"על המפלגות החרדיות לעשות חשבון נפש" • ראיון

זו לא הייתה הפעם הראשונה בה שוחחתי עם יו"ר האופוזיציה ויו"ר מפלגת 'קדימה' ציפי לבני. בשיחות הללו למדתי להכיר את השקפת עולמה, וגם את התייחסותה למגזר החרדי. ולא, לא הייתה שם שנאה או אנטי. בהחלט לא.

עקבתי אחריה בשמחתו האחרונה של שר הפנים, אלי ישי, אחרי ברכות המזל טוב החמימות שלה הן לציפי, רעייתו של השר ישי, והן ליהודית יוסף, כלתו של הגר"ע יוסף. לא הייתה זו ה'ציפי' שהתקשורת החרדית נוהגת להציג. הייתה זו אותה ילדה שגדלה בתל-אביב של פעם, ששיחקה בחצר עם רוחל'ה, השכנה החרדית שלה, וחיה היא ומשפחתה בדו-קיום מעולה עם השכנים החרדים והדתיים- לאומיים.

הייתה זו אותה לבני שמגיעה לבית הכנסת לתפילת יום הכיפורים; לבני שמגיעה לנחם בני משפחה חרדיים, חסידי בעלזא, המתגוררים בלב ליבה של בני-ברק כשהיא לבושה בצניעות, בהתאם למעמד; הייתה זו לבני שמנסה שוב ושוב להיפגש עם רבנים, לא כדי לגזור לעצמה סרט תקשורתי, לא לאור הזרקורים אלא כדי לשמוע, כדי לנסות להבין, כדי לנסות להגיע לפשרות עתידיות.

כמי שרואה את עצמה בעתיד ראש ממשלה, היא יודעת שעליה להתכונן מכל הבחינות ובכל החזיתות. גם זו המדינית, אבל בהחלט גם זו החברתית.

לאחרונה אמרה: "לא רואים את החרדים והמתנחלים בהפגנות כי הם לא זקוקים לכך, הם מקבלים ממילא את הדרוש להם מהממשלה".

התקשורת החרדית 'צלבה' אותה על כך, אך דווקא משום אותה אמירה ראינו, גם אני וגם היא, חשיבות גדולה לדיבור ישיר שלה, אל מול עדשת המצלמה שלנו, בבחינת ישמע הציבור וישפוט.

כל מי שמכיר את לבני יודע שהיא לא אחת בפה ואחת בלב. מה ששומעים ממנה, זה מה שהיא מתכוונת לומר וחושבת בלב. ככה היא. זה אופייה.

לגזור ולשמור

במהלך הראיון שאלתי אותה כל שאלה שביקשתי לשאול. היא לא הגבילה.

תשובותיה, כמו פוליטיקאית, היו לעיתים מתפתלות, אבל בסופו של דבר היא השיבה עליהן.

ניסיתי, בשלב כלשהו של הראיון, להזכיר לה שעם כל הכבוד לעקרונות נכבדים, כשבאים 'לסגור קואליציה' לעיתים, בעצם תמיד, צריך לעגל פינות ולא רק לסגור קצוות.

למרות שהיא לא הסכימה איתי, ברור לי ולכולנו שבבוא היום, כשתצטרך לעשות זאת, אם תצטרך, היא תעשה זאת. כמו שכבר כמעט עשתה זאת ערב הבחירות האחרונות. ויעיד על כך הפתק שבכיסו של סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן. לבני הסכימה להעניק את הסכום הדרוש לעולם הישיבות. יש שיאמרו שהמשא ומתן נתקע על נושא ירושלים, יש שיאמרו שאף על פחות מזה. סתם כך על 'קליק' אחרון שלא הצליח להישמע.

מאז ועד היום שבו ונפגשו היא ויו"ר תנועת ש"ס, אלי ישי, לשיחות סגורות. איש אינו חושב שהם סגרו על קואליציה עתידית, אבל ברור לכולנו שהאפשרות הזו אינה נפסלת על הסף בקרב המפלגות החרדיות, שלא תמיד מלקקות דבש בקואליציה הנוכחית.

