כיפה שחורה ומדי צבא: החרדים של 8200

טוראי משה אוהב מאוד את התפקיד שלו בצה"ל - בודק תוכנה בחיל מודיעין. כמו כל חייל ביחידה 8200, גם הוא מאמין, ובצדק, שהשירות ביחידת המחשוב היוקרתית הוא מקפצה לקריירה נאה בענף ההיי-טק. אבל בעוד שחבריו ליחידה מהרהרים בעתידם האזרחי - אצל משה העתיד כבר כאן.

משה הוא בן 24, נשוי, אב לשניים, מתגורר בירושלים - וחרדי. "גם אני חשבתי שלא אתגייס", הוא אומר, "אצלנו זה לא צעד מקובל. החרדים חיים בבועה ונמנעים מלצאת ל'תרבות רעה' מחוץ לקהילה". איך בכל זאת התגלגל משה החרדי לצה"ל? "חשבתי להתחיל ללמוד מינהל עסקים במכללה חרדית, אבל אז השתתפתי בכנס שיזם הצבא לאוכלוסייה חרדית. פתאום נפל לי האסימון: אם החרדים לא יתגייסו - לא יהיה מי שיגן על המדינה".

ומה היו התגובות?

"כשסיפרתי להורי על הרעיון הם לא היו מוכנים לקבל אותו. מובן שהאידיאל הוא ללמוד תורה, אבל גם הרבנים מבינים שצריך להתפשר ושאחרי החתונה צריך להתפרנס. גם חרדים רוצה לחיות טוב. היה ברור לי שהצבא יפתח לי דלתות, לכן בחרתי במסלול הזה".

משה שלם עם ההחלטה, אך רגיש להשלכות. כשהוא מגיע הביתה אחרי יום בבסיס, הוא ממהר לפשוט את המדים: "המשפחה מעדיפה שלא אסתובב עם מדים", הוא מספר, "זה יהרוס להם את אפשרויות השידוך של האחים שלי".

משה לא לבד. מאז 2007 מפעיל צה"ל מסלול גיוס לחרדים הקרוי שח"ר (שירות חרדי במסלול טכנולוגי), שמטרתו שילוב חרדים במקצועות טכניים וטכנולוגיים בצבא. מה שהחל בטפטוף קל - 38 חרדים בשנה הראשונה - מתחזק והולך. כיום משרתים במסלולי שח"ר השונים לא פחות מ-700 חרדים, ובסך הכל גויסו בחמש השנים האחרונות 1,461 חיילים חרדים.

מאחר שמדובר במסלול טכני-טכנולוגי, המשמעות היא שבצה"ל הוכשרו כ-1,500 היי-טקיסטים חרדים, שהשתלבותם בשוק העבודה היא מצוינת: מנתוני ארגון הג'וינט, עולה כי 85% מבוגרי המסלול מוצאים עבודה בתעשיית ההיי-טק הישראלית.

כשמביאים בחשבון את שיעורי ההשתתפות הנמוכים והמדאיגים של הגברים החרדים בשוק העבודה הישראלי (42% בלבד, לעומת כ-80.5% בקרב כלל הגברים), מדובר בלא פחות ממהפכה.

מפגש של אינטרסים

במשך שנים ארוכות עסק צה"ל בעיקר בוויתור על הפוטנציאל החרדי. לכולם היה ברור כי הם לא יוכלו להשתלב במסגרות הקיימות. ב-2007 החלה המהפכה דווקא בחיל האוויר, שם קידמו מפקד החיל דאז, אליעזר שקדי; ורב החיל דאז, משה ראב"ד, תוכנית חדשנית לגיוס חרדים שנשרו מישיבות ושילובם במערך הטכנולוגי של החיל.

על הנייר התוכנית נראתה כמעט מנותקת מהמציאות, אבל תא"ל אמיר רוגובסקי, אז מפקד הבקו"ם, לא ויתר. "ערכנו כנסים רבים במקומות שבהם אפשר לפגוש חרדים לומדים, למשל מכללות, והצגנו את המסלול", נזכר רוגובסקי. "הצלחנו לגייס בקושי 25 אנשים בני 23-28 שלא הצליחו להוציא פטור או להתחמק מהשירות".

