כך נראו הימים האחרונים • גבאי האדמו"ר מלעלוב חוזר לימי האובדן

שנתיים חלפו מאז הסתלקותו הפתאומית של האדמו"ר מלעלוב, רבי שמעון נתן נטע בידרמן זצוק"ל. האדמו"ר, שנפטר בליל יום הכיפורים, לא הראה קודם לכן כל סימני חולשה, ולא החסיר אף תפילה או מנהג במהלך הימים שקדמו להסתלקותו.

האדמו"ר נולד ביום ו' טבת תרצ"א, לאביו האדמו"ר רבי משה מרדכי מלעלוב. בילדותו ינק תורה ממלמדי תשב"ר בבית החינוך הגדול בירושלים - תלמוד-תורה 'חיי עולם'. לאחר מכן למד והתעלה במדרגות התורה והיראה בישיבת 'שפת אמת'.

בשנת תשל"ג נסע לארצות הברית, שם למד תורה מתוך הדחק, בשכונת קראון-הייטס, עד לשנת תשמ"ז.

בתקופת שהותו בארה"ב התחבב בחיבה יתירה אצל האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל, שרחש לו כבוד גדול. פעם אף נתן לו לעלות בתורה בעליה השלישית בשבת במנחה, במקומו.

עם הסתלקות אביו בתשמ"ז קבלו עליהם חסידי לעלוב את מרותו. הנהיג את עדת מרעיתו והחדיר בהם תורה ואהבת השם יתברך. אלפים נהרו לפתחו לקבל את עצתו וברכתו. כן היה חביב על כל גדולי ישראל.

הגבאים ניסו לזרז - והרב'ה קם ממקומו

לקראת יום השנה השני להסתלקותו, שוחח 'בחדרי חרדים' עם אחד מגבאיו של האדמו"ר - ר' יוסף שטיגליץ, אשר משחזר את הימים האחרונים והדקות האחרונות בקרבתו של האדמו"ר, עד להסתלקותו עוד לפני הגעתם של כוחות ההצלה.

בימים האחרונים לפני פטירתו - עשרת ימי תשובה - הגיעו החסידים והמקורבים לקבל את ברכתו של האדמו"ר. אחד מהעומדים בתור היה ליטאי מבוגר, שהגיע לקבל את ברכת האדמו"ר לפני יום כיפור כמו גם לקבל ברכה על סט ספרים שהוציא-לאור.

"האדמו"ר ראה שמדובר ביהודי מבוגר וביקש שיביאו לו כסא לשבת", מספר הגבאי. "התור היה ארוך והיה לחץ גדול. נסינו לזרז את השיחה בין היהודי לבין האדמו"ר, כדי שאנשים נוספים יוכלו להיכנס לחדרו.

"האדמו"ר הבחין בניסיונות של הגבאים לזרז את השיחה, וביקש מהיהודי להמשיך לשבת ולשוחח איתו. לאחר מספר דקות, עם סיום השיחה, האדמו"ר רצה שהיהודי לא ייפגע - וליווה אותו עד לפתח בית המדרש, כדי להניח את דעתו".

"הבדיקה תיערך לאחר יום כיפור", פסק האדמו"ר

ימים מספר לפני יום כיפור, עבר האדמו"ר סדרת בדיקות דם, שתוצאותיה הצביעו על כך כי יהיה עליו לעבור בדיקה רפואית מסוימת. הבדיקה נקבעה בבית החולים 'שיבא' בתל השומר, ליום חמישי בשעה 13:00. כשהגיעה עת הבדיקה, אמר המשמש לאדמו"ר כי צריך להתייצב לבדיקה. אלא שהאדמו"ר סירב ואמר: "תדחו את זה לאחרי יום כיפור".

ניסיונות רבים נעשו כדי לשכנע את האדמו"ר כי הבדיקה חשובה לבריאותו. "מנהל בית החולים התקשר וניסה לדבר עם האדמו"ר על חשיבות הבדיקה", הוא מספר. "אך האדמו"ר התעקש לדחות את הבדיקה - וכך עשינו. היא נדחתה וגם לא התקיימה...".

ערב יום כיפור, בשעה שלוש וחצי לפנות בוקר, הסתובב האדמו"ר בביתו והמתין לעוף שהיו אמורים להביא אל ביתו, לצורך מנהג 'הכפרות' - מנהג אותו היה נוהג לערוך בהידור רב מידי שנה.

"האדמו"ר שאל בכל כמה דקות האם העוף כבר הגיע, ובינתיים ירד לטבול במקווה. כשהאדמו"ר עלה חזרה, כבר ראינו לראשונה שהנשימה קשה עליו, אבל זה לא הדאיג אותנו כי זה לא היה נראה משהו חריג".