מאחר והעתידות הפוליטי תמיד לוט בערפל בזמן הווה, כדאי להדפיס את הראיון הזה, לגזור, ולשמור. מי יודע, אולי פעם, כשהיא תשב על כס ראש הממשלה, נוכל לשלוף אותו ולומר לה 'מה שרואים מפה, לא רואים משם'.

אני גזרתי. אם וכאשר זה יקרה, כבר מוכנות לי כמה וכמה שאלות מעניינות לשאול אותה, כל אחת מהן תתבסס על מה שאמרה לנו בראיון המיוחד הזה, ערב ראש השנה התשע"ב.

למרות, שמניסיון, ראשי ממשלה לא ממהרים להעניק ראיונות לתקשורת.

איפה המנגינה היהודית

אני פותחת בציטוטים מהעיתונות החרדית מהחודש האחרון על התבטאויות שלה, כביכול, נגד החרדים והמתנחלים.

זו טבעה של תקשורת, אני אומרת לה, ואיני מוציאה את עצמי-עצמנו מן הכלל. כולנו אוהבים לשלוף בפינצטה משפטים 'מעניינים'. מה באמת דעתך על הציבור החרדי, דעה שגובשה אצלך מאז היותך ילדה ועד עצם היום הזה, כמנהיגת האופוזיציה? – אני שואלת.

"החזון שלי עוסק במדינת ישראל שהיא הבית הלאומי לעם היהודי. והעם היהודי מורכב מחלקים שונים: חלק שומרים את המצוות במלואן, חלק פחות. הדת היהודית היא זו ששמרה על העם היהודי במשך אלפי שנים בגולה, ולכן החרדים הם חלק מבני עמי. מדברים על חרדים כאילו זה עולם אחר. הסבא שלי היה כזה, כמו הרבה מאוד סבים לבני דורי.

"יש כמובן גם את הקבוצה הדתית-לאומית, יש את הקבוצה החילונית, ולדעתי נעלמה מן הרחוב קבוצה אחרת, שלדעתי אני משתייכת אליה, שזו הקבוצה המסורתית, ששומרת על אלמנטים מסוימים של המסורת, התרבות וההיסטוריה היהודית.

"הוויכוח שלי", היא אומרת, "ויש לי ויכוח, הוא לא נגד החרדים. יש לי ויכוח עם חלק מהפוליטיקה החרדית. כי בעולם הדימויים שבו אנו חיים שבו מדברים במונחים של כן, לא, שחור ולבן בעצם מציגים לנו ברירה: האם אנחנו רוצים להיות חילונים מובהקים או חרדים מובהקים, כאילו הבחירה היא בין תל-אביב לבני-ברק. ואני מתקוממת על זה. כי בעיני דווקא המנגינה היהודית, חסרה היום בהרבה מאוד חלקים של הציבור הלא-חרדי".

אנחנו עם אחד

מכאן היא עוברת לשנות ילדותה, ברחוב כצנלסון 9 בתל-אביב. "בבניין הזה היו גם משפחות חרדיות, כולל אחת רוח'לה שלמדה בבית יעקב ואני בבית ספר דובנוב, ובדירה נוספת לידי גרה משפחת אלפסי, שהייתה שייכת לציונית הדתית-לאומית - ידענו לחיות ביחד באיזה שהוא אופן שמכבד את האחר".

• שיחקתם יחד? בחצר? קלאס...המשחק הפופולארי של פעם?

"בוודאי, שיחקנו יחד, היינו אחת בבית של השנייה. אצלי במשפחה אימא לא בישלה, אבל כן הייתה טלוויזיה, נסענו אבל לא עברנו ליד בית הכנסת, צמנו ביום כיפור, הפרדנו בשר וחלב, כשרות בפסח, והיום אני חלק מזה שומרת בביתי. אבל אני עושה את זה לא כי אני רוצה למצוא חן בעיני חרדים, אלא כי זה החלק שחשוב לי: לשמור חלק מהמסורת ומהתרבות היהודית שקצת נעלמת.