הפיילוט הצליח והתוכנית התרחבה לחיל הים וליחידה 8200 במודיעין. ב-2008 גויסו 127 חרדים לתוכנית, ב-2009 המספר שילש את עצמו (384), וב-2012 צופים בצה"ל את גיוסם של לא פחות מ-900 חרדים. חשוב לזכור כי עדיין מדובר בטיפה בים - מחזור גיוס חרדי גברי פוטנציאלי כולל 8,000 איש בשנה ובתחילת השנה אישרה הממשלה יעד גיוס של 2,400 חרדים מדי שנה לצה"ל ועוד 2,600 לשירות לאומי.

מה גרם לצה"ל להצליח בארבע השנים האחרונות במקום שבו נכשל במשך שנים ארוכות? לתא"ל רוגובסקי, כיום ראש חטיבת תכנון ומינהל כוח אדם באגף כוח האדם בצה"ל, תשובה ברורה: "במקום להילחם בחרדים, הבנו שיש לתת את התנאים הנכונים. כדי שהחברה החרדית תקבל בחור חרדי שיוצא לפרנס, הוא צריך לעבור כמה תחנות: ללמוד בישיבה גבוהה, להתחתן ולהקים משפחה. רק אחרי זה הוא יכול לצאת ממעגל הלומדים. אנחנו לא מגייסים בגיל 18 והמסגרת אינה כלל צה"לית - כך קל יותר לבלוע את הגלולה המרה".

האם מדובר רק במניע חברתי-לאומי? לגמרי לא: "זה לא סוד שחסרים אלפי חיילים בצה"ל ושפוטנציאל הגיוס יורד והולך", אומר רוגובסקי. "גיוס החרדים החל משני טעמים: פער בין כוח האדם הקיים למציאות ביטחונית שדורשת הגדלת הגיוס, וניסיון לשנות את המציאות הכלכלית שבה חיים החרדים. גם לציבור החרדי היה צורך לפרוץ את מעגל עוני, וכך נולד כאן מפגש של אינטרסים. אלמלא אותו מפגש - לא היינו שוברים את החומה".

ותעמדו ביעד של 2,400 החרדים המגויסים?

"בהחלט".

הצבא ויתר על כור ההיתוך

סמל יונתן, בן 31, נשוי + 4, גר בפתח תקוה ומשרת כתוכניתן במסלול שח"ר בחיל מודיעין. אל הצבא הגיע אחרי שהחליט, בגיל 28, לפרוש מהכולל ולנסות להשתלב בשוק העבודה. "על ההצעה של צה"ל שמעתי מחבר שלמד אתי בחברותא, והיא נשמעה לי מצוינת. יכול להיות שהייתי מצליח ללמוד לתואר במחשבים ולעסוק בזה בלי ללכת לצבא, אבל האמת היא שלבן 28 בלי רקע ועם ילדים זה היה קשה", הוא אומר.

יונתן מודה שהוא עדיין חריג בסביבתו. "השינוי המרכזי התחולל בצבא, ופחות אצל החרדים", הוא מסביר. "הצבא ויתר על כור ההיתוך הבן-גוריוני. אני, למשל, לא הייתי מגיע אם היו מכריחים אותי לשנות את אורח חיי, אבל נראה שהצבא מוכן כעת להשתנות למען החרדים".

השינוי מתחיל בתוכנית עצמה. החיילים חוזרים כל ערב הביתה, ואין נשים במתחמי העבודה שבהם הם שוהים; המזון הוא כשר למהדרין; החיילים מקבלים גם שיעורים תורניים וליווי רבני; ובזמן השירות הם מקבלים תשלומי משפחה שמסתכמים באלפי שקלים בודדים, המשתנים בין חייל לחייל בהתאם לקריטריונים (מספר ילדים, שכר האשה, שכירות או בעלות על דירה), וזהים במקרים מסוימים לשכר קבע; זמן ההכשרה אורך חודשים בודדים, ושירות החובה נמשך בין שנה לשנתיים, תלוי במסלול.

