כפרות או סיבוב על הראש?! • תחקיר

כבר בשנה שעברה שמנו לב שצורת התנהלות הדברים מוזרה וחריגה מאוד. השאלות שעלו וצצו מעל פני השטח, הביאו אותנו לבדוק את הדברים לעומק - כיצד יתכן שמוכרים עופות לכפרות במחירים מגוחכים של 10-15 שקל, בעוד עוף חי עלותו גבוהה בהרבה?

שאלה מעניינת נוספת שהטרידה את מנוחתנו היתה: כיצד בערב יום כיפור בשעות הבוקר עדיין מקיימים 'מבצעי כפרות' במקומות שונים, כאשר ברור לכל בר דעת, שאין כל אפשרות לשחוט את העופות בערב היום הקדוש?

עקבנו מקרוב אחרי הדברים, במהלכם הבחנו במחירים שונים לחלוטין, ולעיתים בסכום כפול בין מוקד כפרות אחד למשנהו. התחלנו לשוחח עם מספר גורמים שעוסקים בנושא זה, כמו גם עם מספר גורמים שעוסקים בעניין, ואשר דרך פעולתם נראתה לנו חשודה מאוד. לא חשפנו את עצמנו, וכך ניסינו להגיע לחקר האמת.

האמת שנחשפה לפנינו - חמורה. בלכסיקון המילים אפשר להגדיר את המעשה בביטויים קשים וחריפים נוספים, אך אנו נמנעים מלעשות זאת. נציג כאן רק את העובדות כפי שהן. את המסקנות, במחשבה ובוודאי במעשה, כל אחד יסיק ויחליט בעצמו.

העיקר הוא "לשחוט את העוף"

מנהג הכפרות שיסודו בהררי קודש, פשוט וברור: העיקר הוא "לשחוט את העוף". וכן פשט המנהג לחלק את העופות לעניים, ולחילופין לתת את דמי העוף לצדקה.

גם ברור לגמרי ולמותר להאריך שיש לשחוט את העופות לפני יום הכיפורים. לפי התבוננות בכל המקורות למנהג הכפרות, הרי שכל מה שנעשה כיום, הוא ההיפך הגמור - ולמעשה כל מנהג הכפרות מסתכם ב"סיבוב על הראש" בלבד.

זכורני ימים מקדם, כיצד היו נוהגים להביא את העופות הביתה, לערוך את מנהג הכפרות, ולאחר מכן לקחנו את העופות לשוק מחנה יהודה, שם המתנו בתור שעה ארוכה, עד שהשוחט שחט את העופות.

אבא זצ"ל הקפיד תמיד לקיים גם את מצוות כיסוי הדם. היו גם שנים בהן נהג אבא זצ"ל ללכת לביתו של השוחט בבוקרו של יום הכיפורים. לעיתים גם היה מגיע שוחט לחצר "שיכון הרבנים", ושם התקבצו ובאו תושבי הבניין ומסרו את העופות לשוחט לשחיטה.

לאחר מכן נסענו לשוק מחנה יהודה כדי למסור את העופות למריטה.

כך היה פעם.

ועתה חסרנו כל זאת, ובכל פינת רחוב עורכים היום "מבצעי כפרות" של מוסדות וארגונים שונים ומשונים.

כל "עושה כפרות" וקלקלתו

הארגונים והמוסדות העורכים כפרות רבים מספור, אך כבר כאן נוכל להדגיש, שקיימים ישיבות וארגונים רבים שמקפידים הקפדה יתירה לבצע את מנהג הכפרות כדת וכדין. מחיר העופות הוא המחיר אותו הם קונים ממשווקי העופות, לאחר מכן מעבירים את העופות לשחיטה כהלכה; בישיבות יגיעו העופות לשולחנם של בני הישיבה, ואילו בארגוגני הצדקה יחולקו העופות למשפחות נזקקות ועניות.

לעומתם, מה שקורה אצל חלק מ"עושי הכפרות", הוא הנוהג הקלוקל הבא: כל "עושה כפרות" וקלקלתו הוא.

אחד מן העוסקים במלאכה זו סיפר כמשיח לפי תומו את הדברים הבאים, ודבריו נתנו לנו גם את התשובה, הכיצד מחירו של העוף כל-כך נמוך לעומת שוויו האמיתי. "אני מתקשר עם סוחר עופות ערבי, ושוכר ממנו עופות חיים תמורת כמה שקלים לכל עוף. אנחנו מוכרים את העופות במחיר נמוך מהעלות האמיתית של העוף, כי אנחנו לא משלמים את המחיר האמיתי של העוף, אלא רק את דמי השכירות. אחרי שאנשים עושים את הכפרות, אנחנו מחזירים את העופות לסוחר הערבי ולנו נשאר על כל עוף כחמשה עשר שקלים".

היה גם "עושה כפרות" אחד שנהג בדרך פשוטה ו"מקורית". במקום להזמין כמויות אדירות של עופות ולשלם עבור שכירת כל עוף כמה שקלים, הם החליטו להזמין כמות קטנה יותר של עופות, שהועברו מנקודה אחת של מבצע כפרות לנקודה אחרת. כן. קראתם נכון: אותם עופות שאנשים כבר עשו עליהם כפרות, כעבור זמן לא רב, עשו עליהם כפרות אנשים אחרים.

כשעלינו על התופעה הנוראה הזו, נימק לנו אחד האחראים הסבר קצר: "אנחנו פודים כל עוף על עשר אגורות, ולכן כבר יכול אדם אחר לעשות עליו כפרות, כי הוא כבר פדוי...".

והיכן ישחטו את העופות?

הנוהג הנפסד הזה של "שכירת עופות" מסוחרים ערבים, גם נתן לנו הסבר לתופעה הבאה שנתקלנו בה בשנה שעברה.

היה זה לאחר שבאחת מנקודות מבצעי הכפרות, נערך המבצע בערב יום כיפור לפנות בוקר. הכמות האדירה של העופות שראינו במקום, הביאה אותנו לפנות לאחראי ולשאול אותו שאלה פשוטה: מתי בדיוק והיכן ישחטו את העופות?

התשובה שמיהרה לבוא, השאירה אותנו פעורי פה ונדהמים מגודל החוצפה ועזות הפנים: "אני מחזיר את העופות לערבי, ולא מעניין אותי מתי הוא ישחט אותם. מצידי הוא גם יכול לשחוט את זה ביום כיפור עצמו...".

לא נמנה את אותם בודדים שנוהגים כך, אך מצאנו לנכון להביא בפני הציבור את הדברים, כדי שכל אחד יבדוק היטב, היכן נוהגים במנהג הכפרות כראוי; היכן אכן קונים את העופות במחיר מלא; היכן אכן שוחטין את העופות לפני יום הכיפורים; היכן אכן העופות מועברים לעניים, לבני ישיבות ובני תורה נצרכים וכדומה.

לא צריך להיות תחקירן כדי לדעת את הדברים לאשורם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!