"הוא הכניס לנו את הסכין בלב. משם אי אפשר להוציא"

בית המשפט המחוזי בירושלים יגזור היום (ב') את עונשו של אבי שמלצר, תושב ירושלים, בן 20, שדקר במוצאי שמחת-תורה בשנה שעברה, בשכונת מקור ברוך, את יוסף חיים בוזגלו ז"ל, אב ל-3 ילדים.

לפני יותר מחודש נחתמה בין הפרקליטות ושמלצר, נער שוליים, עסקת טיעון.

עוד בנושא:
• הרצח במקור ברוך • השבאבניק יישב 16 שנים בכלא
• "כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי", זעקו המונים בעיניים דומעות • תיעוד
• הרצח המעורר: תושבי מקור ברוך התכנסו לעצרת זעקה
• זעזוע • יוסף חיים בוזגלו שנדקר במוצאי שמחת-תורה בידי נער שוליים - מת מפצעיו
• שוב אלימות של נוער שוליים: בן למשפחה חרדית נפצע קשה מאוד

על פי העסקה, שנחשפה כאן באתר 'בחדרי חרדים' לראשונה, שמלצר הודה בכתב האישום שהוגש נגדו, ועורכי דינו יבקשו עונש של 16 שנות מאסר, ומאסר על תנאי. התביעה תדרוש 20 שנות מאסר.

לפי עיסקת הטיעון, עבירת הרצח הוחלפה בעבירת הריגה.

התובע יוכל לדרוש כספי פיצויים עבור משפחת הנרצח, על פי החלטת בית המשפט.

בשעה 14:00 יפתח הדיון, אז אמור בית המשפט להכריע את עונשו.

אלמנתו ואמו של יוסף חיים בוזגלו ז"ל שיגרו בימים האחרונים מכתב לבית המשפט, בו הם מגוללים ומתארים את חייהם במהלך השנה החולפת. 'בחדרי חרדים' מגיש את המכתבים המצמררים בבלעדיות.


הרצח אירע כאשר חיים שמלצר, נער שוליים, התקשר בערב החג אל הקורבן יוסף חיים בוזגלו, ויצא עם חברו לפגוש אותו בשכונת מקור ברוך. במהלך פגישתם, התפתח ביניהם ויכוח מילולי, במהלכו אמר שמלצר: "אין לי אלוקים" - ואיים על בוזגלו: "אתה תשלם על זה ואני ארצח אותך".

לאחר מכן גרר בעזרת חברו את בוזגלו לסימטה סמוכה, שם הצמידו אותו השניים לקיר. הנאשם שלף סכין עם להב באורך 11 ס"מ ונעץ אותו בגופו של הקורבן, כשהוא מושך אותו בתנועה כלפי מעלה.

לאחר מכן דקר את בוזגלו בפעם נוספת - הפעם בגב.

הנדקר הובא לבית החולים כשהוא במצב קשה מאוד, לאחר שנדקר בירך וסבל מפגיעה בעורק הראשי.
מאוחר יותר נפטר מפצעיו.

בהמשך נמצאו מטען צינור, אקדח ורימון בכניסה לבניין בו מתגורר משה לקר, שותפו של חיים שמלצר, לרצח.

לקר נמלט והמשטרה עדיין מחפשת אחריו.

המכתב של האם השכולה • היום שלי חשוך

לילה נוסף של חושך ירד על הארץ,

כהרגלי, כמו בכל יום היום שלי חשוך, התריסים מוגפים, מאז ליל ה 30/9/10 נהפכו חיי על פיהם, אינני יכולה לראות אור יום, אינני יכולה לצאת מהבית מאז הלילה הנורא ההוא, בו התבשרתי על מות בני אהוב והיקר.

כולם חגגו ושמחו בשמחת תורה, אך אצלי החג הפך לאבל שלא ניתן לתאר ובכי שלא נגמר.

השמחת חיים שהיתה לי ואפפה את ביתי תמה ונעלמה ולא תחזור יותר, מאז אותו יום מר איני יכולה לצאת מהבית, ונמנעת ממפגש עם אנשים, נמנעת מלצאת לשמחות ולאירועים פרט לצד הנפשי, מצבי הרפואי התדרדר, קבלתי סיוע למחלקת בריאות הנפםש אך אני שבורה כל כך שאיני מסוגלת לצאת ולראות אור יום בחוץ.

מאז הרצח שזעזע את משפחתי וגרם לנו נזק נוראי שלא ניתן לשער הן במצב הכלכלי שאני הייתי המפרנסת, ובעלי היה אברך כולל אני לא יכולה לפרנס, מאד קשה לי לצאת לעבוד, אני לא יכולה להכין מאכלים לילדיי ולמשפחתי, כי כל מאכל שאני מכינה אני מיד נזכרת שבני אהוב מחמל נפשי יוסף חיים ז"ל אהב את זה, אני מיד בוכה ומפסיקה לבשל, אני לא יכולה לתפקד כי כל דבר מזכיר לי את בני יוסף חיים ז"ל.