בשנת השירות השנייה מאפשר צה"ל למשרתים לימודים אחרי שעות העבודה במוסדות כמו מכון לב, המכללה החרדית בירושלים והאוניברסיטה הפתוחה. רוב המשרתים (75%) נשואים בני 22-28; רובם מוכשרים לתפקידי מחשב כמו תוכניתנים ובודקי תוכנה, אחרים לתפקידי מודיעין כמו קציני בינה רשתית, ו-20% נוספים מוכשרים למקצועות טכניים כגון חשמלאים, טכנאי אלקטרוניקה ומכונאים. מי שמשרת במקצוע צבאי שאינו ישים באזרחות, עובר לקראת שחרורו קורס שמאפשר לו לקבל הכשרה מקצועית אזרחית.

"הסיבה שהחלטנו לגייס חרדים לחיל המודיעין נעוצה בדרישה להרבה מאוד כוח אדם איכותי", מסביר אל"מ אשר, ראש מחלקת משאבי אנוש של החיל. מראש אמרנו שאנחנו לא פונים ללואו-טק, אלא להיי-טק. אנחנו לא רוצים להביא חוטבי עצים ושואבי מים, אלא אנשים איכותיים - ולחרדים יש הרבה יתרונות בגלל הרקע שלהם. אמרנו להם שהלמדנים יישארו בישיבות. אנחנו מחפשים רק חרדים נשואים".

איך איתרתם את המועמדים שלכם?

"בחברה החרדית הכל עובר מפה לאוזן. אני אישית הייתי אצל כמה רבנים, וכולם נתנו את הסכמתם בשתיקה. גם הם מבינים את המציאות הכלכלית".

אחד הקשיים המרכזיים בגיוס החרדים הוא פער הידע העצום בינם לבין החילונים. המתגייסים למסלול שח"ר מגיעים ללא השכלה בסיסית במקצועות הליבה, כמו מתמטיקה ואנגלית. "חלק מהחיילים החרדים שאנחנו מגייסים לא יודעים מה זה ABC", מספר נתנאל, רב חיל המודיעין. "אנחנו מעבירים אותם קורס אינטנסיבי שכולל לימודים מהבוקר עד הערב באנגלית, וזה מביא אותם לרמה בסיסית שמאפשרת להם ללמוד בקורסי המחשוב, תוכניתנים או בודקי תוכנה. למרות המצב הקשה, אנחנו מאמינים שהם יכולים להשלים את הפער מהתיכון".

משה, מצדו, מודה שאת הפערים שנפערו לאורך שנות בית הספר לא פשוט לסגור: "לימודי גמרא מחדדים את החשיבה ובהם צריך לזכור הרבה דברים, כך שעם מתמטיקה אני מסתדר. אבל באנגלית פחות. אני משלה את עצמי שכששני הילדים שלי יגדלו המצב יהיה שונה, על אף שלא נראה לי שלימודי הליבה אצל החרדים ישתנו".

יונתן מסכים: "אין ספק שלחרדים קל יותר ללמוד מתמטיקה, בעוד האנגלית היא מכשול גדול. אחת הסיבות שמקצוע כמו אנגלית לא נכנס ללימודי הליבה החרדיים הוא שניסו להכניס את זה בכוח. חרדים מרגישים מאוימים כל הזמן, כמיעוט נרדף, ולכן באופן טבעי מתנגדים לשינויים".

למרות זאת, אל"מ אשר מדווח כי "יחידות המודיעין נלחמות כדי לקבל את החרדים. מדובר בחבר'ה איכותיים. למפקדי היחידות זה כדאי, כי הם מקבלים אותם 'בחינם'. הם לא צריכים לממן אותם בתקן והכשרה. מי שנושא בכסף זאת המדינה".

למדינה זה אכן עולה לא מעט. בתחילת השנה אישרה הממשלה תקציב של 200 מיליון שקל עד 2015, שיועד להגדלת שיעור החרדים בצה"ל ובמסלול שירות לאומי, כש-130 מיליון מתוכם מיועדים לצה"ל. לפי ההסכם שנחתם בין משרד הביטחון למשרד האוצר, צה"ל יקבל עבור כל חייל חרדי 5,370 שקל עבור תשלומי משפחה ועלות המזון הכשר למהדרין. אם הצבא יעבור את יעדי הגיוס, הסכום לראש עשוי לגדול.