"וכאן יש לי ביקורת", היא אומרת. "כי הדור שלי הוא דור שמכיר את המנגינה היהודית, שהיה הולך לבית הכנסת בחגים, החצר של בית הכנסת הייתה מקום המשחק, והכרנו את המנהגים. לא כולם מימשו אותם, אבל הכרנו".

היום, כשהיא מסתכלת על הדור הצעיר שגדל שם, "בגלל שלעיתים הפוליטיקה החרדית לקחה את הייצוג של הקבוצה הזו, ובעצם ניסתה קצת מעבר לשוויון שמגיע לכל חלק בחברה, ותרגמה את זה באופן שעורר הרבה מאוד התנגדות בקרב הציבור שאליו אני משתייכת - הרבה מאוד ילדים צעירים שגדלים כאן מזהים את העניין היהודי עם הפוליטיקה החרדית, והם מייצרים אנטי".

את מתכוונת לתקופה שבה חוקקו חוקים 'חרדיים'? - אני מנסה להבין. היום הרי זה לא קיים, אולי בגלל ה'אנטי' שאת מדברת עליו.

היא, בטוחה שהפוליטיקאים אשמים. "ברגע שהיו פוליטיקאים חלשים במפלגות שהן מפלגות השלטון, כמו הליכוד, התוצאה הייתה תוצאה שבה רצו לכפות לא רק אורח חיים אלא לייצר מצב שבו בעצם הכוח הפוליטי הפך להיות מנוצל לרעה בהרבה מאוד תחומים".

אני מבקשת דוגמאות. היא מעדיפה לספר לי על דיאלוגים שלה עם רבנים, מתוך מטרה שיבינו שכשהיא מדברת על שוויון בנטל, על שירות צבאי או אזרחי או לאומי לכולם, זו לא אמירה נגד החרדים, "אבל זו אמירה שאומרת 'אנחנו חברה אחת'.

"כי כשאת לוקחת רק את בני-ברק, או מאה שערים, או שכונה חרדית סגורה, היא יכולה להתקיים בכל מדינה אם אין לה דיאלוג עם הסביבה. אבל כשאנחנו מדברים על מלחמת הקיום של מדינת ישראל, אנחנו נאבקים למען משהו שחשוב לכולנו, אבל אנחנו לא מנהלים את הדיאלוג הזה. ברגע ששירות צבאי, שהוא עם סכנת חיים, זה המצב, שייך רק לקבוצה מסוימת אחת במדינה, היא מתקוממת על כך שאחרים לא תורמים".

היא מבינה, וגם ניהלה דיאלוגים רבים בנושא, בין השאר גם עם הרב אברהם רביץ ז"ל. "דובר איתי על חשיבות הישיבות, ואמרתי שאני מבינה את זה. אבל היום אנחנו יודעים שבעולם הישיבות יש את אותם תלמידי חכמים, עילויים, שיכולים לתרום להמשך העולם הזה במובן העמוק שלו"...

• שזה בסדר מבחינתך...

"שזה בסדר. אבל, מאחר והדרך לעבודה עוברת דרך צבא או שירות לאומי, יש קבוצה מאוד גדולה, שהולכת וגדלה, שבעצם לא שותפה בחברה, לא תורמת, ומבחינתי שירות אזרחי או לאומי זה בסדר גמור. ובעצם, לדעתי, לא רק שאין לה תרומה לעולם הישיבות אלא שהיא מגבירה את תחושת האי צדק בקרב הציבור האחר שכן משרת".

• את חושבת שהיא עולה, הקבוצה הזו? כי מהנתונים שאני רואה זה לא ככה...

