הסיפור המלא מאחורי קיצוץ התקציב הצה"לי • חשיפה

כמדומני ששיטת 'הקיצוץ הכואב' רשומה על שמו של ראש עירית ת"א שלמה להט – צ'יץ'.

וכך נהג צ'יץ'.

בשעה שהיו מקצצים מתקציב העירייה, היה משית את הקיצוץ כולו על סעיף הטיפול בזקנים. מיד הייתה פורצת מחאה רבתי - והגזירה התבטלה. לימים ניסו רבים לחקות אותו, אולם משזו הפכה ליותר ויותר נפוצה, שוב לא הייתה ברת ביצוע.

כלפי מה הדברים אמורים? כלפי הקיצוץ בתקציב הביטחון, קיצוץ שלמרות שלא אושר הרי שהפך לעובדה מוגמרת. אפילו גובהו כבר ידוע: חמשה אחוזים תמימים, לא פחות.

כדי להבין את משמעות הקיצוץ ואת מה שהוא עושה לביטחון אזרחי ישראל, יש לדעת כמה עובדות על תקציב הביטחון.

תקציב הביטחון הוא הגדול מבין תקציבי משרדי הממשלה, והוא נחלק לשני מקורות. תקציב שקלי – זה המתקבל ממשרד האוצר, ומט"ח סיוע - הסכום שמתקבל ממשלת ארה"ב. כשמדברים על קיצוץ מתכוונים לתקציב השקלי, אולם מחסור בתקציב שקלי גורר הסטת רכש אל מט"ח הסיוע ועל המשמעויות הכבדות של מעשה זה נעמוד להלן.

פיקציה שנועדה לנפח את התקציב

רוב מוחלט של סעיפי המשנה של התקציב השקלי קבועים על פי חוק, וצה"ל לא יכול לעשות בעניין מאומה. קחו, למשל, את תקציב אגף השיקום - זה שכולל את התמלוגים לנכי צה"ל, למשפחות השכולות ולכל אלו שדחפו את עצמם (בצדק ושלא בצדק) תחת כנפיו. מדובר בסכומי עתק, צה"ל טוען, מצידו, שיש להעביר את הסעיף כולו אל תקציבו של משרד האוצר, שהרי משרד הביטחון אינו אלא צינור ואין לו כל השפעה עליו, וממילא מדובר בסוג של פיקציה שנועדה לנפח את תקציב הביטחון ולהראות כאילו הוא גדול ועצום. בטענה זו יש מידה מרובה של צדק.

הסעיף הבא הוא סעיף הוצאות כח אדם, ואם בכח אדם עסקינן, הרי שמדובר רק על הנתח שעולה משק הקבע, שהרי גיוס החובה מתבצע על פי חוק, וצה"ל אינו רשאי שלא לגייס חיילים בגלל מצוקה תקציבית. למעשה, כל מועמד לשירות ביטחון זכאי (או חייב) להתגייס, וצה"ל אינו יכול להפלות בין חייל חסכוני לחייל שעלותו רבה (חרדי נשוי, למשל).

לגבי סעיף הקבע, טוען הצבא כי הגוף שפיטר הכי הרבה אנשים, ואולי היחיד שפיטר אנשים, בעשור האחרון, היה הוא. ומדובר באלפים רבים של משרתי קבע שמצאו עצמם לפתע מפוטרים וללא הכשרה מקצועית שמתאימה לנדרש באזרחות - עובדה שגרמה בעבר לכמה וכמה משברים חמורים שאיימו על מערך הקבע, ודרשו מתן הטבות מפליגות לנותרים, כדי לשכנעם להישאר.

הסעיף הבא הוא סעיף הקיום השוטף, גם כאן אין יותר מידי במה לקצץ. ניתן לחסוך חשמל ומים, אפילו נייר טואלט וקצת מזון, אבל בסופו של דבר מדובר בסכומים שאינם משמעותיים.

שני סעיפים נותרו על השולחן. סעיף האימונים וההתכוננות למלחמה הבאה, וסעיף ההתעצמות הפיתוח והרכש.

תירס ועוגיות סנדוויץ בטעם וניל

סעיפים אלו הם הכי קורצים לקיצוץ, הרי איש מילואים שבוטל זימונו לתרגיל לא יפגין ברחובה של עיר, כך גם לא יצעק הטנק שייצורו בוטל. מאידך, הם הסעיפים הכי מסוכנים. בפעם האחרונה שהם קוצצו, הגענו למלחמת לבנון השניה עם מחסנים ריקים ולוחמים ששכחו איך יורים. וככל שאמצעי הלחימה נעשים מתוחכמים יותר, הם דורשים יותר כסף להתעצמות ויותר לאימונים.

גם כאן ניתן לקבוע סדרי עדיפות, ומי החליט שצריך לקצץ דווקא בסוללת כיפת ברזל הרביעית ולא בצוללת השישית. אך ככלל זהו משחק מסוכן שתוצאותיו ניכרות אך ורק בזמן אמת, ואז זה כבר מאוחר מידי.

כך גם סעיף האימונים. שנים ארוכות נמנע צה"ל מלגייס את אנשי המילואים שלו. זה היה סידור נח לכולם. זה הרבה כסף וזה לא כואב. כשהגיעה המלחמה ואנשים נשלחו להילחם מבלי לדעת איך עושים זאת, טבע הרמטכ"ל דאז אמרה כי הופר החוזה הבלתי כתוב בין החייל לצה"ל - אנחנו נאמן אותך ואתה תילחם.