משרתים - וחוזרים עם מקצוע ביד

לצד העלייה השנתית במספר החרדים המשרתים בצה"ל, בזרמים הקיצוניים בעדה החרדית נשמעת התנגדות רמה ובוטה. על שולחנו של אשר מונחת החוברת "חרדים לעתיד" שהפיקו הזרמים הקיצוניים, הכוללת אמירות חריפות נגד שירות החרדים בצה"ל ונגד תהליך השתלבות החרדים בחברה בכלל.

החוברת הופצה באלפי עותקים בריכוזים החרדיים בישראל, כשראשי מסלולי שח"ר מכונים שם "ציידי נפשות", ונכתב שמטרתם היא "לנעוץ חרב בבית המדרש ולקעקע את יסודות הדת". הרבנים המצוטטים בחוברת קוראים "למנוע זאת ולעמוד על נפשנו בכל עוז".

"החוברות האלה מעידות על לחץ", אומר יונתן, "הן יוצאות דופן כי במגזר החרדי לא מקובל לפרסם חוברת בנייר כרומו. זה מעיד על כך שהם מודעים לעובדה שהתופעה של גיוס לצבא התפשטה בקרב החרדים. המאבק הוא לא נגד המסלול הנוכחי, אלא נגד גיוס לצבא בכלל".

הרב נתנאל טוען כי "החשש הוא מפריצת החומות. אני מכיר את החשש הזה היטב אצל הציבור החרדי בתור יוצא הישיבה החרדית עטרת ישראל. צבא נחשב למשהו שהוא מעבר לגדר. מי שהולך לצבא הוא כמעט בוגד. מה שקורה עכשיו הוא חידוש, מפני שחרדים שמתגייסים לצבא לא מתקלקלים. הם משרתים וחוזרים לחברה החרדית עם מקצוע ביד. לנח"ל החרדי לא היתה התנגדות, כי המסלול יועד לנוער שוליים שלא נקלט בישיבות, ולכן גם לא היווה איום על הציבור החרדי".

ואולי כור ההיתוך בכל זאת מתקיים. "כשסיפרתי לקרובי משפחה שלי, שהם קיצוניים יותר ממני, על כך שבצבא יש חבר'ה חילונים מוסריים, הוגנים וטובים - הם לא האמינו לי", מספר יונתן. "נוצר כאן תהליך שבו שתי החברות לומדות אחת על השנייה והמציאות בשטח מחליפה את הדימויים והסטריאוטיפים".

הרב נתנאל מסכים: "למודיעין מגיעים גם חבר'ה מצפון תל אביב שראו חרדים רק בכתבות בעיתונות, ופתאום הם מגלים שאין להם קרניים ושאפשר לדבר אתם על נושאים שונים. זה תורם להתקרבות וליצירת חברה ישראלית בריאה יותר. פתאום החילונים שנפגשים עם החרדים בצבא לומדים שהם לא אלה שזורקים אבנים". רוגובסקי מוסיף כי "גם חשדנות המשפחות יורדת. אני רואה ירידה במספר הפניות של חיילים חרדים שמבקשים שלא לצאת עם מדים הביתה".

בשורה התחתונה, איך אתם רואים את העתיד?

יונתן: "אני לא חושב שכדאי לחיות בגטאות. זה ינציח את האפליה וההבדל בין שתי החברות. אני מאמין שאני יכול לעבוד בחברה חילונית ולהביא להם ערך מוסף, לא רק כמתכנת אלא גם כמי שמכיר הרבה מעולם היהדות".

משה: "את הגטאות צריך למגר. שכולם יעבדו בשוק הפרטי היכן שהם יכולים. אם יקבלו הרבה חרדים לעבודה בהיי-טק, אז נהפוך כבר לקבוצה חרדית שיוצאת להפסקות ביחד. יהיו לנו באזור מסעדות עם כשרות מהדרין. נתאים את עצמנו ואחרים יתאים את עצמם אלינו. השאלה היא האם החברה החילונית מסוגלת לקבל את החרדים".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!