אני רושמת כעת את המילים ועיניי מתמלאות דמעות של כאב וצער ואני שואלת את עצמי איך עזרתי לרוצח הנתעב והכנסתי אותו לתוך ביתי מפני שריחמתי עליו, הוא שהה בביתי במעצר בית, הבאתי לו מהאוכל של ילדיי, אני כל יום קוראת את הפסוק בתהילים שדוד המלך כתב: "גם איש שלומי אשר בטחתי בו, אוכל לחמי הגדיל עליי עקב" ורק בוכה איך הכנסתי לביתי כזה רוצח נתעב שלקח לי את בני מחמדי.

קשה לי מאד לכתוב, כל מילה שאני כותבת אני מפסיקה ובוכה אך חשוב לי להדגיש שהרוצח הזה השאיר אותנו אמא שכולה ואב שכול וכל חיי מאז הרצח הם פצע פתוח ומדמם שלעולם לא יתאחה. מאז הרצח אני לא מצליחה לשמוח עם בעלי, נהרסו לנו השלום בית, והפרנסה, הבריאות והמשפחתיות.

לפני הרצח, בכל שבת היו מתאספים בביתי כל הבנים, החתנים, הבנות, הכלות והנכדים כיום אני לא יכולה לשמוע קול צחוק, לא מסוגלת לראות התקהלות שמחה של אנשים, לא יכולה להרים את נכדיי או לקנות להם ביום ההולדת מתנות.

אני רוצה מאד לדבר ולכתוב על הבנים היתומים ועל האלמנה אך מאד מאד קשה לי.

הרוצח הזה השאיר אותי שבורה ורצוצה, השאיר אב שכול, אחים ואחיות שכולות ואלמנה עם שלושה ילדים קטנים, עכשיו הבן הגדול מתן עולה לכיתה א' וכל הילדים הגיעו עם האבות שלהם ורק מתן הילד המתוק הזה שהיה כל כך קשור לאביו ז"ל הגיע ללא אבא.

אני מבקשת מבית המשפט הנכבד לא להתחשב ברוצח של בני ז"ל ולתת לו את העונש המירבי שלא יראה אור יום ויסבול כמו שאני סובלת לא מוחלת ולא סולחת.

בהמון כאב, המון צער

ותקווה להמון הבנה מצד בית המשפט.

חותמל בלב שבור עם המון דמעות.

אמא שכולה- ג'נט בוזגלו

המכתב של האלמנה • מטען כה כבד של עצב וצער

הייתי נשואה באושר ליוסף חיים ז"ל עד שברגע אחד הוא נרצח על ידי אבי שמלצר שהרס לי את החיים, אך בעיקר הרס לשלושת ילדנו הקטנים את החיים, בזה שהשאיר אותם יתומים לעולם, שמעשה כזה מרושע לעולם לא יוכל לעולם לא יוכל אי פעם לנחם את כאבם של שלושת הילדים הקטנים, שלצערי הרב עם הזמן ישכחו את אביהם ולא יזכרו אותו לעולם, ויגדלו לצד עצב רב בזה שלא זכו להכירו מעולם.

אני לא חושבת שיש דבר שיכול לנחם את כאבם כילדים יתומים בכל צעד בחייהם. הצער והכאב הזה ילווה אותם בגן, בבית הספר, בצבא. בכל צעד הם יסחבו על ליבם מטען כה כבד של עצב וצער.

שלא נדבר על עומר שלא זכה להכירו כלל בזה שהוא נרצח שהיה בגיל 7 חודשים בלבד.

אני לא רוצה לדבר על כאבי זהו כאב שאיני יכולה לכאוב אותו. לאבד בעל בגיל כ"כ צעיר ובכל זאת להמשיך הלאה בחיים בשביל הילדים זה דבר בלתי אפשרי, קשה מאד להעביר לילידים שהכל בסדר כאשר בפנים הכל רקוב ופצוע בפצע שלעולם לא יגליד.

כאבי וכאב המשפחה זה כאב שאני לא רוצה לדבר עליו אני מדברת על כאב הילדים שילווה אותנו כל החיים. איך בן אדם מסוגל לצאת מהבית עם סכין כ"כ רצחנית? מה הוא חשב לעצמו?

אני מאמינה באמונה ענקית שאם בן אדם יוצא מהבית עם סכין רצחנית הוא מתכון לא רק לפצוע אלא לרצוח במלוא מובן המילה ובמלוא מובן המעשה החסר ישע אשר גרם לכל כך הרבה אנשים עצב וצער רב ובעיקר הרס את שלושת ילדנו. במכתב מועט זה אשר מסכם בכמה מילים אורח חיי, כה קשה מכל הבחינות נפשית, כלכלית ואשר מסכם את אורח חיי ילדנו הקטנים אני פונה לכבוד השופטים הנכבד.

שירצו עם הרוצח את מלוא הדין ויתנו לו לפחות את מה שמגיע לו אחרי מעשה אכזרי שכזה לקחת לבן אדם את החיים ברגע ובנוסף לרצוח נפשות. אולי בנו הוא לא הכניס את הסכין ברגל אבל הוא הכניס את הסכין עמוק עמוק עמוק בלב שמשם אף רופא ואף בן אדם לא יוכל להוציא. הוא רצח לנו את הנפש אבל הגוף מתהלך בשביל להמשיך לגדל את הילדים.

בתודה

אודליה

ובשם הילדים שלא יכולים להביע את כאבם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!