בסופו של דבר מה יקרה? סביר שמערך הקבע יקוצץ, אין ברירה. נקוה רק שהוא ייעשה כך שהפחות טובים ילכו ולא האחרים, נקווה. גם תקציב הרכש יפגע, ואולי כמה סעיפים כבדים (כמו הגדר עם מצרים) ידחו למועד אחר, עד שיהיה כסף או עד שלא תהיה ברירה.

האפשרות האחרונה היא הסטת רכש מתקציב שקלי למט"ח סיוע - וכאן ישנה מגבלה. במט"ח סיוע ניתן לרכוש ציוד שייוצר בארה"ב, לא לשם משכורות, שכן, אחד מההסברים שנותנת ממשלת ארה"ב לאזרחיה באשר לצידוק הסיוע הכה נדיב בעיתות מיתון כלכלי עמוק, הוא שהסיוע מהווה טריגר להגדלת מספר המועסקים במשק האמריקני, על ידי ייצור אמל"ח.

בדרך כלל משמש הסיוע לרכש מטוסים, ג'יפים (למי שתהה מדוע נוסע צה"ל בהאמרים ולא בסופות) וכדומה. הרי את טנק המרכבה או לפחות את רובו מייצרים בארץ. אך בשנים קשות כבר ראינו בצבא טונה תוצרת חוץ ואפילו תירס ועוגיות סנדוויץ בטעם וניל. ללמדך שלעיתים אין ברירה ורוכשים יותר אוכל ופחות מטוס.

ביטחון אינו רק ברזלים

האדם שבטנק ינצח, קבע אבי המרכבה האלוף ישראל טל המנוח, ואכן ביטחון אינו רק ברזלים, אלא בעיקר רוח, רוח האדם שבטנק. ביטחון לאומי הוא גם לכידות חברתית, ומדינת ישראל סובלת מפיצול שאין דומה לו, אולי רק בלבנון.

קחו, למשל את סוגיית בני המיעוטים. בעיקרון נוהג צה"ל לפטור אותם משירות, למעשה רבים מהם משרתים, בעיקר הדרוזים והצ'רקסים (למעשה גם השומרונים נכללים בגדר מיעוטים שהרי אינם יהודים, ואכן ישנם שומרונים מחולון וגם משכם שמשרתים בצבא, וכמו החבר'ה מקרית ספר נוהגים אף הם להחליף מדים בתחנה המרכזית), אך גם מוסלמים ונוצרים. בעיקר הבדואים, יותר משבטי הצפון, פחות מהדרום, מהעיר רהט.

הכפר טובא-זנגריה מורכב משתי חמולות יריבות. לשתיהן יצוג הולם ברשימת חללי צה"ל, משתיהן משרתים גם כיום חיילים בצה"ל ובמג"ב - וזה חשוב פעמיים: פעם אחת בגלל שהם משרתים ולא מסתובבים מובטלים וחסרי מעש, ופעם שניה מפני שזה מחבר אותם למדינה וממעט את הסכוי שיעסקו בפעילות מהסוג שנוגד את החוק וד"ל.

כשמגיע תורם להשתחרר, ולעיתים קרובות להפוך למובטלים, מקל צה"ל את ידו ומרבה להשאירם בשירות קבע. בגדוד של גולני תמצאו לוחמים בשירות חובה ומפקדים שחלקם בשירות חובה וחלקם בקבע, בגדוד הסיור המדברי תמצאו לוחמים בשירות חובה ובקבע גם יחד, וזה בסדר גמור.

מה שהכותב הנכבד שכח

גם אם נניח שהמעשה (הנפשע והאיום והנורא) של חילול המסגד נעשה על-ידי מאן דהוא מתוך הכפר או מתוך העדה, כפי שרמזו גורמים שונים באתרים שונים, הרי שהייתה חשיבות עליונה להחזיק היטב בחבל לבל יפרם, כי האלטרנטיבה היא קיום עצרת גדולה בראשות עוכר ישראל השייח' ראאד סאלח ואוי לנו.

האם זה מצדיק את מסע ההתרפסות והזחילה (כמעט אמרתי מסע הרבנים למושבות)? לא. זה היה מגוחך ומשפיל ולא הביא איתו את כנפי השלום.

יש גבול, זה לא רק שם של ארגון שמאלני קקיוני, זה גם שם קוד של הפעלת שיקול דעת ושכל, בניגוד להתלהמות ייצרית.

לא רק אנחנו ממהרים לגנות (ולהוקיע ולדחות בשתי ידים ו... ו....) את המעשה הנפשע (האיום והנורא), אלא גם פובליציסט ציוני דתי ימני ידוע. וכה כתב העיתונאי חגי סגל בעיתון ידיעות אחרונות: "די ברור שהאש במסגד מייצגת, פחות או יותר את אלה שהבעירו אותה במו ידיהם: קבוצה בריונית קטנה בעלת נפש ילדותית... יצר הנקמה של חבורת תג מחיר הוא קודם כל בעיה ימנית חריפה וגו' ".

אם זה לא היה מביך, זה היה יכול להיות מצחיק עד כדי כאב. הכותב הנכבד שכח את עובדת השתייכותו לקבוצה בריונית קטנה בעל נפש ילדותית לא פחות, קוראים לה 'המחתרת היהודית' זאת שבשנות המ"מים המוקדמות רצחה מוסלמים וגדעה רגלים, ניסתה להבעיר את הר הבית, ועיוורה את עיניו של חבלן במג"ב. לא תאמינו מי היה חבר מרכזי בה. חגי סגל כמובן.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!