האדמו"ר נכנס לחדרו ופתח את ספרי הלימוד עד לשעת עלות השחר, אז ביקש לקיים את מנהג הכפרות. "במבט לאחור ניתן לראות את ההתאמצות של האדמו"ר במצוות שקדמו ליום כיפור, ובכל ההתנהגות המאומצת בעת אמירת הברכות".

"תחזירו את האוכל למטבח"

מיד לאחר תפילת שחרית, הציבור עבר לקבל את ברכת האדמו"ר, בשעה שנהג לחלק עוגות דבש כ'לאקח' לציבור החסידים. לאחר שסיים, ביקש מאחד הגבאים להעביר לו חתיכת עוגה, כדי שיוכל לברך.

"מאז הוא לא אכל כלום", מציין שטיגליץ.

האדמו"ר עלה חזרה לביתו והתכונן ליום הדין, עד לשעת מנחה. "כשירד האדמו"ר לתפילת מנחה, היה ניתן להבחין שהוא מתאמץ לדבר עם הסובבים איתו. אחרי מנחה הוא ביקש לחלק עוגות פעם נוספת לאלו שלא קיבלו, ושאל פעמים רבות: האם כולם קיבלו את העוגה?"

בדרכו מבית המדרש לחדרו, נשען האדמו"ר על משמשו. "הוא היה באפיסת כוחות", מעיד שטיגליץ.

האדמו"ר סירב לאכול לפני יום כיפור. בכל כמה דקות ניסו הגבאים להכניס אל החדר אוכל, כדי שיאכל לפני יום כיפור, אך הוא סירב - וביקש: "שימו את זה חזרה במטבח, ואל תביאו את האוכל יותר".

שעה קלה לפני תפילת 'כל נדרי' שוחח האדמו"ר עם מספר חסידים מחו"ל: "הוא בירך את החסידים בחמימות רבה. הרב'ה הדליק שני נרות נשמה ושלח עם הגבאי להניח את הנרות בבית המדרש. במוצאי יום כיפור, כבר לאחר פטירתו של האדמו"ר, הבחינו החסידים כי אחד מהם כבה".

כשהגיעה שעת 'כל נדרי', ניסו הגבאים לרמוז לאדמו"ר שצריך לרדת לבית המדרש. "האדמו"ר ביקש עוד מספר דקות, כדי לומר תהילים. ורק לאחר דקות מספר, כשכל ציבור החסידים כבר המתין למטה - ירד האדמו"ר.

"היה ניתן לראות שהוא חלש, ולמרות זאת הוא לא רצה עזרה מאף אחד".

"ביצענו פעולות החייאה, אך מאום לא הועיל"

האדמו"ר ניגש לעמוד כדי להתפלל תפילת 'כל נדרי' ולמרות הצרידות והחלישות הרבה, הוא זעק בכוונה רבה את התפילה. מיד לאחר התפילה הרב'ה נכנס לחדרו בבית המדרש. בסביבות השעה 20:00 החליט האדמו"ר לעלות חזרה לביתו - וכשעלה במדרגות הוא נאנח בחוזקה.

אחד הגבאים רץ לכיוון חדרו, כדי להכין את בלון החמצן. האדמו"ר סירב לקבל את תמיכת ידו של הגבאי, וביקש לעלות את המדרגות בכוחות עצמו. "כשהגיע לחדר נטל הרב'ה ידיים ונישק את המזוזה מספר פעמים. הוא נכנס למיטה עם רגל ימין. לפני שחיברו לו את החמצן הוא השתעל מספר פעמים בחוזקה, וחיברו לו את מסיכת החמצן".

האדמו"ר ביקש מר' יוסף שטיגליץ שיסדר לו את הכיפה על ראשו היטב בגלל מסיכת החמצן. לאחר מכן ביקש לפתוח את השרוכים, דבר שלא היה אופייני לאדמו"ר.

"מאוחר יותר התברר כי האדמו"ר לא רצה לנגוע ברגליו לפני קריאת שמע על המיטה. נסיתי בינתיים לנצל את ההזדמנות וללכת להביא מ'עזר מציון' בלון חמצן נוסף. כשכבר הייתי למטה, קרא לי ר' שלמה זלמנוביץ, שהיה בחדר, ואמר: 'תעלה מהר חזרה'.

"כבר הבחנתי בו מזמין את האמבולנס. יחד עם אברך נוסף ביצענו פעולות החייאה במשך 20 דקות עד חצי שעה. נסינו לעשות הכל בשקט, כדי שלא תהיה בהלה בחסידות. אבל כשהפסקנו את פעולות ההחייאה - הדופק נפל חזרה".

כמה דקות לאחר מכן, פונה האדמו"ר לבית החולים 'בלינסון', אך ניסיונות ההחייאה כבר לא הועילו - והוא השיב את נשמתו לבורא עולם.

וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף השם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!