"אני יודעת שיש תהליכים פנימיים ויותר צעירים הולכים היום או לנח"ל החרדי או לשח"ר מקצועות בצבא או תורמים לשירות אזרחי, לאומי, זק"א ומקומות אחרים. זה נכון שיש יותר צעירים כאלו, אבל באופן פרופוציונלי זה לא שובר את האחוזים ולהיפך, הציבור גדל והקבוצה שנושאת בנטל קטנה. ואני לא מוכנה שלא לנהל את הדיאלוג הזה.

"אני מאוד רוצה לעודד יציאה של חרדים לעבודה, אבל אני לא יכולה להרים ידיים ולהגיד שיש כאן שני ציבורים, האחד שנוטל על עצמו את הנטל הבטחוני והאחר שלא. אז לצד השמירה על עולם הישיבות בואו נקיים את הדיאלוג הזה, כדי לראות איך מייצרים יותר תרומה לחברה ולקהילה. ואגב, זה גם יעזור לחברה ולקהילה החרדית. זה דבר שאני מובילה אותו כי אני מאמינה שזה יכול לייצר את ה'ביחד'".

אעודד יציאת חרדים לעבודה

אני מנסה 'לתרגם' את דבריה.

• את, כשתהיי ראש ממשלה בעתיד, בעצם תעשי 'זה מול זה': מצד אחד תעניקי תמיכה לקבוצה הזו שהיא מעין 'נאת המדבר' - הקבוצה הזו של לומדי התורה, ומצד שני תעשי הכול כדי להגדיל את הקבוצה השנייה שתצא לשרות ולעבודה, באמצעות תמיכות ומענקים?

היא לא מאשרת את החלק הראשון של דברי, אך מדברת על החלק השני:

"אני רוצה להגדיל את ההשתתפות בשירות צבאי ושירות אזרחי. אני מאמינה שכל אזרח צריך לעשות 'או, או'. אנחנו חייבים לנהל את הדיאלוג היום כי המצב הקיים מביא לעוינות והוא מצב מאד בעייתי".

מכאן היא עוברת לדבר על נושא נוסף. על "המנגינה היהודית". גם בחגים, גם בתל-אביב. אותה תגביר. "זה לא כי אני רוצה לעשות טובה לציבור החרדי, אלא כי החלק שלנו לשמר את העניין של מדינת הלאום היהודי הוא במאפיינים שקשורים למסורת היהודית, שהיא חלק מהדת אבל במובן היותר רחב. אני לא מצפה לקבל הכשר על אורח חיי, כי ברור לי שבעיני אנשים דתיים זה 'או הכול או לא כלום', ואם אני לא מקיימת את הכול, אז זה לא נחשב. זה לא החלק שמשנה לי. אני רוצה לייצר איזו שהיא שכבה, אפילו אם היא תהיה מאוד דקה, של מכנה משותף שאנחנו יודעים שהוא קיים בחברה. ועל המכנה המשותף הזה יוסיף לו כל אחד את המאפיינים שלו כציבור. לצערי, המכנה המשותף הזה הולך ונשחק ונוצרים תהליכים של הקצנה".

אני שבה ומנסה 'לתרגם' את דבריה לשפה המעשית.

• ציפי לבני, כראש ממשלה, תיקח מהחרדים את התקציבים לישיבות?

"אני כראש ממשלה רוצה לעשות אבחנה בין אותו חלק בעולם הישיבות שהוא חלק נדרש, לבין התוספות עליו שמשתמשות בו כעיר מקלט, במקום ללכת לשירות צבאי או לאומי ולהשתתף בשוק העבודה. אני רוצה לעודד יציאת חרדים לעבודה, וזה צריך לעבור דרך המסלול הזה".

היא עוצרת. לא, היא לא הולכת לעשות כאן ועכשיו את המשא ומתן הקואליציוני, ויכול להיות שיש כאלו שישלמו יותר, "מראש החלטתי שזו לא תהיה דרכי".

