנושא לדיון ולסדר יום, מאחר ומכת הגירושין אינה פוסחת על המגזר החרדי. בשנים האחרונות אנו עדים ללא מעט בתים שהתפרקו - ולא תמיד היה זה כורח המציאות.

גם אנו, הצופים מהצד, צריכים לעשות הכל בכדי להעניק זווית חיובית, בכדי לעודד ולהשפיע שהנורא מכל לא יתרחש.

לפני כ-15 שנה, בעת שמוניתי לרב בית הספר הטכני בחיל האוויר, החלפתי את קודמי בתפקיד: הרב אברהם משה דויטש מנתניה.

בזמן החפיפה הוא סיפר לי על אחד הקצינים שעמד להתגרש, והיה עסוק בלפשר בין בני הזוג ולהביא לשלום-בית.

נפגשתי עם הזוג, סיפר לי הרב, ואחרי הפגישה אמרתי לבעל: הכל אני מבין אותך. אבל דבר אחד לא הבנתי - איך אתה הולך לעזוב אישה כל-כך יפה ומרשימה?

נכנסתי לתפקיד והמשכתי, בין היתר, לעמוד בקשר גם עם בני הזוג. אלא שלאחר פגישה עמם, התקשרתי אל הרב דויטש ושאלתי: על מה דיברת כשהרעפת את השבחים הללו על האשה? האם אנחנו מדברים על אותם בני זוג?

ענה לי הרב: "זה ממש לא משנה. עצם הדברים שאמרתי לבעל, החזיקו את הבית שנתיים ימים. אתה תמשיך ותספר לבעל כמה אשתו טובה ויפה, ותחזיק את הבית מלהתרסק. מניסיוני - זה עובד".

למדתי משהו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!