חייבים למצוא מכנה משותף

היא שבה אל נושא "המכנה המשותף".

"אני רוצה שכל החלקים בחברה הישראלית יבינו שהמטרה שלי להגיע לראשות ממשלה היא כדי לשמור על עקרונות מדינת הלאום היהודי. גם העקרונות שלי מבחינה מדינית. ובמסגרת הזו אנחנו צריכים למצוא את השכבה, אפילו אם היא תהיה מאוד דקה, של מכנה משותף. כי אם נמצא את עצמנו בסופו של דבר מדינה אחת עם חברות שונות שחיות זו בצד זו ולא מדברות האחת עם השנייה - מה החוסן החברתי שלנו?

"דווקא בימים אלו של ראש השנה ויום הכיפורים יש איזה שהוא חיבור. אלה לא ימים ששייכים לציבור חרדי, אלא ימים של עם ישראל כולו. בין מי שהולך לבית כנסת או לא, צם או לא צם, יש את המחשבה הזו של הכאה על חטא, של תפילה, בסגנונות שונים, ושל רצון לייצר שינוי.

"לפעמים אפשר לייצר פשרה", היא קובעת.

קואליציה מעצם טבעה היא פשרה, אני מזכירה לה. אחר-כך אני מזכירה לה שציפי לבני, כפי שאני מכירה אותה, היא זו שנמצאת הרבה בבתי חרדים. היא מעריכה את הגינותי, אולי אפילו אפשר לראות בפניה שמחה למשמע הדברים, ובכל זאת היא נותרת בעמדתה. לא, היא לא הולכת לשלם את 'הכול'. "זה נכון שגם אורח חיי, וגם מה שאני מאמינה בו מתפרש אחרת בחלקים שונים".

מכאן היא שבה אל נושא הדיאלוג, כשהיא מדגישה שהיא אינה מתכוונת רק להשמיע, אלא בהחלט גם לשמוע. אני מזכירה לה שגם בקואליציה הנוכחית לא כולם שלמים עם התשלום הפוליטי אותו שילמו, לא כולם בקואליציה אוהבים את מה שהחרדים מבקשים. לדוגמה, גדעון סער, מן הסתם היה מאוד רוצה לראות לימודי ליבה בבתי הספר החרדיים. אבל יש אילוצים. יש דברים שהזמן והנסיבות גורמים להם.

לא, היא עומדת על כך ש"יש דברים שנצטרך לעשות אותם". לא מתוך רצון לפגוע במישהו, אלא מתוך רצון לייצר מכנה משותף. יש לה תפיסה איך אמורה להיראות מדינת ישראל, החלום שלה לשנה החדשה, ובחלום הזה יש חברות שונות, מנגינות שונות, אבל במדינה הזו כל קבוצה מכבדת את השנייה, שותפה לחזון משותף, תורמת לחברה ומקבלת מהמדינה את הבסיס שהוא משותף לכל בתי הספר".

על הפרטים אפשר לקיים דיאלוג. אבל זוהי התפיסה שלה, והיא לא תוכל לשכוח ממנה. היא מאמינה שהקבוצות השונות שחיות בישראל לא רוצות רק להסתגר בתוך עצמן, אלא רק לשמר את אורח חייהן.

בלי קשר לכך שהאשמה הבאה שהיא מטילה מונחת לפתחה של מפלגת 'העבודה', היא 'יורה' בלי חשבון.

"אני חושבת שבשנות ה-50 כשהכריחו את העולים, בעיקר את יוצאי צפון אפריקה, לנטוש את מסורת בית אבא ולשיר את שירי הפלמ"ח - זו הייתה טעות. אני גם באתי מבית אחר. לתנועת החרות של בגין הייתה תפיסה אחרת לגמרי. גם אני באתי בתור קבוצה שלא הייתה קבוצת הממסד המפא"יניקי. והסיפור הזה של הצבר שנראה אותו דבר, מדבר אותו דבר ושר אותו דבר - אני לא מאמינה בו. אני כן מאמינה בכבוד שצריך לתת לחלקים השונים, אבל זה חייב להיות הדדי. והדדיות מתבטאת גם בזה שכולנו תורמים לדבר הגדול מאיתנו שנקרא החברה או המדינה.

"התרבות הפוליטית של 'יש לי נציגים X נציגים פוליטיים ולכן אני יכול להפעיל שריר ולקבל עוד, זה דבר שגורם לי להתקומם".

בירכתי את יחימוביץ

אני עוברת לנושא שונה לגמרי, לבחירות האחרונות לראשות מפלגת 'העבודה'.

• נעבור ברשותך לאירוע שאמור לשמח את שתינו: אשה נוספת שזכתה בראשות מפלגה. מפלגת 'העבודה'. אני לא יודעת אם זה אמור, פוליטית, לשמח את 'קדימה', אבל אני יודעת מתוך היכרות עם האג'נדה שלך שמאוד חשוב לך שנשים תתקדמנה ותגענה לעמדות מפתח.

"יש כאלו שחושבים שעשרה קבין של הצלחה ירדו לעולם, תשעה לקחו הגברים ואנחנו צריכות לריב על האחוז הנוסף. עשיתי קצת שינוי לפתגם המקורי. אני לא חושבת כך".

• קדימה משלבת הרבה נשים...

"ובכוונה, זה לא מקרה. נתנו ביטוי לנשים, אני מאמינה שככל שירבו נשים בפוליטיקה, כך נוכל לדאוג גם להעצמת נשים ומבחינתי אני תמיד בוחנת את האדם שנמצא בראשות המפלגה השנייה. המבחן עוד לפניה. מפלגת 'העבודה' יכולה להיות שותפה לדברים שאני מאמינה בהם, ויכולה לעשות כמעשה אהוד ברק שבעט בכל האידיאולוגיה של מפלגת 'העבודה', והיה שותף להקמת הממשלה הזו, שבעיני זה מנוגד לכל מה שהוא נבחר בשמו.

"בירכתי אותה, אנחנו ניפגש עוד לפני החג", היא אומרת, ואני מתעקשת להזכיר לה שהסקרים מצביעים על זה שהיא נוגסת ב'קדימה', בקולות החברתיים שלה.

"סקרים...", היא אומרת.

• נכון, אמר כבר שמעון פרס שסקרים זה כמו בושם.

"אני גם ראיתי את זה" - היא אומרת. "לפני הבחירות הקודמות אמרו ש'קדימה' לא הולכת לנצח, וניצחנו. אז מבחינתי, היא נבחרה, וזה הישג מרשים, עכשיו יש עליה את נטל ההוכחה".

ולא, אין לה כל מניעה עתידית לסגור איתה על קואליציה. "כל מי שרוצה ונכון להיות שותף יהיה שותף, זה רק צריך להיות על בסיס רעיונות משותפים. שלי היא חדשה וטרייה, והיא תצטרך לראות לאיזו דרך היא מובילה".

ירושלים אינה מונופול חרדי

ואז אני מחטטת ב'מוגלה' האמיתית.

• אז הבעיה שלך נותרה עם בנימין נתניהו, איתו את לא חולקת את אותה השקפת עולם, איך שלא נסתכל על זה.

היא מחייכת חיוך רחב.

"נכון", היא מודה, "וזה מעציב אותי. כי בכל זאת נולדתי בליכוד, באתי מהליכוד, אני זו שהמצאתי את האמירה שהליכוד צריכה להיות מפלגה עם הכיפה בכיס. שגם אם זה לא על הראש, יש בכיס או בתא הכפפות של האוטו, כי אנחנו מכבדים את המסורת. וכך גם ב'קדימה', בראשותי.

עם הליכוד בראשות נתניהו, יש לה בעיה. לדעתה, הוא משלם בכך. לא הייתה לה בעיה אם זו הייתה השקפת עולמו, הבעיה שלה היא בכך שהוא עושה את זה רק בגלל ההישרדות.

אני מנסה להבין למה היא מתכוונת. להתרפסות שלו ב'שבע ברכות' של אלי ישי? לא, הבעיה שלה עם נתניהו היא לא רק בענייני דת ומדינה או ליחסי חרדים-חילונים. הבעיה שלה איתו היא באפיק המדיני. "אם כבר מדברים, במשא ומתן שהיה עם ש"ס בזמנו, היה את החלק של התקציב והיה את החלק של המשא ומתן המדיני".

אני מזכירה לה, אפרופו החלק התקציבי, שליצמן מסתובב עד היום עם הפתק בכיס. היא מתעלמת, וממשיכה בדבריה. "אמרו לי 'גם וגם", שלא יהיה תהליך מדיני כי 'ירושלים'. ירושלים אין עליה מונופול חרדי, היא חבל הטבור הלאומי שלנו, אבל שכל אחד ישאל את עצמו היום: כל מי שדיבר בשם הביטחון, ובשמה של ירושלים, ובשם הבנייה, ובשם גושי ההתיישבות, מי שמר על זה יותר טוב?..."

מי בנה יותר? 'קדימה', חד משמעית, אני מסכימה איתה.

"אנחנו, תוך כדי ניהול משא ומתן, אני שמרתי בחדר המשא ומתן, על כל הדברים האלה. והיום אם יפתח משא ומתן, בקואליציה הזו! עם כל אלו שהוציאו לי את הנשמה כתנאי להרכבת קואליציה בנושאים האלו! היום ישראל חלשה יותר, כל משא ומתן יהיה גם על ירושלים!"

• בהסכמת ש"ס? בהסכמת 'יהדות התורה'? בהסכמת ליצמן? ליצמן שמתנה קואליציה עתידית באי דיבור על ירושלים?

"נראה, נראה, לא יהיה משא ומתן בלי, ונתניהו כבר הסכים. נתניהו כבר הודיע שהוא הולך לנהל משא ומתן על ירושלים. והגושים שאני שמרתי עליהם בחדר המשא ומתן היום נשחקים כי לא עשו אבחנה בין התנחלויות מבודדות לגושים, הם הסכימו למדינה מפורזת, היום אף אחד כבר לא מדבר על זה...

"כל מה שפעלתי גם בתחום המדיני וגם בתחום האחר בעצם נועד לשמר את הבית הלאומי היהודי. ונתניהו מרוב שמדבר על זה, כל העולם כולו לא תומך באותם עקרונות שתמך בהם בתקופתנו.

"את יודעת מה? יום כיפור, ערב שנה חדשה, אני מציעה לכולם לחשוב גם על זה, לעשות גם את חשבון הנפש הזה. מי שמר יותר, ומי שחק את כל העקרונות".

• תושבי ביתר עילית, מודיעין עילית, כל אלו שאצלם כמעט ולא בונים, מוזמנים לחשבון נפש.

"למשל...אבל היום נתניהו מכניס אותנו לחדר משא ומתן בתנאים גרועים יותר".

אני מבקשת ממנה לאחל משהו לקראת השנה החדשה, והיא מאחלת שאחרי שנכה על חטא, גם נדע באמת להתרומם לרגע מעל לפוליטיקה המפלגתית של המשאים ומתנים ונחליט מה אנחנו רוצים שיהיה פה. מה המכנה המשותף, מה החזון שלנו. אם נסכים על החזון, אחר-כך יהיה מאוד קל לתרגם אותו. אני חושבת שעוד לא הסכמנו עליו.

וכמובן, "לכל אחד מאזרחי ישראל אושר, פרנסה, בריאות".

ושלום, אני מוסיפה.

היא מחייכת ומוסיפה, כמובן, גם היא, את המילה "שלום".

הצפיה - לנשים בלבד

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!